עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סנהדרין ו׳Ein Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin 6
א׳(דף מג) אמר רב חייא בר רב אשי אמר רב חסדא היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו שנאמר (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ותניא נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות:
1
ב׳(שם ע״ב) א״ר יהושע בן לוי כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדו להקב״ה בשני עולמין בעוה״ז ובעוה״ב דכתיב (תהלים נ כג) זובח תודה יכבדנני ואמר ריב״ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב״ה בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר (תהלים נא ט) זבחי אלהים רוה נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר (שם) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:
2
ג׳משנה. היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה״ב שכן מצינו בעכן שא״ל יהושע (יהושע ז) בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה וגו׳ ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגו׳ ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר (שם) ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה׳ היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרתי על כל עונותי רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה אמרו לו א״כ יהו כל אדם אומר כן כדי לזכות עצמו:
3
ד׳ת״ר נא אין נא אלא לשון בקשה שאמר ליה הקב״ה ליהושע (יהושע ז יא) חטא ישראל אמר לפניו רבש״ע מי חטא א״ל הקב״ה וכי דלטור אני לך הפל גורלות הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן א״ל עכן יהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל א״ל בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר (במדבר כ נה) אך בגורל תחלק הארץ תן תודה אמר רבינא שחודי שחדיה במילי א״ל כלום אני מבקש ממך אלא הודאה תן לו תודה והפטר (יהושע ז) ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה׳ אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי א״ר אסי א״ר חנינא מלמד שמעל עכן בשלש חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר וכזאת וכזאת עשיתי ר׳ יוחנן אמר משום ר׳ אלעזר ברבי יהושע חמשה ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר (שם) אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי ועד השתא מ״ט לא איענוש א״ר יוחנן משום ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן:
4
ה׳כתנאי (דברים כט כח) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי״ן שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי רבי יהודה א״ל ר׳ נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן אלא (דף מד) אעכן מ״ט איענוש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. (יהושע ז יא) חטא ישראל א״ר אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה. וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם א״ר אלעאי משום ר׳ יהודה בר מספרתא מלמד שעבר ענן על חמשה חומשי תורה שנאמר חמשה פעמים גם:
5
ו׳א״ל ריש גלותא לרב הונא כתיב (יהושע ז כד) ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו׳ ואת בניו ואת בנותיו וגו׳ אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו אמר ליה ולטעמיך אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו דכתיב (שם) וכל ישראל עמו אלא לרדותן הכי נמי כדי לרדותן. (שם) וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים בתרתי אמר רבינא הראוי לשרפה לשרפה הראוי לסקילה לסקילה. (שם) וארא בשלל אדרת שנער אחת ומאתים שקלים כסף רב אמר איצטלא דמלתא ושמואל אמר סרבלא דצריפא. (שם) ויציקום לפני ה׳ אמר רב נחמן בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבש״ע על אלו תהרג רובה של סנהדרין דכתיב (שם) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשה וששה ממש דברי ר׳ יהודה א״ל ר׳ נחמיה וכי נאמר שלשים וששה איש והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה איש אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין:
6
ז׳אמר רב נחמן אמר רב מ״ד (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע מאי טעמא אילימא משום דכתיב (יהושע ו כא) ויציקום לפני ה׳ ואמר רב נחמן בא וחבטן לפני המקום אטו פנחס לא עביד הכי והכתיב (תהלים קו ל) ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה וא״ר אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבש״ע על אלו יפלו כ״ד אלף מישראל דכתיב (במדבר כה ט) ויהיו המתים במגפה כ״ד אלף ואלא מהכא (יהושע ז ז) למה העברת העביר את העם את הירדן משה נמי מימר אמר (שמות ה כב) למה הרעות לעם הזה אלא מהכא (יהושע ז ז) ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן (שם) ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך דרש ר׳ שילא א״ל הקב״ה שלך קשה משלהם אני אמרתי (דברים כז ד) והיה בעברכם את הירדן תקימו ואתה ריחקתם ששים מיל בתר דנפיק אוקים רב אמורא עליה ודרש (יהושע יא טו) כאשר צוה ה׳ את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע ולא הסיר דבר מכל אשר צוה ה׳ את משה א״כ מה ת״ל קום לך א״ל אתה גרמת להם והיינו דקא״ל בעי (שם ח ב) ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם:
7
ח׳(יהושע ה) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו׳ ויאמר לא כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו היכי עביד הכי והא״ר יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחברו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דקא״ל אני שר צבא ה׳ עתה באתי ודלמא משקר גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה (שם ע״ב) א״ל אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם ת״ת א״ל על איזה מהם באת א״ל עתה באתי מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק וא״ר יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה אמר ר׳ שמואל בר אויא משמיה דרב גדול ת״ת יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי:
8
ט׳א״ל אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו ליה (משלי כה ח) אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל בשעה שא״ל הקב״ה ליחזקאל (יחזקאל טז ג) אביך האמורי ואמך חתית אמרה רוח פסקנית לפני הקב״ה רבש״ע אם יבאו אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם ומכלים אותם ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל ומי אית ליה רשותא כולי האי אין דא״ר יוסי בר חנינא שלש שמות יש לו פסקון אטמון סגרון פסקון שפוסק דברים כלפי מעלה אטמון שאוטם עונותיהם של ישראל סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח:
9
י׳(איוב לו יט) היערוך שועך לא בצר א״ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט ר״ל אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ר׳ יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה:
10
י״אכתיב (ד״ה א ב ו) ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה מאי כלם חמשה כלם חמשה הם לעוה״ב כתיב זמרי וכתיב (יהושע ז׳:י״ט) עכן רב ושמואל חד אמר עכן שמו ולמה נקרא שמו זמרי שעשה מעשה זמרי וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהם של ישראל:
11
י״בפיסקא. לנקות עצמו וינקה את עצמו כדי שלא להוציא לעז על בתי דינים ועל העדים ת״ר מעשה באחד שיצא ליהרג אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם אין בי עון זה תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ובית דין וכל ישראל מנוקין והעדים לא תהא להם מחילה לעולם כששמעו חכמים לדבריו אמרו להחזירו אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא יהרג ויהא קולר תלוי בצוארי העדים כל כמיניה לא צריכה דקא הדרי בהו סהדי וכי הדרי בהו מאי הוי והא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא צריכה דאף ע״ג דקא יהבי טעמא למלתייהו כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא:
12
י״ג(דף מו) משנה. כיצד תולין אותו וכו׳ ואם לן עובר עליו בלא תעשה שנאמר (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי וגו׳ כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל. אמר רבי מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך ק״ו על דמם של צדיקים ולא זה בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים אינו עובר עליו:
13
י״דולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי בתי קברות היו מתוקנים לב״ד אחת לנהרגין ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפין נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברים אותם במקומם והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינים ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם (שם ע״ב) ולא היו מתאבלים אבל אוננים שאין אנינות אלא בלב. תניא א״ר מאיר משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא ללסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:
14
ט״וא״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה שנאמר (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ וא״ר משום רשב״י רמז לקבורה מן התורה מנין ת״ל כי קבור תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה א״ל שבור מלכא לרב חסדא קבורה מדאורייתא מנא לכו אשתיק ולא אמר ולא מידי א״ל רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידי דטפשאי איבעי ליה למימר כי קבור דליעבד ליה ארון תקברנו לא משמע ליה ולימא מדקבור צדיקי מנהגא בעלמא מדאקבריה רחמנא למשה דלא לישתני ממנהנא ת״ש (מ״א יד יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו דלא לישתני ממנהגא (ירמיה טז ד) לא יספדו ולא יקברו דלשתנו ממנהגא:
15
ט״זאיבעיא להו הספדא יקרא דחיי או יקרא דשכבי הוא למאי נ״מ דאמר לא תספדיה לההוא גברא א״נ לאפוקי מיורשים מאי ת״ש (בראשית כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה אי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה שרה גופה ניחא לה כי היכי דנתיקר בה אברהם ת״ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא בני יקרא נינהו ניחא להו לצדיקי דנתייקרו בהו אינשי ת״ש לא יספדו ולא יקברו אי אמרת משום יקרי דשכבי שפיר דהני לאו בני יקרא נינהו אלא אי אמרת יקרא דחיי הוא הא נמי יספדו כי היכי דתיהוי להו יקרא לאינשי לא ניחא לצדיקיא דנתייקרו ברשעיא תא שמע (ירמיה לד ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים וגו׳ והוי אדון וגו׳ אי אמרת יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה ה״ק ליה לתייקרו בך ישראל כי היכי דאתייקרו באהבתך (דף מז) תא שמע (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמותיו של אביו במטה של חבלים ואי אמרת יקרא דחיי היא מ״ט עביד הכי משום דתיהוי כפרה לאביו ומשום כפרה דאבוה משהי ליה ליקרא דכל ישראל ישראל גופייהו ניחא להו דמחלי יקרייהו לגביה ת״ש אמר להו רבי אל תספדוני בעיירות ואי אמרת יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה קסבר רבי לתייקרו בי ישראל טפי פורתא תא שמע ר׳ נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת שלא נספד ולא נקבר או שהיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפים על מטתו זהו סימן יפה למת ש״מ יקרא דשכבא הוא ש״מ.
16
י״זא״ר אחא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק דכתיב (מ״ב יג לב) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וגו׳ ויחי ויקם על רגליו וגו׳ א״ל רב פפא ודלמא לקיומי (שם) ויהי נא ברוחך פי שנים אלי א״ל אי הכי היינו דתניא (שם יג) על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא ויהי נא פי שנים היכי משכחת לה דאחייה אמר ליה ר׳ יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל:
17
י״ח(דף מח ע״ב) ת״ר הרוגי מלכות נכסיהם למלך הרוגי ב״ד נכסיהם ליורשים אמרו לר״י והלא כבר נאמר (מ״א כא טז) הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו אמר להם בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה אמרו לו והלא הרבה בנים היו לו אמר להן אותו ואת בניו הרג שנאמר (שם ב ט כו) אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי ורבנן ההוא בנים הראויין לצאת ממנו בשלמא למ״ד ונכסיהם למלך היינו דכתיב (שם א כא יג) ברך נבות אלהים ומלך אלא למ״ד נכסיהם ליורשים למה לי ומלך ולטעמיך אלהים למה לי אלא לאפושי ריתחא הכא נמי לאפושי ריתחא. בשלמא למ״ד נכסיהם למלך היינו דכתיב (מ״א ב ל) וינס יואב אל אהל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח וכתיב (שם) ויאמר לא כי פה אמות אלא למ״ד נכסיהם ליורשים מאי נפקא ליה מיניה לחיי שעה:
18
י״ט(מ״א ב) וישב בניהו את המלך דבר לאמר בה דבר יואב וכה ענני א״ל זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קטלת ליה קבול לטותיה דלתטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקום בלטותיה דלטייה אבוך (שם) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (ש״ב ג כג) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב (מ״א יב יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב (ויקרא טו ז) כל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעזיהו דכתיב (ד״ה ב כו ט) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב (שם) והצרעת זרחה במצחו. מחזיק בפלך מאסא דכתיב (מ״א טו כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א״ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א״ל כמחט בבשר החי מנא ידע אבע״א מיחש הוה חייש ביה ואבע״א מרביה הוה גמיר לה ואבע״א (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם. נופל בחרב מיאשיהו דכתיב (ד״ה ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה א״ר שעשו כל גופו ככברה. וחסר לחם מיכניה דכתיב (מ״ב כה ל וירמיהו נ״ב:ל״ד) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו א״ר יהודה א״ר היינו דאמרי אינשי (דף מט) תהא ליטא ולא תהא מלטטא אתיוה ליואב לדייניה א״ל מ״ט קטלתיה לאבנר א״ל גואל הדם דעשהאל הואי עשהאל רודף הוה א״ל היה לו להצילו באחד מאבריו א״ל לא הוה יכיל ליה א״ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (ש״ב ב לה) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא״ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלוים בו באחד מאבריו לא יכיל ליה אמרו ליה ניזיל אבנר מ״ט קטלתיה לעמשא א״ל מורד במלכות הוה דכתיב (ש״ב כ ה) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו׳ וילך עמשא להזעיק את איש יהודה ויוחר וגו׳ אמרו ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו לישראל דפתיח להו במסכת אמר כתיב (יהושע א׳:י״ח) כל אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לד״ת ת״ל (שם) רק חזק ואמץ אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מ״א ב כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה מאי לא נטה א״ר יהודה שבקש לנטות ולא נטה ומ״ט לא נטה א״ר אלעזר עדיין לחלוחית של דוד קיימת ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר עדיין אצטגניני של דוד קיימין דאמר ר׳ יהודה אמר רב ת׳ ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות והן הן בעלי אגרופין של דוד:
19
כ׳ופליגי דר׳ אבא בר כהנא דא״ר אבא בר כהנא אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה כדכתיב (ש״ב ח טז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב על הצבא מ״ט דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומ״ט יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה. (שם ג) ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסרה ודוד לא ידע מה בור הסרה אמר ר׳ אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לאבנר שיהרג (שם) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי א״ר יוחנן שדנו בדין סנהדרין א״ל מ״ט קטלתיה לעשהאל עשהאל רודף הוה היה לך להצילו באחד מאיבריו לא יכילנא ליה השתא בדופן חמישית איכוונית ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה לדבר אתו בשלי א״ר יהודה אמר רב לדבר אתו על עסקי שלו (שם) ויכהו שם אל החומש אמר ר׳ יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויים בו (מ״א ב לב) והשיב ה׳ את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם טובים שהם דרשו אכין ורקין והוא לא דרש וצדיקים שהם בפה ולא עשו והוא באגרת ועשה (שמואל ב כ׳:י׳) ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב וגו׳ אר״י אמר רב שלא חשדו (מ״א ב) ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל ד״א כמדבר הזה מה מדבר הזה מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות (ד״ה א יא ח) ויואב יחיה את שאר העיר אמר רב יהודה אמר רב אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו:
20