עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סנהדרין ז׳Ein Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin 7
א׳(דף נב) תניא היה ר״מ אומר מה ת״ל (ויקרא כא ט) את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרים ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצאה זו מחלציו אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנאי. תניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטים של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לד׳ ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום והכתיב (שם) ותאכל אותם. אותם ולא בגדיהם:
1
ב׳וכבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם א״ל נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב״ה נראה מי קובר את מי א״ר פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני:
2
ג׳א״ר אלעזר (שם ע״ב) למה ת״ח דומה לפני עם הארץ בתחלה דומה לו לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לו לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לו לקיתון של חרס כיון שנשבר שוב אין לו תקנה:
3
ד׳(דף נו) ת״ר ז׳ מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם וע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי (שם ע״ב) ר׳ חנניא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי ר׳ חידקא אומר אף על הסירוס ר׳ שמעון אומר אף על הכשוף ר׳ יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו (שם יח) לא ימצא בך מעביר בנו וגו׳. ר׳ יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על ע״ז בלבד שנאמר (בראשית ב טז) ויצו ה׳ אלהים על האדם ר׳ יהודה בן בתירא אומר אף על ברכת השם וי״א אף על הדינין:
4
ה׳(דף נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו אע״פ שלא הכהו נקרא רשע שנא׳ (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה אע״פ שלא הכהו נקרא רשע זעירי א״ר חנינא נקרא חוטא שנאמר (ש״א ב טז) ואם לא לקחתי בחזקה וכתיב (שם) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה׳ רב הונא אמר תקצץ ידו שנאמר (איוב לח טו) וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ ידא ר׳ אלעזר אומר אין לו תקנה אלא קבורה שנאמר (שם כב ח) ואיש זרוע לו הארץ ואמר ר״א לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות שנאמר ואיש זרוע לו הארץ. ואמר ר״ל מ״ד (משלי יב יא) עובד אדמתו ישבע לחם אם אדם עושה עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם:
5
ו׳(שם ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב (בראשית א כט) לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר (בראשית ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת״ל (שם) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וגו׳. תניא ר״ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזמינים לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ומרגליות טובות ולא עוד אלא שמפשילין לו רצועה מתחת זנבו ומוציא בו עפר לגינתו ולחורבתו מיתיבי רבי יהודה בן תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומצננין לו יין והציץ בו נחש וראה כבודו ונתקנא בו התם בבשר היורד מן השמים ומי איכא בשר היורד מן השמים אין כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קא אזיל באורחא פגעו ביה הנך אריותא והוה קא נהמי באפיה אמר (תהלים קד כא) הכפירים שואגים לטרף נחותו תרתי אטמתי חדא אכלוה וחדא שבקוה אייתי ואתא לבי מדרשא בעו עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור א״ל אין דבר טמא יורד מן השמים:
6
ז׳(דף סה) ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס את ר״ע א״ל מה יום מיומים א״ל ומה גבר בגוברין א״ל דמרי צבי שבת נמי דמרי צבי אמר ליה הכי קאמינא לך מי יימר דהאידנא שבת א״ל נהר סמבטיון יוכיח בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאינו מעלה עשן בשבת א״ל בזיתו ביישתו וקללתו:
7
ח׳תניא (דברים יח) ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה וכשהיה ר״ע מגיע למקרא זה היה בוכה ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה עאכ״ו אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנאמר (ישעיה נט ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא שנאמר עונותיכם היו מבדילים רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר׳ זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה א״ל מן חבריא את הדר לעפרך ר׳ חנינא ורבי הושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקו בספר יצירה ומיברא להו עגלא תלתא ואכלו ליה:
8
ט׳ת״ר מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך נחש מימינו ושועל משמאלו (דף סו) אל תתחיל בי שחרית הוא ר״ח הוא מוצאי שבת הוא ת״ר לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות בדגים ובכוכבים:
9
י׳זעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא כי מטא לאשקויי מיא פשר קם אגמלא דאסקוניתא א״ל אי לאו דזעירי את לא הוי מהדרינן לך מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדק ליה אמיא. ינאי איקלע לההיא אושופיזא אמר להו אשקיון מיא קריבו ליה שתיתא חזייה לההיא אתתא דהוה קא מרחשן שיפוותה שדי פורתא מיניה הוו עקרבי אמר להו אנא שתאי מדידכו ואתון נמי שתו מדידי אשקייה הות חמרא רכבא סליק לשוקא אתא חברתה פשרא לה חזיוהו אינשי דרכיב אאתתא בשוקא. (שם) ותעל הצפרדע ותכס וגו׳ א״ר אלעזר צפרדע אחת היתה והשריצה ומלאה כל ארץ מצרים כתנאי ר״ע אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים א״ל רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדות כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה ושרקה להם והם באו:
10
י״א(דף סח) תניא כשחלה רבי אליעזר נכנסו ר״ע וחבריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והם יושבים בטרקלין שלו ואותו היום ע״ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להם לחבריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להו דעתו ודעת אמו נטרפה האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עלו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה באנו אמר להם ועד עכשיו למה לא באתם אמרו לו לא היה לנו פנאי. אמר להם תמה אני אם ימותו מיתת עצמן א״ל ר״ע שלי מהו א״ל שלך קשה משלהן נטל ב׳ זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם ב׳ זרועותי שהם כשני ספרי תורות שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה ש׳ הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם שואלני בהם דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה ש׳ הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קשואין ולא היה אדם שואלני בהם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף פעם אחד אני והוא היינו מהלכים בדרך אמר לי ר׳ למדני בנטיעות קשואין אמרתי דבר אחד ונתמלאה כל השדה קשואים אמר לי רבי למדתני נטיעתן למתי עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד אמרו לו הכדור והאמום מהו וכו׳ אמר להם טהור ויצתה נשמתו בטהרה עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר למוצאי שבת פגע בו ר״ע בין קסרי ללוד והיה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ פתח עליו בשורה ואמר (מ״ג ב יב) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן:
11