עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סנהדרין ח׳Ein Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin 8
א׳(דף סט ע״ב) דורות הראשונים היו מולידים בני שמונה שנים מנ״ל מהכא (שמות לה ל) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכתוב (ד״ה א ב י) ותמת עזובה אשת כלב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוה בר תליסר שני דכתיב איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הקים משכן ושלח מרגלים וכתיב (יהושע יד ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה׳ וגו׳ ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה. כמה הויא להו ארבעים דל ארביסר דהוה בצלאל פשו להו עשרין ושית דל תרתי שני דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד:
1
ב׳(דף ע) אמר ר׳ חנן לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנא׳ (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש א״ר יצחק מ״ד (שם כג) אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעוה״ז ומלבין פניהם לעוה״ב. רבא אמר אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שאחריתו דם רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. רבא רמי כתיב (תהלים קד טו) ישמח וקרינן ישמח זכה משמח לא זכה משממתו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין. א״ר עמרם בריה דר״ש בר אבא מ״ד (משלי כג כט) למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא האי קרא מאן דדריש ליה מרישיה לסופיה מדריש ומסופיה לרישיה מדריש. דרש עובר גלילאה י״ב ווי״ן נאמרו ביין (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו׳ וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה אמר מר עוקבא אמר ר׳ זכאי א״ל הקב״ה לנח נח לא היה לך ללמוד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין כמ״ד אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה דתניא ר״מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה (ע״ב) שאין לך דבר שמביא לאדם יללה אלא יין ר׳ יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ר׳ נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג ז) ויתפרו עלה תאנה:
2
ג׳(משלי לא א) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו א״ר יוחנן משום רשב״י מלמד שכפאתו אמו על העמוד ואמרה לו (שם) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי הכל יודעין שאביך ירא שמים היה עכשיו יאמרו אמו גרמה לו ומה בר בטני כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינם רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן ומה בר נדרי כל הנשים של בית אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון למלכות ואני נדרתי ואמרתי יהא לי בן זריז ומלובן וממולא בתורה והגון לנביאות. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין אל למלכים אמרה לו בני מה לך אצל מלכים ששותין יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר. א״ד מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר. אמר ר׳ יצחק מנין שחזר שלמה והודה לאמו דכתיב (שם ל ב) כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי כי בער אנכי מאיש מנח דכתיב (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון:
3
ד׳(דף עא) אמר ר׳ זירא כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים שנאמר (משלי כג כג) וקרעים תלביש נומה:
4
ה׳תניא ר׳ יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר. (דברים כא) בקולנו ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין. תניא א״ר שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר. א״ר יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו. כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר כר׳ אליעזר דתניא רא״א כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת דכתיב (דברים יג יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש וכיון דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב (שם יב ד) לא תעשון כן לה׳ אלהיכם א״ר יונתן אני ראיתיה וישבתי על תלה:
5
ו׳(דף עב) תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לב״ד ויסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסופו מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם. יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם. פזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:
6