עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סוטה ז׳Ein Yaakov (Glick Edition), Sotah 7

א׳(דף לב ע״ב) תניא רשב״י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקל רם שבחו בקול נמוך מוידוי מעשר וגנותו בקול רם ממקרא בכורים. וגנותו בקול רם והא״ר יוחנן משום רשב״י מפני מה תקנו תפלה בלחש מפני שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה לא תימא גנותו אלא אימא צערו כדתניא (ויקרא יג מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים:

ב׳(דף לג) ותפלה בכל לשון והא״ר יהודה א״ר לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי דא״ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלה״ש מכירין בלשון ארמי לא קשיא הא ביחיד הא בצבור ואין מלה״ש מכירין בלשון ארמי והתניא יוחנן כהן גדול שמע קול מבית קדשי הקדשים שאמר נצחו טליא דאזלא לאגחא קרבא באנטיוכא ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע קול מבית קה״ק שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר סנאה לאיתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה וכיונו ובלשון ארמי היו אומרים אבע״א בת קול שאני דלאשמועי עבידא ואבע״א גבריאל הוה דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשון:

ג׳(ע״ב) ת״ר כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים ואותו היום נסע תחלה שנאמר (יהושע ג יא) הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן בכל יום לוים נושאים את הארון ואותו היום הכהנים נשאוהו שנאמר (שם) והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה׳ אדון כל הארץ וגו׳. תניא רבי יוסי אומר בג׳ מקומות נשאו הכהנים את הארון. כשעברו את הירדן. ובשעה שסבבו את יריחו. ובשעה שהחזירוהו למקומו. (דף לד) וכיון שנטבלו רגלי הכהנים במים חזרו המים לאחוריהם דכתיב (שם) וכבוא נושאי הארון נטבלו בקצה המים (וגו׳) ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד וגו׳ וכמה גובהן ורוחבן של מים י״ב מיל על י״ב מיל כנגד מחנה ישראל דברי רבי יהודה א״ל ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לדבריך וכי אדם קל או מים קלים הוי אומר מים קלים א״כ באים מים ושוטפים אותם אלא מלמד שהיו המים נגדשים ועולים למעלה כיפין ע״ג כיפין יותר משלש מאות מילין עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו׳ ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף וגו׳ כתיב (שם) ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח וגו׳ (מאי שנא התם דכתיב (שם ה) ולא היה בם עוד רוח ומ״ש התם דכתיב (שם ב) ולא קמה דאפילו אקשויי לא אקשו) עודם בירדן אמר להם יהושע דעו שעל מנת כן אתם עוברים על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם אם אתם עושים כן מוטב ואם לאו באים מים ושוטפים אתכם שנאמר (יהושע כג טו) עד השמידו אותכם מאי אותכם אותי ואתכם עודם בירדן אמר להם יהושע (שם ד) הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם וגו׳ סימן לבנים שעברו אבות את הירדן עודם בירדן אמר להם יהושע (שם) שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון וגו׳ יכול בכל מלון ומלון ת״ל במלון אשר תלינו בו הלילה:

ד׳אמר רב יהודה אבא חלפתא ור׳ אלעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים וכל אחת שערום משוי מ׳ סאה וגמירי דכל טעונא דמדלי אינש אכתפיה תילתא דטעוני׳ הואי ומכאן אתה מחשב לאשכול שנא׳ (במדבר יג כג) וישאוהו במוט בשנים ותניא ממשמע שנאמר במוט איני יודע שהוא בשנים ומה ת״ל בשנים בשני מוטות אמר רבי יצחק מלמד ששני מוטות הוו טורטני וטורטני דטורטני הא כיצד נמצא אתה אומר שמונה נשאו אשכול שנים אחד נשא רמון ואחד נשא תאנה יהושע וכלב לא נשאו כלום אבע״א משום דחשיבי ואב״ע שלא היו באותה עצה. פליגי בה רב אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר לדברי ר׳ יהודה (ע״ב) כחנייתן עברו לדברי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון בזה אחר זה עברו וחד אמר בין לר׳ יהודה בין לרבי אלעזר בר״ש כחנייתן עברו מיהו מ״ס אדם קל מ״ס מים קלים:

ה׳(במדבר יג ב) שלח לך אנשים ויתורו אמר ריש לקיש שלח לך לדעתך וכי אדם בורר חלק רע לעצמו היינו דכתיב (דברים א כג) וייטב בעיני הדבר אמר ריש לקיש בעיני ולא בעיני המקום. (שם) ויחפרו לנו את הארץ אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של א״י כתיב הכא ויחפרו לנו את הארץ וכתיב התם (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה. (במדבר יג ד) ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור א״ר יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואנו לא עלה בידנו אלא אחד סתור בן מיכאל. סתור שסתר מעשיו של הקב״ה מיכאל שעשה שונאו מך. א״ר יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי נחבי שהחביא דבריו של הקב״ה ופסי שפסע על מדותיו של הקב״ה:

ו׳(במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מיבעי׳ ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להם אבות העולם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים יהושע כבר בקש משה עליו רחמים שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע אמר לו יה יושיעך מעצת מרגלים והיינו דכתיב (שם יד כד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו׳. (שם יג כב) ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק אחימן מיומן שבאחיו ששי שמשים את הארץ כשחיתות תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים ד״א אחימן בנה ענת ששי בנה אלוש תלמי בנה תלבוש ילידי הענק שמעניקים חמה בקומתם:

ז׳(במדבר י״ג:כ״ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים מאי נבנתה אילימא נבנתה ממש אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה בית לבנו הגדול דכתיב (בראשית י ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אלא שהיתה מבונה על אחד משבעה בצוען ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון משום דקברי בה שכבי ואין לך מעולה בכל הארצות יותר מארץ מצרים שנאמר (שם יג י) כגן ה׳ כארץ מצרים ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען דכתיב (ישעיה ל ב) כי היו בצוען שריו ואפ״ה חברון מבונה אחד משבעה בצוען וחברון טרשים הואי הא כתיב (ש״ב טו ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון ואמר רב אחא ואיתימא רבה בר בר חנה שהלך להביא כבשים מחברון ותניא אילים ממואב כבשים מחברון מינה איידי דקלישא ארעא עבדא רעיא ושמין קנינא:

ח׳(במדבר יג כה) וישבו מתור הארץ (דף לה) (וכתיב) וילכו ויבאו אמר רבי יוחנן משום רשב״י מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה. (שם) ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם א״ר יוחנן משום ר׳ מאיר כל דבר לשון הרע שאין אומרים דברי אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו. (שם) ויהס כלב את העם אל משה אמר רבא שהסיתם בדברים דחזייה ליהושע דקא משתעי אמרי ליה דין ריש קטיעא ימלל אמר כלב אי משתעינא אמרי בי מלתא וחסמין לי (אשתקינהו ברישא והדר אמינא להו) אמר להם וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם סברי בגנותיה קא משתעי אישתיקו אמר להם והלא הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו. (שם) עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה והאנשים אשר עלו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו א״ר חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפילו בה״ב אין יכול להוציא כליו משם:

ט׳(במדבר יג) ארץ אוכלת יושביה היא דרש רבא אמר הקב״ה אני חשבתיה לטובה והם חשבוה לרעה אני חשבתיה לטובה דכל היכא דמטו מיית חשיבא דידהו כי היכי דלטרדו ולא לשאלו אבתרייהו וא״ד איוב נח נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספדיה והם חשבוה לרעה ארץ אוכלת יושביה היא. ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם אמר רב משרשיא מרגלים שקרי הוו בשלמא ונהי בעינינו כחגבים לחיי אלא וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי ולא היא כי הוו מברו אבילי תותי ארזי הוו מברי להו וכיון דחזינהו סלקו באילנא שמעו דקא אמרי קא חזינא אינשי דדמו לקמצי באילני. (שם יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבב״ח א״ר יוחנן אותה הלילה ליל ת״ב היה אמר הקב״ה הם בכו בכיה. של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות. (שם) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה׳ נראה באהל מועד א״ר חייא בר אבא מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה. (שם) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה׳ אמר ר״ל מלמד שמתו מיתה משונה. א״ר חנינא בר פפא דרש רב שילא איש כפר תמרתא מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טבורם והיו תולעים יוצאים מלשונם ונכנסים בטבורם ומטבורם נכנסים בלשונם רב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו:

י׳כיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן שנא׳ (יהושע ד יח) ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה׳ מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו ונמצא ארון ונושאיו הכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר (שם) ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה׳ והכהנים לפני העם ועד״ז נענש עזה שנאמר (ש״ב ו ו) ויבואו עד גורן נכון וישלח עזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר אמר ליה הקדוש ברוך הוא עזה ארון נושאיו נושא הוא עצמו לא כ״ש:

י״אויחר אף ה׳ בעזה ויכהו שם אלהים על השל רבי יוחנן ורבי אלעזר ח״א על עסקי שלו וח״א שעשה צרכיו בפניו (שם) וימת שם עם ארון האלהים אמר ר׳ יוחנן עזה בא לעוה״ב שנאמר (שם) עם ארון האלהים מה ארון לעולם קיים אף עזה בא לעוה״ב. (שם) ויחר לדוד על אשר פרץ ה׳ בעזה א״ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה״נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף:

י״בדרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לד״ת זמירות שנאמר (תהלים קיט נד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי א״ל הקב״ה ד״ת שכתוב בהן (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר (במדבר ז ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתייה בעגלה:

י״ג(ש״א ו יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה׳ משום דראו ויך. ר׳ אבהו ור׳ אלעזר ח״א קוצרים ומשתחוים היו. וח״א מילי (נמי) אמור (ע״ב) מאן אמריך דאמריית ומאן פייסך דאיפייסת (שם) ויך בעם שבעים איש וחמשים אלף איש רבי אבהו ור׳ אלעזר ח״א שבעים איש היו וכל אחד ואחד היה שקול כחמשים אלף איש וח״א נ׳ אלף וכל אחד ואחד היה שקול כשבעים סנהדרין:

י״ד(ש״ב ו יג) ויהי כי צעדו נושאי ארון ה׳ ששה צעדים ויזבח שור ומריא וכתיב (ד״ה א טו כו) שבעה פרים ושבעה אילים א״ר פפא בר שמואל על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא ועל כל שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים א״ל רב חסדא א״כ מלאת כל א״י במות אלא א״ר חסדא על כל שש פסיעות שור ומריא על כל ששה סדרים של פסיעות ז׳ פרים וז׳ אילים. כתיב (שם יג ט) גרן כידון וכתיב (ש״ב ו ו) נכון א״ר יוחנן בתחלה כידון ולבסוף נכון:

ט״ונמצאת אומר שלשה מיני אבנים היו אחד שהקים משה בעבר הירדן שנאמר (דברים א ה) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר ולהלן הוא אומר (שם כז ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו׳ ואתיא באר באר. ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן שנאמר (יהושע ד ט) ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים יהושע בגלגל שנאמר (שם) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל:

ט״זת״ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר (דברים כז ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה ואח״כ סדוהו אותו בסיד א״ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות את התורה א״ל בינה יתירה נתן הקב״ה באומות ושגרו נוטירין שלהם וקלפו את הסיד והשיאוה באותה שעה נתחתם גזר דינם על ע״ז לבאר שחת שהיה להם ללמוד תורה ולא למדו רבי שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להם למטה (דברים כ יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם אמר רבא בר שילא מ״ט דר״ש דכתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד ורבי יהודה אמר לך כסיד מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה אף אותם האומות אין להם תקנה אלא שריפה כמאן אזלא הא דתניא (דברים כא י) ושבית שביו לרבות כנענים שבח״ל שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם (דף לו) כמאן כר׳ שמעון:

י״זבוא וראה כמה נסים נעשו באותו היום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר מס׳ מיל ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז שנאמר (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם ונתתי את כל אויביך אליך ערף ואומר (שם טו טז) תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כבביאה ראשונה אלא שגרם חטא. ואח״כ הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (דברים כז ח) באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל שנאמר (יהושע ד ג) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון יכול בכל מלון ומלון ת״ל אשר תלינו בו הלילה וכתיב (שם) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל. תנא צרעה לא עברה עמהם ולא והכתיב (שמות כג כט) ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה וגו׳ אר״ל על (שפת) הירדן עמדה. תנא וסמתה את עיניהם מלמעלה וסרסתן מלמטה שנאמר (עמוס ב ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת רב פפא אמר שתי צרעות היו חדא דמשה וחדא דיהושע דמשה לא עברה דיהושע עברה:

י״ח(דף לב) משנה. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפים את הארון והלוים את הכהנים וישראל מזה ומזה שנאמר (יהושע ח לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים וגו׳ הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת ה׳ אלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה והיו אלו ואלו עונין אמן עד שגומרים ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומם:

י״ט(דף לו) גמ׳. מאי (יהושע ח לג) והחציו אמר רב כהנא כדרך שחלוקין כאן חלוקין באבני אפוד מיתיבי שתי אבנים טובות היו לו לכ״ג על כתפיו אחת מכאן ואחת מכאן ושמות של י״ב שבטים כתוב עליהם ששה על אבן זו וששה על אבן זו שנאמר (שמות כח י) ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו כ״ה על אבן זו וכ״ה על אבן זו ר׳ חנינא בן גמליאל אומר (ע״ב) לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני כיצד בני לאה כסדרן בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני שפחות באמצע ואלא מה אני מקיים כתולדותם בשמותם שקרא להם אביהם ולא בשמות שקרא להם משה ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני דן ולא דני גד ולא גדי תיובתא דרב כהנא תיובתא ואלא מאי והחציו תנא חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של מול הר עיבל מפני שלוי למטה אדרבה מפני שלוי למטה בצרי להו ה״ק אע״פ שלוי למטה בני יוסף עמהם שנאמר (יהושע יז יד) וידבר בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי גו׳ והכל אחד וגו׳ ויאמר אליהם יהושע אם רב עתה עלה לך היערה אמר להם לכו והחביאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין רעה אמרו ליה זרעיה דיוסף לא שליטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט כב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וא״ר אבהו א״ת עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר׳ חנינא אמר מהכא (שם מח טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין העין שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין העין שולט בהן הני חמשין אותיות חמשין נכי חדא הווין אמר רבי יצחק הוסיפו ליוסף אות אחת שנאמר (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים מתקיף לה רב נחמן בר יצחק כתולדותם בעינן אלא בכל התורה כולה בנימן כתיב הכא בנימין שלם כדכתיב (בראשית לה יח) ואביו קרא לו בנימין. אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחד משמו של הקב״ה יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב״ה יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו. תנא ראוי היה יוסף לצאת ממנו י״ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז ב) אלה תלדות יעקב יוסף ויצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו של יוסף שנאמר (שם מו כא) ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד. בלע שנבלע בין האומות. בכר שהיה בכור לאמו. אשבל ששבו אל. גרא שגר באכסניות. ונעמן שנעים ביותר. אחי וראש אחי וראש הוא. מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד א״ד שירד לבין אוה״ע וא״ד שפניו דומין לוורד:

כ׳(ע״ב) א״ר חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן בשעה שאמר פרעה ליוסף (בראשית מא מד) ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו אמרו לו אצטגנוניו עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להון גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון אמר להון אי הכי למחר איבדקיה בליליא בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה קא גמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב״ה ולמד שנאמר (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע לצפרא כל לישנא דאשתעי פרעה בהדיה אהדר ליה איהו לסוף הוה קא משתעי יוסף בלה״ק ולא הוה פרעה ידע מאי הוה קאמר א״ל מאי האי א״ל לה״ק א״ל אגמרן אגמרי׳ ולא הוה קא גמר א״ל אשתבע לי דלא מגלית אישתבע ליה כי קאמר ליה יוסף (בראשית נ ה) אבי השביעני לאמר א״ל זיל איתשיל אשבועתך א״ל איתשיל נמי אדידך ואע״ג דלא ניחא ליה אמר ליה (שם) עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:

כ״איהודה מאי היא דתניא היה רבי מאיר אומר בשעה שהיו ישראל עומדים על שפת הים היו שבטים מדיינים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ (דף לז) שבטו של בנימין וירד תחלה לים שנאמר (תהלים סח כח) שם בנימין צעיר רודם א״ת רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמין אותם שנאמר (שם) שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפזיכן לגבורה שנאמר (דברים לג יב) ובין כתפיו שכן א״ל רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא זה אומר אין אני יורד תחלה לים וזה אומר אין אני יורד תחלה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחלה שנאמר (הושע ב א) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן ועליו מפורש בקבלה (תהלים סט ב) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש גו׳. (שם סט טז) אל תשטפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה באותה שעה היה משה מאריך בתפלה א״ל הקב״ה ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני אמר לפניו רבש״ע מה יש לי לעשות א״ל (שמות יד טו) דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו׳ לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל שנאמר (תהלים קיד ב) היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו מ״ט היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו משום דהים ראה וינוס:

כ״בתניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה רבי יאשיה אומר כל הראוי לשרת למטה והשאר למעלה רבי אומר אלו ואלו למטה עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה והאי (דברים כז יג) על על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש כשהוא אומר (שמות מ ג) וסכות על הארון את הפרכת הוי אומר על בסמוך:

כ״גפיסקא. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה וכו׳. ת״ר ברוך בכלל וברוך בפרט ארור בכלל וארור בפרט ללמוד וללמד לשמר ולעשות הרי כאן (ע״ב) ד׳. ד׳ וד׳ הרי כאן ח׳. ח׳ וח׳ הרי ט״ז. וכן בסיני וכן בערבות מואב שנאמר (דברים כח סט) אלה דברי הברית אשר צוה ה׳ את משה וגו׳ וכתיב (שם כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם וגו׳ נמצא מ״ח בריתות על כל מצוה ומצוה רבי שמעון מוציא הר גריזים והר עיבל ומכניס אהל מועד שבמדבר ובפלוגתא דהני תנאי דתניא ר׳ ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד רבי עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ואין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ״ח בריתות רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר״ש אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ״ח בריתות של ת״ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים אמר רבי לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום ר׳ שמעון אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ״ח בריתות של ת״ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים נמצא לכל א׳ מישראל ת״ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים מאי בינייהו א״ר משרשיא ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו:

כ״דדרש רב יהודה בר נחמני מתורגמניה דר׳ שמעון בן לקיש כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בשביל נואף ונואפת שנאמר (דברים כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה׳ וגו׳ דעביד פסל ומסכה בארור סגי ליה אלא זה שבא על הערוה והוליד בן והלך לבין הנכרים ועבד ע״ז אמר הקדוש ב״ה ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו:

כ״ה(דף לח ע״ב) אמר ר׳ יהושע בן לוי מנין שהקב״ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר (במדבר ו כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ואריב״ל מנין שכל כהן שמברך מתברך ושאין מברך אין מתברך שנאמר (בראשית יב ג) ואברכה מברכיך:

כ״ווא״ר יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תקרי יבורך אלא יברך. ואמר רבי יהושע בן לוי מנין שאפילו עופות שמים מכירין בצרי עין שנאמר (שם א יז) כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף. וא״ר יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו שנאמר (שם כג ו) אל תלחם את לחם רע עין וגו׳ כי כמו שער בנפשו כן הוא. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר (שם) אל תלחם ואל תתאו. וא״ר יהושע בן לוי אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין שנאמר (דברים כא ז) וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו לא בא לידינו ופטרנוהו בלי מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה:

כ״ז(דף לט) אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ס״ת אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנאמר (נחמיה ח ה) ובפתחו עמדו ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר (איוב לב טז) והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד ר״ז אמר ר״ה מהכא (נחמיה ח ג) ואזני כל העם אל ספר התורה:

כ״חשאלו תלמידיו את ר׳ אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא בבית הכנסת לא פסעתי על ראשי עם קודש ולא נשאתי כפי בלא ברכה מאי מברך אמר ר׳ זירא אמר ר׳ חסדא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו׳ כי עקר כרעיה (למיסק) מאי אמר יר״מ ה׳ אלהינו וכו׳:

כ״טאמר רבי אבהו מריש הוה אמינא ענוותנא אנא כיון דחזיתיה לר׳ אבא דמן עכו דאיהו אמר חדא טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו ענוותנא אנא מאי ענותנותיה דר׳ אבהו דאמרה לה דביתהו דאמוריה דר׳ אבהו לדביתהו דרבי אבהו האי דידן לא צריך ליה להאי דידך והא דגחין וזקיף עליה יקרא דמלכותא הוא דעבדי ליה אזלת דביתהו אמרה ליה לר׳ אבהו אמר לה ומאי נפקא לך מינה מיני ומיניה יתקלס עילאה ותו אימנו רבנן עליה דר׳ אבהו למנוייה בריש מתיבתא חזייה לרבי אבא דמן עכו דתפסי ליה בעלי חובות אמר להו אית לכו רבה:

ל׳רבי אבהו ורבי חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא ר׳ חייא בר אבא דריש שמעתא ור׳ אבהו דריש אגדתא שבקי כ״ע לר׳ חייא בר אבא ואתו לקמיה דר׳ אבהו חלש דעתיה אמר להם רבי אבהו אמשול לכם משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת אחד מוכר מיני אבנים טובות ומרגליות ואחד מוכר מיני סדקית על מי קופצים לא על מי שמוכר מיני סדקית כל יומא ויומא הוה אזיל ר׳ חייא בר אבא ומלויה בהדי רבי אבהו עד בבא דאושפיזיה משום יקרא דבי קיסר ההוא יומא אלויה רבי אבהו לר׳ חייא בר אבא עד אושפיזיה ואפ״ה לא איתותב דעתיה מיניה:

ל״אאמר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה רב נחמן אמר מהכא (ד״ה א כח ב) ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעתי אחי ועמי אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי א״ר אלעזר כך אמר להם דוד לישראל אם אתם שומעים לי אחי אתם ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל:

ל״ב(ע״ב) תנו רבנן מנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר (נחמיה ט ה) קומו וברכו את ה׳ אלהיכם מן העולם עד העולם ומנין שעל כל ברכה וברכה תהלה שנאמר (שם) ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:

ל״ג(דף מא) משנה. פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה ויושב עליה שנאמר (דברים לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות וגו׳ חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול נותנו למלך והמלך עומד ומקבל ויושב וקורא. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע אצל (שם) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות אמרו לו לא תתיירא אגריפס המלך אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחלת אלה הדברים:

ל״ד(ע״ב) פיסקא. וכשהגיע ללא תוכל וכו׳. תנא משום ר׳ נתן באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני שחנפו לו לאגריפס המלך אמר ר״ש בן חלפתא מיום שגברה אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים אין אדם יכול לומר לחבירו מעשיי גדולים ממעשיך. דרש רב יהודה בר מערבא ואיתימא ר׳ שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעוה״ז שנאמר (ישעיה לב ה) לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעה״ז שרי רבי שמעון בן לקיש אמר מהכא (בראשית לג י) כראות פני אלהים ותרצני ופליגא דרבי לוי דא״ר לוי משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה לאדם שזימן את חבירו לסעודה ויודע בו שמבקש להורגו א״ל טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך אמר ליה ידע ליה מלכא להאי מסתפינא למקטליה:

ל״הא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר (איוב לו יג) וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר (שם) לא ישועו כי אסרם. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר (משלי כד כד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין קוב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל ואין לאומים אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר (ישעיה ה כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר מה כתיב אחריו לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה. ואר״א כל המחניף לרשע סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו ואם אינו נופל ביד בנו נופל ביד בן בנו שנאמר (ירמיה כח ה) ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא וגו׳ אמן כן יעשה ה׳ יקים ה׳ את דבריך וגו׳ וכתיב (דף מב) (שם לז יג) ויהי הוא בשער בנימין ושם בעל פקודות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפוש את ירמיה הנביא וכו׳ וכתיב (שם) ויתפוש יראיה בירמיה ויביאהו אל השרים. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שנאמר (איוב טו לד) כי עדת חנף גלמוד שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא מבעלה. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב הכא כי עדת חנף גלמוד וכתיב התם (ישעיה מט כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם:

ל״ואמר רב חסדא א״ר ירמיה בר אבא ד׳ כתות אין מקבלות פני שכינה. כת לצים. כת שקרים. כת חנפים. כת מספרי לה״ר. כת לצים דכתיב (הושע ז ה) משך ידו את לוצצים. כת שקרים דכתיב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חנפים דכתיב (איוב יג טז) כי לא לפניו חנף יבא. כת מספרי לה״ר דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה׳ לא יגור במגורך רע: