עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), תענית א׳Ein Yaakov (Glick Edition), Taanit 1
א׳תענית (דף ב) אמר רבי יוחנן ג׳ מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים. של חיה דכתיב (בראשית ל כב) וישמע (שם ע״ב) אליה אלהים ויפתח את רחמה. של גשמים דכתיב (דברים כח יב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וגו׳. ושל תחיית המתים דכתיב (יחזקאל לז יג) וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם. במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה (וסימנו מפת״ח, ״מטר ״פרנסה ״תחיה ״חיה) דכתיב (תהלים קמה טז) פותח את ידך וגו׳. ורבי יוחנן מאי טעמא לא קאמר לה להאי אמר לך רבי יוחנן גשמים נמי היינו פרנסה.
1
ב׳(דף ג) תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מאי טעמא אמר רבי חנינא טל ורוחות אינן נעצרין טל מנלן דלא מיעצר דכתיב (מ״א יז א) ויאמר אליהו התשבי וגו׳ חי ה׳ וגו׳ אם יהי השנים האלה טל ומטר וגו׳ וכתיב (שם יח א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואלו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום (שם ע״ב) דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה. הכי קאמר ליה אפילו טל דברכה נמי לא אתי וליהדריה לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא. רוחות מנא ליה דלא מיעצרי אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא (זכריה ב י) כי בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה׳ מאי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל אילימא הכי קאמר דבדרתינכו בד׳ רוחי דעלמא האי כארבע בארבע מיבעי ליה (פ״ק דמסבת עבודת כוכבים וע״ש מהרש״א) אלא דמכניפנא לכו מד׳ רוחי עלמא. מארבע מיבעי ליה. אלא הכי קאמר כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל:
2
ג׳אמר רב יהודה זיקא דבתר מיטרא כמיטרא עיבא דבתר מיטרא כמיטרא שמשא דבתר מיטרא כתרי מיטרי למעוטי מאי למעוטי גילהי דליליא ושמשא דביני קרחי:
3
ד׳ואמר רבא מעלי תלגא לטורי כה׳ מיטרי לארעא שנאמר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו:
4
ה׳ואמר רבא תלגא לטורא מטרא רזיא לאילני מיטרא ניחא לפירי (דף ד) עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה מאי עורפילא עורו פילי:
5
ו׳ואמר רבא האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא דכיון דנבט נבט. ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה שנאמר (ירמיה כג כט) הלוא כה דברי כאש נאם ה׳. אמר רב אשי כל ת״ח שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר (שם) וכפטיש יפוצץ סלע אמר ליה רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (דברים ח ט) ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה. אמר רבינא אפילו הכי מיבעי׳ ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא שנאמר (קהלת יא י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך:
6
ז׳אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לב׳ השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד יג) ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים והיה הנערה אשר אומר אליה וגו׳ יכול אפילו חיגרת או סומא השיבוהו כהוגן ונזדמנה לו רבקה. שאול בן קיש דכתיב (ש״א יז כה) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו (לאשה) ואת בית אביו יעשה חפשי יכול אפילו עבד וממזר השיבוהו כהוגן ונזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא לא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה׳ והעליתיהו עולה יכול אפילו דבר טמא והשיבוהו שלא כהוגן ונזדמנה לו בתו. והיינו דקא אמר להו נביא לישראל (ירמיה ח כב) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתיב (שם יט ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר (מ״ב ג כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישובו לארץ. ולא דברתי זו בתו של יפתח הגלעדי. ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם. אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והשיבה הקדוש ברוך הוא כהוגן דכתיב (הושע ו ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ. אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש פעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל ועוד שאלה שלא כהוגן אמרה לפניו רבונו של עולם (ש״ה ח ו) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר (ישעיה מט טז) הן על כפים חקותיך:
7
ח׳(דף ה) משנה עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח רבי יוסי אומר עד שיצא ניסן שנאמר (יואל ב כג) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:
8
ט׳גמ׳ א״ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה (שם א ד) יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו. אמרו לו מי שיש לו קב חיטין או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אמר להם אף על פי כן צאו וזרעו. ונעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלים ומה שבסדקים ומה שבחורי נמלים יצאו וזרעו בשני ובשלישי וברביעי ירדה להם רביעה שניה בחמישי בניסן והקריבו עומר בששה עשר בניסן נמצאת התבואה הגדילה בששה חדשים גידלה באחד עשר יום. ונמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של י״א יום ועל אותו הדור הוא אומר (תהלים קכו ה) הזורעים בדמעה ברנה יקצרו:
9
י׳ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (מלכים ב ח א) כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים בהנך ז׳ מאי אכול אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים. שניה אבלו מה שבשדות ובכרמים. שלישית בשר בהמה טהורה רביעית בשר בהמה טמאה. חמישית בשר שקצים ורמשים. ששית בשר בניהם ובנותיהם. שביעית בשר זרועותיהם לקיים מה שנאמר (ישעיה ט יט) איש בשר זרועו יאכלו:
10
י״אואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (הושע יא ט) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב (תהלים קכב ג) ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו:
11
י״בואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויבטלו מוסר הבלים עץ הוא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם מאי היא ע״א. כתיב הכא מוסר הבלים עין הוא וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים:
12
י״גואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (שם ב יג) כי שתים רעות עשה עמי תרתין הוא דהוו עשרין ותרתין שביק להו אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא (שם ע״ב) ששקולה כשתים ומאי ניהו ע״א דכתיב כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים וכתיב (שם) כי עברו איי כתיים וראו וגו׳ הן היתה כזאת ההימר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל. תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואף על פי שיודעין שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודו בלא יועיל:
13
י״דואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (ש״א ח א) ויהי כאשר זקן שמואל ומי סיב שמואל כולי האי והא בר נ״ב הוה דאמר מר (מ״ק פ״ג) מת בנ״ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי. אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן זקנה קפצה עליו דכתיב (ש״א טו יא) נחמתי כי המלכתי את שאול אמר לפניו רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן דכתיב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטלו מעשה ידי בחיי אמר הקדוש ברוך הוא היכי אעביד לימות שאול לא קא שביק שמואל לימות שמואל אדזוטר מרנני אבתריה לא לימות שאול ולא לימות שמואל כבר הגיעה מלכות דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא אמר הקדוש ברוך הוא אקפוץ עליו זקנה היינו דכתיב (ש״א כב ו) ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי ומי מידחי גברא מקמי גברא אין דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע ו ה) על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי במעשיהם לא נאמר אלא באמרי פי אלמא מידחי גברא מקמי גברא:
14
ט״ורב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מלתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעיד אמר לי הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת. אמר ליה וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא וקברו קבריא אמר ליה מקרא אני דורש שנאמר (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה׳ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. כי הוה מיפטר אמר ליה ליברכן מר. אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו וכשבקש לילך אמר לו אילן במה אברכך אם אומר שיהיו פירותיך מתוקין הרי פרותיך מתוקין שיהיה צלך נאה הרי צלך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך (דף ו) יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי יש לך תורה ואם לגדולה הרי יש לך גדולה ואם לכבוד הרי יש לך כבוד ואם בעושר הרי יש לך עושר ואם בבנים הרי יש לך בנים אלא יהי רצון שיהיו כל צאצאי מעיך כמותך:
15
ט״ז(דף ז) אמר רבי אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאלו תחיית המתים לצדיקים ואלו הכא בין לצדיקים בין לרשעים ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוסף מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים קבעוה בתחיית המתים. אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה שנאמר (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. רבא אמר יותר מיום שנתנה בו תורה שנאמר יערוף כמטר לקחי מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול. רבא רמי כתיב (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי אם ת״ח הגון הוא כטל ואם לאו עורפיהו כמטר:
16
י״זתניא היה רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנא׳ (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר (שם) רפאות תהי לשרך ואומר (שם ח לה) כי מוצאי מצא חיים וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנא׳ (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל:
17
י״חאמר ליה רבי זירא לרבי ירמיה ליתי מר ליתני אמר ליה חליש לבי ולא יכילנא לימא מר מלתא דאגדתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (דברים כ יט) כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ השדה הוא אלא משום דכתיב (שם) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וכתיב אותו תשחית וכרת. הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות ואם לאו אותו תשחית וכרת:
18
י״טאמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב (משלי כז יז) ברזל בברזל יחד לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני ת״ח מחדדין זה את זה בהלכה אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה׳ לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי. והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (שם נ לו) חרב אל הבדים ונואלו (ברכות פ״ט. מכות פ״ב וע״ש מהרש״א) חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ואשר חטאנו ואי בעית אימא מהכא (ישעיה יט יג) נואלו שרי צוען וגו׳:
19
כ׳אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר (משלי ג יט) עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמיד חכם קטנים מחדדים את הגדולים והיינו דאמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם:
20
כ״ארבי חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיה כא יד) לקראת צמא התיו מים, וכתיב (שם נה א) הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד חכם הגון הוא לקראת צמא התיו מים, ואם לאו הוי כל צמא לכו למים. רבי חנינא בר חמא רמי כתיב (משלי ה טז) יפוצו מעינותיך חוצה וכתיב (שם) יהיו לך לבדך אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה ואם לאו יהיו לך לבדך. אמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. אמר רבי אושיעא למה נמשלו דברי תורה לג׳ משקין הללו במים וביין ובחלב דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב (שם) לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב לומר לך מה שלשה מיני משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו והיינו דאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניא אי חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה בתי מלכא אביך במאי רמי חמרא אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כ״ע במאני דפחרא ואביך במאני דפחרא אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה כגון אתון דחשיביתו רמו במאני דכספא ודדהבא אזלה אמרה ליה לאבוה רמי לחמרא במאני דדהבא ודכספא ותקיף אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניא קריוה לרבי יהושע בן חנניא אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי איהי הכי אמרי לה. והא איכא דשפירי וגמירי (שם ע״ב) אי הוו סנו טפי הוו גמירי. ד״א מה ג׳ משקין הללו נפסלים בהיסח הדעת אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת:
21
כ״באמר רבי חמא בר חנינא גדול יום הגשמים כיום (ל׳ בריאה נאמר על יש מאין כמו בריאת ש״ו) שנבראו בו שמים וארץ שנאמר (ישעיה מה ח) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה׳ בראתיו בראתים לא נאמר אלא בראתיו. אמר רבי אושעיא גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו דכתיב תפתח ארץ ויפרו ישע. אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר (תהלים פה ב) רצית ה׳ ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. אמר ליה זעירא מדיהבת לרבינא אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (מ״א ח לד) ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת וגו׳.
22
כ״גאמר רב חסדא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל בטול תרומות ומעשרות שנא׳ (איוב כד יט) ציה גם חום ינזלו מימי שלג מאי משמע תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים:
23
כ״דאמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר (איוב כה כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. אמר רב סלא אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים שנאמר (ירמיה ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו׳:
24
כ״הואמר רב סלא אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה שנאמר (שם) ומצח אשה זונה היה לך. רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שנכשל בעבירה שנאמר היה לך ולא נאמר יהיה לך. אמר רבה בר הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע שנאמר (משלי כא כט) העז איש רשע בפניו. רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו שנאמר (קהלת ח א) ועז פנים ישונא אל תקרי ישונא אלא ישנא. רב יוסף אמר מהכא (איוב לז כא) ועתה לא ראו בהיר בשחקים ורוח עברה ותטהרם ואין אור אלא תורה שנאמר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור בהיר הוא בשחקים תני דבי רבי ישמעאל אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין להוריד טל ומטר רוח עברה ותטהרם:
25
כ״ואמר רבי אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל שנאמר (איוב לו לב) על כפים כסה אור בעון כפים כסה אור ואין כפים אלא חמס שנאמר (יונה ג ח) ומן החמס אשר בכפיהם ואין אור אלא מטר שנאמר (איוב לז יא) יפוץ ענן אורו מאי תקנתיה ירבה בתפלה שנא׳ (שם לו לב) ויצר עליה במפגיע ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו׳ ואל תפגע בי:
26
כ״זואמר רבי אמי מאי דכתיב (קהלת י י) אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל אם ראית רקיע שקהה כברזל מלהוריד טל ומטר בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין שנאמר והוא לא פנים קלקל מה תקנתן יתגברו ברחמים שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם הוכשרו מעשיהם מעיקרא:
27
כ״חריש לקיש אמר אם ראית תלמיד (דף ה) שתלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה בישיבה שנאמר וחילים יגבר. ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתין ארבעים זמנין כנגד ארבעים יום שנתנה תורה ועייל לקמיה דרבי יוחנן. רב אדא בר אהבה מסדר מתניתין עשרין וארבע זימנין כנגד תורה נביאים וכתובים ועייל לקמיה דרבא:
28
כ״טרבא אמר אם ראית תלמיד שתלמודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה עליו רעים שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא:
29
ל׳ואמר רבי אמי מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון אם ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחושת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש וילחוש דכתיב (איוב לו לג) יגיד עליו רעו. ואין יתרון לבעל הלשון (לפי סדר הכתובים צ״ל דקרא יגיד עליו וגו׳ מביא הבע״י בתר ויצו עליו וכן גי׳ הש״ס וה״פ דהיינו שיגיד עליו בתפלה רעו שהוא חסיד) וכל מי שיודע ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו ואם לחש ולא נענה מה תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה שנאמר (שם) ויצו עליה במפגיע ואין פגיעה אלא תפלה שנא׳ (ירמיה ז יז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו׳ ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי ואם לחש ונענה והגיס דעתו עליו מביא אף לעולם שנאמר (איוב לו לג) מקנה אף על עולה:
30
ל״אאמר ריש לקיש מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון:
31
ל״באמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים אוקים רבי שמואל בר נחמני אמורא עליה ודרש (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון וגו׳ קשיין אהדדי לא קשיא הא ביחיד הא בצבור:
32
ל״גאמר רבי אמי אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אמר רבי יוחנן כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו את הדין מלמעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף רבי חייא בר אבין אמר רב הונא מהכא (תהלים צ יא) וכיראתך עברתך ריש לקיש אמר מהכא (ישעיה סד ד) פגעת את שש ועושה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע:
33
ל״דבימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד נבעי רחמי אתרתי לא אפשר אלא לבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול אמר להו רבי שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב (תהלים קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. ומנא לן דלא מצלינן אתרתי דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת מכלל דאיכא אחריתי. במערבא אמרי משמיה דר׳ חגי מהכא (דניאל ב יח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה מכלל דאיכא אחריתי. בימי רבי זירא גזור גזירה דלא למיתב בתעניתא אמר להו רבי זירא נקבליניה עילוון ולכי בטיל גזירה ליתביה אמרי ליה מנא לך הא אמר להו דכתיב (שם י) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך:
34
ל״האמר רבי יצחק אפילו שנים כשני אליהו וירדו גשמים בערבי שבתות אינן אלא סימן קללה היינו דאמר רבה בר שילא קשה יומא דמיטרא כיומא דדינא. אמר אמימר אי לאו דצריך לברייתא בעינן רחמי עליה ומבטלינן ליה. ואמר רבי יצחק שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא. ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר (דברים כח יב) לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך. ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר (שם) יצו ה׳ את הברכה באסמיך. תני דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך. תנו רבנן הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד (חולין פרק כ״ה וע״ש מהרש״א) ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.
35
ל״וואמר רבי יוחנן אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (דף ט) (דברים יד כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך אמר ליה עשר תעשר. אמר לי ומאי עשר תעשר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר אמר ליה מנא לך אמר ליה זיל נסי אמר ליה ומי שרי לנסויי לקודשא בריך הוא והא כתיב (דברים ו טז) לא תנסו את ה׳ אמר ליה הכי אמר רבי אושעיא חוץ מזו שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. אמר ליה אי הוה מטינא התם להאי פסוקא לא הוינא צריכנא לך ולרבי אושעיא רבך:
36
ל״זותו אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש דיתיב ואמר (משלי יט ג) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו יתיב רבי יוחנן וקא מתמה אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובים דלא רמיזי באורייתא. אמר ליה אטו הא מי לא רמוזי והא כתיב (בראשית מב כח) ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו דל עיניה וחזא ביה אתיא אימיה אפיקתיה אמרה ליה תא מקמיה דלא ליעביד לך כדעבד לאבוך:
37
ל״חואמר רבי יוחנן מטר בשביל יחיד דכתיב (דברים כח יב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וגו׳ לתת מטר ארצך. פרנסה בשביל רבים דכתיב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר ג׳ פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה, אהרן ומרים (פרק הפועלים עיין שם מהרש״א) ושלשה מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר, וענן ומן. באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר (במדבר כ א) ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה וחזרה בזכות שניהם. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד שנאמר (שם כא א) וישמע הכנעני מלך ערד (ר״ה פ״ק וע״ש בת״ה ובח״א) מה שמועה שמע. שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב (שם כ) ויראו כל העדה כי גוע אהרן אמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדריש לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בד׳ לשונות אי, דלמא, אלא, דהא. חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן שנא׳ (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא מלמד שנסתלקו כולם בירח אחד אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד. שאני משה כיון דאלים זכותיה כרבים דמי:
38
ל״טרב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתני׳ הוו שכיחי קמיה דרבא כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי חלש דעתיה (ע״ב) אקרויה בחלמיה (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים למחר כי הוו מפטרי מיניה אמר להו ליזלו רבנן לשלמא. רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא חד חזיה דנפל על אפיה שמעיה דאמר רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשי ליה:
39
מ׳תניא רבי אליעזר אומר כל העולם כלו ממימי אוקינוס הוא שותה שנאמר (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. אמר ליה ר׳ יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחין הם אמר ליה מתמתקין הן בעבים רבי יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר (דברים יא יא) למטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברין ועולין עד לרקיע ופותחין פיהם כנאד ומקבלין מי מטר שנאמר (איוב לו כז) יזוקו מטר לאדו והם מנוקבות ככברה ובארות ומחשרות מים על גבי קרקע שנא׳ (ש״ב כב יב) חשרת מים עבי שחקים ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנברא בו שמים וארץ שנא׳ (איוב ט י) עושה גדולות עד אין חקר וכתיב (איוב ה י) הנותן מטר על פני ארץ וכתיב להלן (ישעיה מ כח) הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם וגו׳ עד אין חקר לתבונתו וכתיב (תהלים סה ז) מכין הרים וגו׳.
40
מ״אתנו רבנן ארץ ישראל נבראת תחלה וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר (משלי ח כו) עד לא עשה ארץ וחוצות. תנו רבנן ארץ ישראל שותה בתחלה וכל העולם כולו בסוף שנאמר (איוב ח י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו שותה מתמצית משל לאדם שמגבן את הגבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. ארץ ישראל משקה הקדוש ברוך הוא בעצמו וכל העולם כולו משקהו על ידי שליח שנאמר (איוב ה י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. אמר רבי יהושע בן לוי כל העולם כולו תמציתה של גן עדן הוא שותה שנאמר (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. תנא מתמצית בית כור שותה תרקב:
41
מ״בתנו רבנן מצרים הויא ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה ומצרים אחד מס׳ בכוש וכוש אחד מס׳ בעולם ועולם אחד מס׳ בגן וגן אחד מס׳ בעדן ועדן אחד מס׳ בגיהנם נמצא כל העולם כולו ככסוי קדרה לגיהנם. וגיהנם אין לו שיעור ויש אומרים עדן אין לו שיעור:
42
מ״גויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב א) אמר להם יעקב לבניו אל תתראו עצמכם כשאתם שבעים לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם. (שם מה כד) אל תרגזו בדרך אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך איני והא אמר אלעאי ברבי ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף שנאמר (מ״ב ב יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף. לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני. במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. והכניסו חמה לעיר (פסחים פ״א פ׳ הכונס ע״ש רש״א) כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר (בראשית מד ג) הבוקר אור והאנשים שולחו:
43
מ״דתנו רבנן בזמן שישראל שרוין בצער ופירש אחד מהם באים שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהם על ראשו ואומרים זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר (ישעיה כב יג) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתה כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנא׳ (שמות יז יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידין בו שנאמר (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. דבי רבי שילא אמרי ב׳ מלאכי השרת המלוין לו לאדם הם מעידין עליו שנאמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך. רבי חדקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו שנאמר (מיכה ז ד) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ויש אומרים איבריו של אדם מעידים בו שנאמר (ישעיה מג י) אתם עדי נאם ה׳:
44
מ״האמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא שנאמר (במדבר ו יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא אלא שציער נפשו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. רבי אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר (שם ה) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה ולשמואל הא איקרי קדוש ההוא אגדל פרע קאי, ורבי אלעזר הא איקרי חוטא ההוא דמסאיב נפשיה. ומי אמר רבי אלעזר הכי והא אמר רבי אלעזר לעולם יראה אדם עצמו (ע״ב) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר (הושע יא ט) בקרבך קדוש לא קשיא הא דמצי לצעורי נפשיה הא דלא מצי לצעורי נפשיה. ריש לקיש אמר נקרא חסיד שנאמר (משלי יא יז) גומל נפשו איש חסד. אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים. אמר רב ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא כלבא ליכול שירותיה:
45
מ״ו(דברים לב ד) אל אמונה ואין עול אל אמונה כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין ואין עול כשם שמשלמים שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושים כך משלמים שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. צדיק וישר הוא אמרו בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפטרין לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר הן ואומרים לו חתום וחותם שנאמר (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר (תהלים נא ו) למען תצדק בדברך וגו׳:
46
מ״ז(דף יד ע״ב) אמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב שנאמר (מ״ב ו ל) ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו מבית. ואמר רבי אלעזר לא הכל בנפילה ולא הכל בקריעה משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה שנאמר (במדבר יד ה) ויפול משה ואהרן וגו׳ יהושע וכלב בקריעה דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם:
47
מ״ח(דף טו) ואמר רבי אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחואה מלכים בקימה ושרים בהשתחואה מלכים בקימה שנא׳ (ישעיה מט א) כה אמר ה׳ גואל ישראל וגו׳ לכזה נפש וגו׳ מלכים יראו וקמו ושרים בהשתחואה שנאמר שרים וישתחוו מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני אי כתיב ישתחוו כדקאמרינן השתא דכתיב וישתחוו הא והא עבוד:
48
מ״טארנב״י אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:
49
