אם הבנים שמחה, פרק שלישי ז׳Em HaBanim Semecha, Third Chapter 7
א׳ז') ועתה אחל בעזה"י לדון אם גם בזמן הגלות יש חיוב ומצוה לעסוק בבנין ובישוב הארץ ידוע מדברי הרמב"ן בספר המצות שהוא מ"ע מן התורה גם בזה"ז לירש את הארץ ולא נעזבוה ביד זולתנו מן האומות ויוצא מן הפסוק (במדבר ל״ג:נ״ג-נ״ד) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם עיי"ש שהאריך והוכיח שהוא מ"ע לדורות א"כ לדעת הרמב"ן הוא מ"ע מן התורה ואחד מתרי"ג מצות והמגילת אסתר שם רוצה לומר דדעת הרמב"ם דלא מנה מצוה זו בין התרי"ג מצות דסובר דמצוה זו לא הוי לדורות רק בזמן ביהמ"ק קיים וכ"ז שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בא המשיח והביא סמוכין לזה מדברי תוס' כתובות דכתבו בשם רבינו חיים דכתב דבזח"ז לא הוי מצוה עכ"ד המג"א אמנם כל הבאים אחרי התוס' דחו את דברי רבינו חיים מהלכה עיין של"ה בשער האותיות שכתב דהם דברי יחיד וגם לא מסתבר טעמי' ע"כ אין להשגיח בדבריו וגם המהרי"ט ח"ב סי' כ"ח האריך והוכיח להלכה כהרמב"ן הנ"ל וכן כל גדולי הפוסקים הבאים אחרי המג"א הנ"ל דחו דבריו שאין להם שורש וקיום והדברים עתיקים אין לי צורך להאריך בהם ובשנת תרנ"ח נדפס בווילנא קונטרס מצות ישיבת ארץ ישראל מגדול אחד מדווינסק (דינאבורג) חיבור נפלא הפלא פלא וכל הספר מיוסד לבחון ולבקר את דברי המגילת אסתר אם יש להם קיום בהסבר דעת הרמב"ם על מה שלא מנה מצוה זו בתרי"ג מצות משום דלדידיה ל"ה מצוה לדורות וסתר כל דבריו מרישא לסיפא. בדברים צודקין והוכחות אמיתיים מש"ס ורמב"ם גופא ולדידיה גם להרמב"ם הוא מצוה מן התורה גם בזמן הזה והוי מצוה לדורות ומה שלא מנאה במנין התרי"ג הוא מפני שאינו מתאים להי"ד כללים שהניח הרמב"ם ליסוד איזו מצוה מן המצות התורה שיבא לכלל מספר התרי"ג וישנם כמה מצות התורה שהן מהתורה ואפ"ה לא באו לכלל מספר מפני שאין בהם תנאים של הי"ד שרשים שהניח הרמב"ם בזה והוי גם מצות הישוב כחד מהם עיי"ש שירד לעומקה של הלכה זו ונדפס בהסכמת גדולו דורו וכולם שבחו דבריו ושקולעים מטרת האמת ואין לי להאריך בזה שכבר האריכו בזה רבים וגדולים אשר לפני וכולם דחו את דברי בעל מגילת אסתר הנ"ל ואני אוסיף עליהם רק שני הערות הערה אחד מצאתי בספר קונטרס ישיבת ארץ הנ"ל שקדמני בזה ובהערה השני הוא חדש ממש אשר גם בעל הקונטרס הנ"ל לא קדמני אם שהרחיב והעמיק הדיבור בזה טובא והוא דעיין ברמב"ן בסוף ספר המצות גבי מצוה דאל תצר את מואב ובבני עמון אל תתצורם ובשעיר אל תתגר בם מלחמה שכתב הרמב"ם שמצוה זו היא לשעה ולא לדורות והקשה הרמב"ן שהרי כתיב אל תצר את מואב וגו' כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה וכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר והדבר ידוע שלא תקרא ירושה אלא דבר הניתן לדורות כמו שאמר בארצנו כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו וכן הרב עצמו הביא מלשון מורשה קהלת יעקב שהוא לדורות ולשון חכמים וירושה אין לה הפסק וכן אמרו מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים לפי שהוא בית עולמים ודרשו לענין מעשר הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר אין לה הפסק ומאחר שהוא יתעלה ביאר טעם המניעה שמנענו ממלחמות אלו האומות מפני שנתן להם הארץ ירושה א"כ המניעה ג"כ לדורות הוא שלא ננחול נחלתן ואת אשר הוריש ה' אותם יירשו לעולם עיי"ש ברמב"ן שהאריך עוד בזה, והמגילת אסתר שם תירץ את דברי הרמב"ם ופתב בזה"ל שהנכון כדברי הרב שכתב בהדיא שהם מצות שעה ומה שאמר הרמב"ן שהרי נאמר בהם לשון ירושה דמשמע לעולם נראה לי שבתחלה נתנה להם הקבה"ו לדורות עולם אמנם אחרי התנהגותם עם ישראל דרך אכזריות התיר ארצם וגופם וכתב עליהם לא תדרוש שלומם דבזה התיר להם מה שאסר בתחלה עיי"ש עכ"פ גם הוא מודה להרמב"ן דלשון ירושה מורה על לדורות עולם ושאין לה הפסק בזמן מן הזמנים ורק דשאני גבי אומות הנ"ל דהתורה התיר אח"כ מה שאסר בתחלה וכיון שכן תמה אני על הגאון בעל מגילת אסתר איך כתב דמצות ירושת הארץ וישבת בה ל"ה רק בימי משה ויהושע ודוד כ"ז שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מאדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בא משיח א"כ הוי בה הפסק ולשון ירושה מורה על שאין לה הפסק כמו שאמרו חז"ל הנ"ל ולא מצינו בתורה שום רמז רמיזא בשום מקום שיתיר ויפסיק אח"כ את החיוב של והורשתם וישבתם בה שאמר בתחלה לעשותן מצוה של שעה כמו גבי מצוה דאל תצר ואל תתגר של אומות הנ"ל וגם כי הרמב"ם עצמו כתב גבי מורשה קהלת יעקב שהוא לדורות מפני שנאמר בהם לשון מורשה והלא גם גבי הארץ כתיב ואני נתתי אותה לכם מורשה א"כ מוכח להדיא דלדעת הרמב"ם דסובר דמורשה באה על לדורות א"כ גם גבי הארץ דכתיב ג"כ מורשה נמי לדורות הוא ואפשר לפרש בזה דברי הירושלמי בבא בתרא פ"ה סוף הלכה ב' על פסוק והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ונתתי אותה לכם מורשה ומקשה אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה אלא מאחר שנתנה להם לשום מתנה חזר ונתנה להם לשום ירושה עכ"ד ובהנ"ל מבואר היטב כונת חז"ל דאילו נשאר רק במתנה לבד ל"ה משמע שיהי' לדורות בלי הפסק דהי' אפשר רק לזמן כמו ואחריך לפלוני אבל כשחזר ונתנה לשום ירושה משמע שיהי' לדורות בלי הפסק עכ"פ לפ' הנ"ל יוקשה מאד על המג"א וצע"ג מאד עליו שהוא כסותר דברי עצמו וצ"ע והוא הערה חדשה מה שלא העירו בזה שום אחד מהגדולים שפלפלו בדבריו ודוק.
1