עת האוכל ה׳Et HaOchel 5
א׳העצה השני' המתינות. כי יסוד תוקף התאוה המהירות שרוצה לבלוע ולהשלים תאותו חיש וכמ"ש בביצה נטיעה מקטע רגליהן דקצביא ודבועלי נדות שהם ב' תאות הראשיות הנז' הבאים ממהירות. ואז"ל בחולין (פ"ד ח') שתורה למדה ד"א שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה ול' חכמים ריש ברכות (ב' א' ב') בכל אכילת דשם נכנס ונכנסין לומר שצריך כניסה והכנה לאכילה ואפילו באכילת עני א' שם לשון נכנס (וע"ש בתוד"ה משעה ויעוין מה שכתבתי בחי' לשם). וגם באכילת תרומה ושל שבת שהם אכילת מצוה נא' גם כן נכנסין שצריכין הכנה. ולא אכילת עראי כאכילת זולל וסובא שחוטף ואוכל. ומ"ש בעירובין (נ"ד.) חטוף ואכול כו' נראה כי יש חילוקים בבנ"א שמי שכבר אדוק ודבוק במחשבותיו בד"ת אז יהיה חוטף ואוכל דוגמת בי הילולי שהמכוון ענין אחר שעסוק בשמחתו רק בין כך חוטף ואוכל מאחר שאין מקום מיחוש וחשד כלל לתאות לבבו ובטוח בהם שדבוקים רק בד"ת ועבודה:
1