עת האוכל ט׳Et HaOchel 9
א׳ג' שמות למאכל. מאכל. והוא מצד עצמות המאכל שיש בו כח זה שראוי לאכילת אדם ולהחיות נפש אדם מצד ניצוץ חיות השייך לנפש אדם שקבע בו השם יתברך שיוכל לקיים חיות האדם בקרבו. ומזון. הוא מצד האדם הניזון ומקבל החיות ממנו. וטרף. הוא לשון חטיפה והיינו מצד העלאת אותו ניצוץ חיות למקורו כשאוכלו בקדושה שאז הוא דוגמת הקרבן. והמזבח אז"ל בחלקו של טורף בנימין זאב יטרוף ונק' בשילהי סוכה לוקוס לוקוס. והיינו כי על ידי הקרבנות מתעלית הנפש הבהמית והיא העשוקה גו טיקלא שנק' עשוקים. בסבא דמשפטים. כי הוא בא בגזילה ובחטיפה. וכן צריך להתקומם נגדו בחטיפה כטעם ירגיז אדם יצ"ט על יצר רע בהרגזה וכח כטעם איזהו גבור כו'. וכן בזוהר נקרא בכל מקום מלחמה בחרבות וקשתות ונק' שעת אכילה שעת קרבא. כי עליית הניצוצית הוא על ידי ניצוח יצ"ט ליצר רע שהמאכל שהוא המחיה הגוף מחיה רק כח הטוב והיצ"ט שבו ולא כח הרע. וכח הטוב נוצח במלחמה לחטוף הני"ק וחיות המאכל לחלקו. וזה טעם הטריפני לחם חוקי שביקש שלמה המלך ע"ה שכל עסקו היה בהעלאת ניצוצית כמ"ש במקום אחר בענין הנשים נכריות שנשא והליכתו לתרמוד למקום עזא ועזאל כמ"ש בזוהר. היה לחטוף הטוב מן הרע. וביקש על המאכל שיהיה גם כן טרף. וזהו על ידי לחם חוקי בהגדר' לא ברעבתנות ושופע תאוה הנק' עושר. ולא בהכפנה יתירה ורישות כמ"ש היושב בתענית נקר' חוטא. פירוש שמחסר העלאת הקדוש' שבמאכל למקומה על ידי האכילה. ורק בטן רשעים תחסר ראוי לאסור ולהתענות כדי לכלות הרעבתנות. אבל צדיק שאינו רעבתן ושטוף בתאוה אוכל לשובע נפשו היינו לחם חוקי. ועל ידי זה יוכל להגיע לדרגת הטריפני שיהיה טורף וחוטף הטוב שברע לכלל בטוב. וזה טעם טרף נתן ליראיו. היראים הם המוגדרים בתאות ביותר. ועל ידי זה בא לכלל מניעת אכילת לחם חוקי גם כן. והקב"ה נותן להם במתנה טרף לאכול לחם חוקי על כל פנים כדי לטרוף אותם הני"ק שבמאכל. וזה טעם מ"ש בעירובין חטוף ואכול כו' כהילולא דמיא. פירוש העולם הזה הוא יחוד חתן וכלה היינו קבלת האדם השפע מהשם יתברך זהו רק בעולם הזה שבו הוא עסק האדם באתערותא דלתתא והחשק ומקבל האתערותא דלתתא והמילוי דמיין דוכרין לעומתו והוא החתונה. ואגרא דבי הילולא מילי כמו שאמרו ז"ל פ' חלק אדם לעמל יולד לעמל פה בד"ת ותפלה שעל ידי זה הם משמחים חתן וכלה ומעוררים מ"נ באתערותא דלתתא בתפלה ומ"ד דלעילא בתורה. ועל ידי זה ייחד יחודים גם כן באכילתו היינו שמשיג הנוכח דהשם יתברך שהוא המחי' ועל ידי זה הוא חטוף ואכול שחוטף וטורף אותם העשוקים לתוך הקדושה. ולכך מס' נזיר שענינה הגדרת התאות מסיימת חטוף ובריך כי ליראיו המוגדרים בתאות ניתן החטיפה וע"כ ובריך. דברהמ"ז ההודיי' להשם יתברך כשהוא שבע זהו גמר החטיפה:
1