עת האוכל ח׳Et HaOchel 8
א׳על ידי מאכל א' וסעודה א' בשבוע (או סעודת שבת) שאוכל בכונה הראוי' לכבוד שמים ולהעלות כחות נפש הבהמות להשם יתברך. מתעלים כל המאכלים והסעודות שלו כדרך שאמרו חכמי האמת בתפלה שעל ידי תפלה א' מעלה כל התפלות הפסולות של כל השנה. ותפלה הוא דוגמת הקרבנות וכן האכילה. (וגדולה מעלת האכילה כשהיא על טהרת קודש מן התפל' כמו ששמעתי ממשאמרו רבותינו ז"ל גבי יצחק אם לקרבנך הזמין הקב"ה למאכלך לא כש"כ) שהוא ע"ד שאמרו ויקץ כישן הפיגול ומצא מין את מינו וניעור. כי באמת לאמיתו כל האכילות של איש הישראלי הוא דוגמת הקרבנות. רק כשאינו מבורר לאדם בכוונת לבו ומוחו הוא דוגמת ישן וכדרך שאמרו בשוב וגו' היינו כחולמים. ואיכא אינש דנייס ע' שנין שהם ימי שנותינו בהם כשאינו מתעורר מתרדימת הזמן ה"ה כישן כשאינו עושה איסורים ממש רק בהיתר עז"א בע"ז יכול יגרה עצמו בשינה (וכידוע דההיתר הוא מקלי' נוגה שהוא סוד התרגום בגי' תרדמה) וא' יושב בטל כישן דמי וכשזוכה להתעורר פ"א משינתו יוכל לתקן כל התרדימות שיהיה תרדימה של נבואה כדאיתא בב"ר דג' תרדימות הן ויש של נבואה כי אז נבואה באהעל ידי אכילה ושתי' כמ"ש ביצחק (וכן כל תאות דהיתר כענין כנגן המנגן וכדרך שאמרו רבה פתח מילי דבדיחותא רק שזה נקרא אחר כך שמחה של מצוה כשעושה אחר כך מצוה על ידי זה השמחה והבדיחותא וכל ההנאות של עולם הזה מתעלית גם הנאה זו להיות שמחה של מצוה) וכן כל שמתעורר פ"א יוכל להעלות כל מעשיו של היתר ודברי הרשות שעשה (וא"צ לומר מעשה המצות בלא כונה וחיות) מקודם על ידי שעושה אותה פעם אחרת עם חיות וכונה לשם שמים. וביותר באכילה שהיא דוגמת הקרבנות (שבהם נוהג דין הגרירה כדאיתא בשבת) ואכילה גוררת אכילה להיות כמותה:
1