עת האוכל ז׳Et HaOchel 7
א׳להעלות כל מאכלים מצומח הוא רק על ידי האמונה לבד בהשם יתברך ועל ידי הברכה מקודם שמאמין שלה' הארץ ומלואה. ולכך אמונת זה סדר זרעים ונקבע מס' ברכות בתחלתה. וזהו הסדר של העלאת כל מיני הזרעים להשם יתברך על ידי קיום המצות הכתובות בהם והברכה מקודם שזהו האמונ' שהכל להשם יתברך באמונ' הפשוטה הקבוע' בלב כל איש ישראל כמו שאמרו ז"ל בשבת שהם מאמינים בני מאמינים ולכך הותר אפילו לע"ה. אבל אכילת בשר אסור. רק לת"ח. ולכן נקבעה מס' חולין בסדר קדשים דלא הותר אלא למי שאוכל חולין על טהרת קודש דהיינו ששלחנו דומה למזבח. והבשר שאוכל כקרבן ובשר קודש. ודבר זה הוא רק על ידי ד"ת כמ"ש משחרב בית המקדש אין להקב"ה אלא ד"א של הלכה וכשנעשה שלחנו ד"א של הלכה אז הוא נעשה דוגמת בית המקדש ומזבח ומה שהוא אוכל הוא דוגמת כהנים כי קא זכו משולחן גבוה קא זכו. שהחלב והדם רצה לומר עיקר החיות שבמאכל והתאוה שיש באדם לו. הועלה להשם יתברך על ידי הד"ת (שנמשלו לאש שהוא אש המערכה) שמכיר על ידו שהשם יתברך הוא הנותן החיות במאכל והנותן התאוה לאדם והחשק לזה המאכל לקיים נפשו:
1