לנבוכי הדור כ״גFor the Perplexed of the Generation 23
א׳כל דבר של כשרון אין ראוי לשאוף שיהיה אבוד מן העולם, כי אם להיפוך, ראוי להשתדל בהרחבתו ושכלולו, אפילו אם יהיה דבר קל וקטן, אל תהי מפליג לכל דבר שאין לך דבר שאין לו מקום. הקלקול מתהוה רק בחילוף הערכים ובהעלם עין ממקום השימוש הראוי. למשל, היו ימים שרבים מלומדי התלמוד בעלי הכשרון נטו לפלפולים מאד רחוקים, רחוקים הם מנקודת האמת מצד הדרישה המדעית של העיון ההלכותי, על כן צדקו אותם שהתנגדו על מהלך זה. אבל אימתי ההתנגדות צודקת? בזמן שיהיה השימוש של הפלפול הרחוק עומד במקום הדרישה והעיון, במקום הבירור והליבון. לא כן הוא כאשר ידע המשתמש בו יפה את ערכו, שאין בו ערך של חיקור דין, כי אם הוא חפץ לתן לו ערך אסתתי, זהו דבר התלוי בטעם. היופי הוא מעדן, ומרחיב את הלב. אמנם החומר של היופי תלוי לפי קרבתו של אדם להמושגים, עד שיש אדם שכל כך נפשו דבקה בעיון התורה ואהבתה, עד שגם צורת היופי שהחומר שלה הוא ערוך מסדרי ענינים של דברי תורה והלכות תלמודיות הוא מרגיש בזה יופי שלם וערב לנפש. אם כן, זאת הנטיה איננה כי אם הוראה נכבדה על דבקות הנפש באהבת התורה עד שהחוש האסתתי מבקש גם כן ממנה חומר. על כן, למטרה כזאת התירו חכמי הדורות להשתמש במהלך הפלפול הרחוק. וראוי באמת לתן לו מהלכים, במדה כזאת שלא יהיה עומד במקום ההעמקה המחקרית. ונמצא שמקבלים ממנו תועלת של שמחת הנפש למי שחושו הפנימי מתאים לזה, נוסף על חידוד התלמידים והרחבת כשרונם, כשנעשו הפלפולים באופן של כשרון. על כן, אין ראוי גם לישר שבבעלי הגיון להביט בשאט נפש גם על דרך הפלפול היותר רחוק, ובלבד שיהיה ערוך בכשרון הגון. ואם יש אדם שאיננו נהנה מאותם הציורים, הנה כל דבר התלוי ברגש וטעם לא ניתן לכל אדם בשוה, וראוי גם לאותו הרחוק מהתענג מציורים רחוקים כאלה שלא לבזות את העוסקים בהם במדה הראויה. ויכיר לטובה את השתדלותם בדבר שבכללו הוא מביא תועלת וענג רוחני כזה שכל שיתרבו הנהנים ממנו תתרבה גם כן אהבת התורה וכבודה. ומזה תוצאות טובות נכונות. וראוי לכנס גם כן דברים כאלה בערך המאמר המפורסם: קוב״ה חדי בפלפולא דאורייתא.
1
ב׳Chapter 23a
2
ג׳בגוף האדם ובגופות בעלי חיים כולם, שהם מוכנים לפגעים וסיבות המזיקות, שם אדון כל המעשים חק החסד של ההצטרפות לטובה, והעדר ההצטרפות לרעה. כיצד, הרי משך החיים הולך מן הלב וממרכז החיים שבמח ומתאגד עם כל האברים כולם הרחוקים, ושופע גם כן על הבשר והחלב, הנמצא בגוף גם כן בתור הגנה לעת רעה, וכן על העור השער והצפרנים, זהו הקישור הטבעי ביחש הטובה. אמנם לרעה, פגע אשר יפול, הנה יש אשר המצב הרע יחייב לחיתוך אבר אחד או רבים, ומכל מקום אין הנשמה תלויה בהם, והחי יקום ויעמוד על חייו הכלליים, אף על פי שישאר בעל מום. ויש, שישוב אליו גם כן חסרונו על ידי תגבורת כח החיים. אמנם, גם אם יהיה במצב שעל כל פנים ישאר בעל מום, מכל מקום אין מומו כי אם מתיחד בו לבדו מצד תוארו החיצון, אבל כח החיים אינו נעשה בעל מום. ואין סומא מוליד סומא ולא קיטע מוליד קיטע, וכל אשר יחובר אל החיים יש בטחון שיצא ממנו כח משוכלל ושלם, המועיל בכל הוד תמימותו והשלמתו המתוקנת לעצמו ולזולתו.
3
ד׳מסוד היצירה התבוננו זקנינו להקים את סידור התקיימות יסודות התורה בלבבות באופן המתאים אל ההנהגה הכוללת של האומה כולה בדרכי ד׳, ויעריכו מערכה משטרית להשכיל את ערכם של הדעות והמעשים התוריים לסמן בהם עקריהם במערכה לבד וענפיהם לבד. וכן מצות התורה המעשיות החמורות והקלות הכל במערכה וסידור מסומן: אלה שבהן ובגללן החיים ניתנים כפרן — יהרג ואל יעבור, והקלות מהן — שיעבור ואל יהרג, חייבי מיתות בית דין, כריתות, דאורייתא ודרבנן. והחלוקה הזאת מועלת הרבה. כי בעת טובה, בעת שהמצב המוסרי והדתי עומד על מכונו, כשאין רוחות רעות שולטות בלב ובעולם, אז הולך כח החיים כמי השילוח ההולכים לאט ומראש פסגת יסוד היסודות ועיקר העקרים יסול ארחו על כל הענפים והפרטים הרחוקים, על כל הדעות ההגונות והאמתיות המביאות לידי טובה וברכה, על כל המעשים הישרים והקדושים המתפרטים לפרטיהם כהתפרטות פרטים הגיוניים מכל כלל גדול. אמנם לעת רעה, תועיל החלוקה כתועלת קיר המגן לעת הדליקה הנותן מעצור בעד כח האש לאמר, עד פה תבא ולא תוסיף. ועל כן טבע החלוקה הזאת היא ההגונה והטבעית, כי כן שמה החכמה האלהית הסידור המלא עז והגנה לסידור מתוקן בעצמו. ואם שלעת צר יתגלה כחו בתור מגן ומציל לשארית הפלטה, אשר מזה יבנה ויתכונן הבנין כולו בכל שיא חסנו, בכל עת יערב הסידור ההגיוני והטבעי. על כן, למרות המשיגים הרבים, מכל מקום כלל האומה בכח קדושה אינסטינקטיבית הסכימה על מפקד העקרים, אף על פי שגם כל ענפיהם הם קודש קדשים, וכולם כאחד אהובים עד אין קץ. וכן על מספר המצות, אף על פי שרבו פרטיהם שחיובם מונח גם כן עמוק עמוק בלב ונפש של כל אחד ואחד מישראל. בין העקרים עצמם הואיל הרמב״ם לתן פדות בין יתר הדרישות העיקריות לבין אותה של ״יסוד היסודות״ — ״מציאות השי״ת״. שאף על פי שהרבה הרחיב בדבריו על דבר רפואת מחלת דעת קדמות העולם ההורסת במושגה את יסודות התורה וענפיה לפי מושגה הגס ביחוד שהיה לה לפי מצב החקירה בימים ההם, מכל מקום לא הניח ידו לבאר את הכרח מציאות השם יתעלה גם כן לדעת בעלי הקדמות, וביותר לדעתם. באשר לפי החידוש, המופתים הם יותר גלויים ואינם צריכים כל כך עמל שכלי והתבוננות חדה. על כן גם אנחנו עלינו לדרוך בעקבות זקנינו, סתירת זקנים בנין, בבואינו להקים על ידי ספרותינו את בנין התורה במעשים ובדעות בעמינו, עלינו להשכיל איך לישר הדברים על מכונם, לסדרם במערכה שכלית באופן שהפגעים שיוכלו לפגוע במי שלא נשלמה עדיין השתלמותו התוריית בדעות ובמעשים, אם יפגעו בחלק אחד לא יגררו עמם הפסד כללי בבנין כולו, כי אם הבנין יעמוד על עמדו. ואז התקוה משחקת לפנינו כי עוד יחליף כח לכונן גם כן את החלקים הנפגעים, על ידי הקיום האיתן שימצא בכח החלק העקרי היותר גבוה הנשאר בידו. ״ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם, זרע קדש מצבתה״.
4