גן נעול, בית ראשון י׳:י״אGan Naul, House I 10:11
א׳וכן מדת "ארך רוח" היא דרך החכמה וכלולה במצות "והלכת בדרכיו". ומדת הכעס הפוכה ממנה. ונזהרנו ממנה בעבור שאיננה בחכמה. וכבר ידעת מה שהעתיקו קדמונינו ז"ל על רוע מדת הכעס. ואמרו (שבת קה, ב) "כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה", וכיוצא במאמרים כאלו. וכן אמרו (פסחים סו, ב) "כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו". ולא בא מצוה בתורה שנהיה בעלי ארך הרוח ושנזהר מהיות בעלי כעס. כדרך שבא בספרי הנביאים (קהלת ז, ט) "אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח", וכיוצא בזה, לפי שהתורה שחקקה חקותיה לקטן ולגדול, ראתה שלא יתכן לצווֹת ולהזהיר ההמון בענין זה. ובנקל תבין הטעם אם יתברר לך מהו הכעס ומהו "ארך רוח". כי תדע שהכעס מתפשט בכל הענינים, הן מן האדם לאדם, הן במעשה השם ב"ה. והפוך מזה אריכות הרוח. כבר בארנו בספר "יסוד עולם" שם "רוח" ומליצותיו. והוא המתפשט בכל הכחות התלויות בגוף במדות ובשכל ובינה. וכעס הוא מרירות הנפש ובלבולה בעבור דבר מן הדברים (הממרים) [הממררים] אותה. והנוח לכעוס, יכעס ויתמרמר גם על דבר קטן. ומיד שיקרה לו ענין המנגדהו, הן בדבור הן במעשה הן בראות-עין, יכעס. ומי שיש בו ארך רוח יאריך ברוחו ולא יכעס מהרה ובבהלה. כי אם יקלהו חברו בדבור או יעשה לו מעשה רע, יתלבש הרוח במדת הסבלנות, או במדת השכל. ויחשוב אין האיש הזה כדאי שאריב עמו או שאכעס עליו. ואם אכעס, לסוף יהיה לי לקלון ואתחרט מכעסי. ועוד טוב לי לסבול עתה, כי בהתקוטטי עמו יגיעני נזק. ועוד כל עניני העולם הזה במה הם נחשבים? גם אהבתם גם שנאתם אין לחוש עליהן וכיוצא בזה. והנה רוחו מאריך לחשוב מחשבות הנצבות בעד הכעס שלא יפרוץ. וכן במעשה השם ב"ה. הכסיל יתמרמר וילין על מעשיו ית'. בראותו צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכיוצא מדרכי השם הנעלמים מדעת האדם. והחכם יאריך רוחו ויחשוב כי דרכי השם נשגבים מבינת האדם וכיוצא בזה, וכמו שיתבאר (בבית השני) בעז"ה. והנה הכעס מגונה מאד. כי יהולל הדעת ויאבד מחשבת הלב. אבל מי שאין בו ארך רוח בשכל ובבינה, ולא השיג הדרכים שבהן תתפשט הרוח, אי אפשר לו שינצל מן הכעס. כי יפרוץ בבהלה ובמהירות ויבלבל מחשבתו, ולא יוכל עוד להחזירו ולהשקיטו. וכמה תקלות גדולות יוצאות מזה! ולפי שאין ההשתמרות ממנו בכח כל אדם, לא בא עליו מצוה מפורשת. וכמו שיתחלפו הנפשות בכחותיהן, כן יתחלפו במדת הכעס. ונכלל הכל במצות (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". ולכן מי שהוא חכם גדול בעל השכל והבינה ושאר הכחות היקרות, אפילו אם יכעס רק לפרקים, ידאג מן הפורענות:
1
ב׳וכן מדת הגבורה והזריזות. כולם כלולים במצות "והלכת בדרכיו", כל אחד כפי כחו. אבל התורה לא צותה עליהן בפירוש, לפי שתתחלפנה הנפשות בכל אלה, ואין מעשה הגבורות שוין בכל אדם. כי מי שהוא גבור בטבע-נפשו ויוכל לעמוד נגד מחנה האויבים ולהתגבר עליהם. בהיות בו שכל ובינה ויבין שהוא דרך ה' מאז, חייב ללכת בדרכו ולהתחזק להלחם בעד אחיו ועמו, כי הוא ב"ה (שמות טו, ג) "איש מלחמה ה' שמו". מציל עמו ועדתו. הולך לפניהם להלחם עם אויביהם. וכן הצדיק הגבור גם הוא ילך בדרכיו. כמו שעשו דוד ושאול יואב בן צרויה וחבריו. כמו שנאמר (שמואל ב י, יב) "חזק ונתחזק בעד עַמֵנוּ ובעד ערי אלהינו". אבל מי שאיננו בטבעו גבור והוא רך הלבב, ואפילו חרב שלופה אינו יכול לראות, לא יתכן לצותו על המצוה הזאת ולכן לא בא מפורש בתורה. וראיה לדבר מה שאמרה תורה במלחמת רשות (דברים כ, ח) "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו". ואמרו ז"ל (סוטה מד, א) "ר' עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה". למדנו שאין ראוי לצווֹת את ההמון על מדות ודרכים המופלאים מטבע נפשם. והנה הענין נוהג והולך בכל הדרכים והמדות, הרחמים והחנינה והחסידות הנקמה והשנאה והאהבה, הכל כפי הדרכים שלמדנו מן השם ב"ה, דבר והפוכו כפי העתים והמקבלים. וכל אחד יעשה כפי דרכיו ומדותיו האצולות בנפשו. ולכן לפי שראו שאין כל הדרכים מוטבעים בנפשות כולם על דרך אחד, בא בקבלתם ז"ל (שבת קלג, ב) "מה הוא חנון אף אתה היה חנון". (סוטה יד, א) "מה הוא רופא חולים וקובר מתים ומשמח חתנים וכלות, אף אתה עשה כן". לקחו המדות המוטבעות בכל הנפשות וכל אחד יוכל במקצת להשתוות בהן:
2
ג׳ונבדלה המצוה הזאת מן המצווֹת שבארנו לפניה. כי מצות קבלת מלכות שמים ומצות היחוד והיראה והאהבה והדבקות, כולם במחשבת הלב והשכל והדעת והבינה לבד. אבל המצוה הזאת יוצאת לפעול הפעולות הגדולות. ולכן פעמים רבות שיצר הלב מנגד לאלה הדרכים, כמבואר הרבה למעלה (חדר ג' חלון י') ולכן צריך שיקדמו לה מצות היראה והאהבה, כי הם יסוד העשייה. וכן יקדם לה הלמוד לדעת מה הן דרכי השם ב"ה, ועל ידיהן ירגיל עצמו ללכת בדרכיו. ובתחלת לכתו בהן, יקשה עליו הדבר. בעבור שעדיין לא יצאו הציורים הצחים לפועל, כמו שבארנו (חדר ד' חלון א'). אבל בהרגילו יום יום ויתחזק בדרכי ה', אז ילוה עליו הרוח הטובה והעזר האלהי, ועמו הרחבת כח השכל והבינה, כמו שבארנו (שם חלונות ה-ו). ואז יבין ביראת ה' הרבה ויאהבנו אהבה עזה. בעבור כי עתה נדמו דרכיו לדרכי השם ב"ה, וכן תרבה בו הדבקות מאד מאד. ועל כן תמצא במליצות התורה, שלפעמים הקדים היראה להליכה בדרכיו כמו (דברים י, יב) "כי אם ליראה את יי' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". תחלה היראה. כי (אבות ג, יז) "אם אין יראה אין חכמה". ואם יירא את השם, ישים מוסר לנפשו וילך בדרכי ה' הנודעים לו, אע"פי שיצר הלב מנגד להן. ואם ירגיל ללכת בדרכיו עד שימשול הציור הטוב בלב ויאהבנו, אז יאהב את השם ב"ה. ואם יאהבנו יעבדנו בכל לבבו ובכל נפשו. ופעם הקדים האהבה להליכה בדרכיו, כמו (דברים יא, כב) "לאהבה את יי' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". תחלה האהבה, וזה אות שהוא ירא את השם כמבואר למעלה, וגם עובד מאהבה ובעבורה הולך בדרכיו. ואז יבא לכלל הדבקות שבארנוה וזהו "ולדבקה בו". ופעם הקדים "ההליכה בדרכיו" ליראה, כמו (דברים ח, ו) "ללכת בדרכיו וליראה אותו". והיא היראה שנאמר עליה (משלי ב, ה) "אז תבין יראת יי'". ונכון הכל. ולא אאריך יותר כי מן המשָׁלים שהעמדנו, יתבאר הכונה לאיש חפץ אמת:
3