גן נעול, בית ראשון י׳:י״גGan Naul, House I 10:13

א׳מצות קדושת השם. אמר (ויקרא כב, לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל". גם המצוה הגדולה הזאת תתחלף ברב ובמעט כפי חלוף מצב הנפשות. וכבר בארנו (חדר זה חלון ט') פירוש מלת "קדושה". ואמרנו שהוא על הַהִבָּדֵל והפרישות מדבר נקל ונבזה במחשבה, ושתשוטט הנפש במחשבותיה בדברים נכבדים ונשגבים, הכל כפי כח הקדושה שבנפש.¹עוד על נושא זה של "קדושה" עיין "רוח חן" על "חכמת שלמה" פרשה ז סוף פסקא כב (עמ' 108) וכפי אשר תשיג בשכלה ובבינתה הדברים העליונים והנשאים. ושעל זה אמרה תורה (שם יט' ב) "קדושים תהיו" וגו' (שם יא, מד) "והתקדשתם והייתם קדושים". אבל הפסוק הזה "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ענין אחר יש בו. כי הוא לא יצוה על קדושת המחשבה לבד. אבל המצוה על הפעולות והמעשים שיסתעף מהם קדושת השם ב"ה לעיני כל רואה. שיתנו ישראל אותות במעשיהם, שהשם ב"ה ותורתו ודרכיו ומשפטיו נבדלים ורמים ונשאים עד להפליא מכל אשר בשמים ובארץ. ושהנפש המכרת גדולתו וקדושתו באמת, תמאס בכל אשר תחת השמש, גם אדמתו ונחלתו וגויתו בעבור כבודו וקדושתו. ושלא יעשה דבר, וכן לא יניח זולתו לעשות דבר שנראה ממנו מעוט בכבודו ית' ובקדושתו. או²או שיטעו לחשוב כאילו הענינים האלהיים המעולים שוים לדרכי העולם חלילה במדרגה ובמעלה. וזהו חלול שעושה אותן כחולין וכדבר קל הערך. אבל יַראה לכל ערך קדושתו ית', ושתורותיו ומצותיו מתעלים על כל המדרגות שיוכל הלב להדבק בהן, ושבעבורו ראוי לאדם למעט בכבוד עצמו, ולאבד קניניו, ולהתאכזר על שארו ויוצאי חלציו, ולשום נפשו בכפו אם אי אפשר לעשות רצונו, זולתי בעשותו המעשים האלו המדאיבים הנפש הדבקה בטובת העולם. והנה יש במצוה זו פרטים רבים, כפי פרטי הנפשות וכחותיהן. וכפי מעלת הנפש ויוקר כחותיה, כן תעלה במעלות בשמירת המצוה הזאת. היא כוללת התהלות והתשבחות ולתת כבוד ועוז ליוצר הכל ית' במקהלות עם. בהתאסף ראשי עם קהלות ישראל, לספר נפלאותיו וכבודו, כי בכל אלה אנו מקדשים שמו הגדול ית'; ומודיעים לשומעים כי הוא קדוש ומרומם על ברכה ותהלה. וכפי גודל השגת הלב בדרכיו ובנפלאותיו, כך גודל הקדושה שיוכל לקדש שמו הגדול ברבים. וכבר הודענו בפירוש המצווֹת האמורות למעלה, כמה רחוקים ונבדלים הנפשות זו מזו בהכרת כבודו ותהלתו ית', הכל כפי השכל והבינה ורוח אלהים הדבק בנפשות הטהורות. ואלו ההבדלים עצמם מבדילים גם הם בענין קיום המצוה הזאת.

ב׳ולפי שראו אבותינו ע"ה בחכמתם שהדורות יתמעטו ויסתתמו מעינות התבונה, קדמו הכנסיה הגדולה ז"ל, ואחריהם חכמי הדורות, לקבוע תהלות ותושבחות יקרות וצחות שבהן יקדישו ויעריצו ישראל את קדוש יעקב. ועיקר הכל שירי דוד מלך ישראל, שהם מלאים קדושות וּמַהֲלָלִים, אין ערוך אליהן. ולכן קבעו חובה על כל איש מישראל, שיהלל בכל יום את השם במספר ידוע מן השירים האלה.³הם "פסוקי דזמרה" של תפילת שחרית ותקנו ברכות וקדושות לישראל. והמצוה הזאת היא לקדש שמו הגדול ברבים. שכן אמר "בתוך בני ישראל". וכמו שאמרנו שבדבריו ובמעשיו יודיע כי קדוש ה' ונשגב על כל דבר. ולכן אמרו (עיין ברכות כא, ב) "אין קדושה בפחות מעשרה". וכן כוללת ההודעה והסיפור שאנו חייבין לספר תהלתו וכבודו ונפלאותיו בעמים להודיעם כי גדול כבוד ה', ושכל אלהי העמים אלילים. כמו שאמר (תהלים קח, א) "הודיעו בעמים עלילותיו". ואמר (תהלים צו, ג-ד) "ספרו בגוים כבודו בכל העמים נפלאותיו. כי גדול יי'" וגו'. כי על ידי כן אנו מקדשים שמו הגדול בעולם. וידעו תועי רוח כי ה' מרום וקדוש, וישובו ליראה את ה'. ועל זה אמר אחר כן (תהלים צו, ז-ט) "הבו ליי' משפחות עמים הבו ליי' כבוד ועוז. הבו ליי' כבוד שמו וגו' השתחוו ליי' בהדרת קדש". כלומר כשתשמעו קדושת ה' וכבודו ושהוא רם וקדוש על כל, אז תתנו לו לבד כבוד ועוז. כי לו נאה. וכן אם תשתחוו אליו, לא תדמה ההשתחויה לשאר ההשתחויות שאתם משתחוים למלכים ושרים. אבל תשתחוו בהדרת קדש, במחשבת הדר שהוא קדש ורם על כל.

ג׳וכן המצוה הזאת כוללת מעשה המצווֹת כולם. תמצא במעשה כל אחת מהם קדושת שמו הגדול ית'. ויהיה זה על מינים רבים. על דרך משל אם בעבור מצוה מן המצווֹת יקבל בזיון נפש, יסבול בלב שמח ולא יחוש. ויאמר ברבים "כאפס נחשב לי הבזיון הזה בעבור עשיית המצוה הקדושה". או יאבד הרבה מקניניו בעבור עשיית המצוה, ולא יתן לב. וישיב לשואליו כי הוא שמח במצוה ואינו חש על קניניו עבורה. הנה מלבד שקיים המצוה, גם קִדֵשׁ שמו הגדול ית', וקיים מצות "ונקדשתי בתוך בני ישראל". וכן לעניין האזהרות. כל פעם שהוא בא לידי נסיון, הן בגזל ובעושק, הן במאכלות אסורות, הן בעריות וכיוצא, ומראה לרבים שהוא נזהר מן העבירה בשמחת הלב, ואינו חש לשכר העבירה או הנאתה בעבור כבודו ית' הנה הוא מקדש שמו הגדול ברבים. ולכן הקדימה התורה שמירת כל המצווֹת לפני המצוה הזאת ואמר (ויקרא כב, לא-לב) "ושמרתם מצותי ועשתים אותם אני יי'. ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". לפי שבכל מצוה ובכל אזהרה, יש חלול השם ויש קדוש השם במציאות. ומעצמך תבין איך תתחלף קיום מצוה זו כפי קיום הנפשות. וכן היה ראוי שלא לחוש על חיי הגוף בעבור מצוה מן המצווֹת, כי כל מצוה עליונה וקדושתה נשגבת מכל אשר תחת השמש, שבכללן חיי הגוף, לולי כי השם ב"ה מנענו מזה. ואמר (ויקרא יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וקבלנו שפקוח נפש דוחה כל המצווֹת שבתורה, ואפילו ספק סכנת נפשות. ומחללין את השבת ויום הכפורים ומאכילין כל האסורים להחיות בהן את הנפש. זולתי עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכת דמים, שהן העבירות הגדולות שבאה עליהן המצוה "ונקדשתי בתוך בני ישראל". וראוי לנו למסור נפשינו עליהן ברבים ולא נעבור עליהם.

ד׳והיא מצוה גדולה עד למאוד. כי הנפש תתגבר באהבתו ית' ובקדושתו על פחד המות ומרירות היסורין. ולכן אמרו קדמונינו ז"ל (בבא בתרא י, ב) שהמתים על קדוש השם אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. כי ראו בחכמתם שאין כל הנפשות בעלת הכח הגדול הזה. גם העובר ולא מסר עצמו למיתה, אע"פ שעבר על לאו "ולא תחללו את שם קדשי" ועל העשה "ונקדשתי בתוך בני ישראל", אינו לוקה בבית דין ואינו חייב מיתה אפילו היו עדים והתראה, לפי שאין עונש אלא על המזיד ברצון לא על מי שכפוהו לעבור באונס. שכן אמרו קדמונינו ז"ל (קידושין מג, א) "ואני אתן את פני באיש ההוא' (ויקרא כ, ג). 'ההוא' ולא אנוס, 'ההוא' ולא מוטעה". ע"כ. למדנו שהעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת ולא מיתה. אבל עבר על "חלול השם". ואולם בשעת השמד, ובקום מלכות רשעה לחלל כבוד שמים בזדון ויכריחו ישראל לעבור על תורתו ומצותיו. אז מי שמוֹסֵר עצמו למיתה גם על מצוה קלה עשה צדקה גדולה וקדש שמו הגדול ברבים. ועל ענין כזה עיקר המצוה. כי המקדש השם לעיני מלך עז פנים אין דבר גדול מזה. כי תִּכָּלֵם גאותו וזדונו, וידע כי יש אלהים עליון. ושהקטן שבעבדי השם, לא יחוש למורא מלך ומקטין מעלתו בעיניו, ובז לדבריו ולמעשיו. ואשרי העומד בנסיון כזה! כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בזמן נבוכדנצר הרשע כשצוה להשתחות לצלם, והשתחוו לו כל המון וישראל בכלל, ולא היה שם מקדש שם שמים אבל פחדו כולם, והיתה בזה חרפה לכל ישראל וחלול כבוד שמים. כי הרשע הזה התפאר לחלוק על מלכות שמים וגזירותיו, כמו שבארנו בספר "רוח חן".⁴צ"ע מקומו. ואפשר כוונתו "חכמת שלמה" פרשה ב פסקא יט עמ' 51 אז לבשו הבחורים האלה קדושה יתירה, לעגו על הרשע הזה וענוהו קשות בפניו, ומסרו עצמן למות על יחוד קדושת שמו הגדול ית'. וכבר העיד עליהם הכתוב⁵דניאל א, כ שהיה בהם מן החכמה והמדע עשר ידות על כל החכמים והחרטומים. וגם היתה בם רוח אלהין קדישין.⁶דניאל ד, ה וכן הולך קיום מצוה זו ברב ובמעט בין הנפשות כפי כחותיהן. יש מי שיסבול יסורין קשים ויעמוד בנסיון. ויש⁷לכאורה לפי הענין יש כאן פליטת הקולמוס וצ"ל ויש מי שאינו יכול לסבול יסבול יותר, וכן תמיד. כמו שתראה ממעשה חנה החסידה ושבעת בניה קדושי עליון. שעניניהם מבהיל לב השומע. ואין לך עדות יותר גדולה, מזה שאמרו קדמונינו ז"ל (כתובות לג, ב) על חנניה מישאל ועזריה "אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה הוי פלחי לצלמא". הורו כי יש המוסר עצמו למיתה, אבל לא יסבול היסורין והמכות הקשות המכאיבות מאד, זמן אחר זמן. ויתחלפו בהם הנפשות כפי התחלפות כחות השכל והבינה ואהבת השם ויראתו, וכח הקדושה וכיוצא. וכן כוללת המצוה הזאת כל מה שתכלול מצות תלמוד תורה, להודיע דבריה וקדושת מצותיה לזולתינו. להשכיל ולהבין אותם הענינים הקדושים, שע"י כן אנו מרוממים כבוד אלהינו ומביאים קדושתו בתוך הלבבות. וכל כיוצא בזה: