גן נעול, בית ראשון י׳:כ״אGan Naul, House I 10:21
א׳מצות מורא אב ואם. אמר (ויקרא יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו". וענין המצוה דומה למצות מורא חכמים בעבור גדולתם. וכן חייב להגדיל על עצמו מעלת אבותיו. אמרו קדמונינו ז"ל (קידושין לא, ב) "איזהו מורא? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו". ע"כ. ועיקר מצוה זו תסתעף גם היא ממחשבת אמת שהזכרנו ענינה אצל מצות כבוד. וכפי טהר המחשבה ורוב בינת הלב, כן יגדל רוב המעשה על פי היראה. ולכן תדמה אליה בענין התחלפות הנפשות בקיומה. והדבר למד מענינו:
1
ב׳מצות כבוד זרע אהרן ולקדשם בכל דבר. אמר (ויקרא כא, ח) "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב". וגם בזה יתחלפו הנפשות בקיומה. כי גם דעת ההמון תכריחם לכבד הזרע הנבחר הזה בכל ענין. לפי שנבדלו מכל ישראל לכבוד ולתפארת, להיות משרתים בחצרות ה' ולהקריב לחמו. והמשפחה הזאת הם המתקדשים מכל עניני העולם, מעבודת האדמה וממשא ומתן ומשאר עניני חול. והכל למען יתחזקו בתורת ה' להורות את בני ישראל את המשפטים והתורות לטוב להם. כמו שכתוב (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". וכן לכפר ולסלוח על פשעי העם בהקרבת קרבנותיהם והוידוים והתפלות והתהלות ליוצר הכל ית'. וראוי שהעם יכבדו ויקדשו המשרתים הקדושים האלו בכל ענין, בעבור הטובה הגדולה המגיעה להם ממעשיהם. ואולם עוד תיקר נפשם יותר בעיני בעל הנפש הזַכָּה המתבוננת בסוד נשמת האדם ויודעת מעלת נפשות המשפחה היקרה הזאת הנבדלים1שהקב"ה הבדיל מעדת ישראל מה' אלהי ישראל מעדת ישראל, בעבור כח הקדושה הגדולה שנאצלה בנפשותם.2לשון הרב קוק בהקדמתו ל"מוסר אביך": "כל זמן שלא ילמד לעצמו שיתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל ומעלת הארץ הקדושה וכו' כמעט שאי אפשר לטעום טעם עבודה". וכמו שבארנו ענין זה בארוכה (חדר שמיני חלון ח'), וכמו שצותה תורה אצל מלך (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך". ואמרו קדמונינו ז"ל (כתובות יז, א) "שתהיה אימתו עליך", וכל זה בעבור כבוד נפשו וכמו שבארנו (שם חלון ז'). כמו כן ראוי שתהיה קדושת הכהנים וכבודם עלינו בכל ענין. וכמו שהעתיקו ז"ל פרטי המצוה הזאת. וכפי ההבנה בענינים הצחים האלו, כן תגדלנה מעשה הכבוד והקדוש שיכבדם ושיקדשם האיש הישראלי. ותבין שהנפשות מתחלפות גם בקיום מצוה זו:
2
ג׳והנה בארנו מקצת מן המצווֹת. והרחבנו מעט בפרטיהן. להודיע ולהוכיח במישור, איך תבדלנה קיום המצווֹת כפי הבדל הנפשות. והמבין מדעתו יוסף לקח ודעת לברר הענין בכל מצוה ומצוה מן העשין. ובכל אזהרה ואזהרה מן הלא תעשה. וכבר אמרנו (חלון א') אם יצוה ה' חסדו עלי, לא אחדל מהשלים הענין כולו בעז"ה. אבל כעת נלאיתי ולא אוכל. כי כבד עלי הדבר לעשותו מפני עול הזמן ועניני העולם. ואולם מן המעטים המבוארים, יוכל המשכיל להקיש על הכל:
3
ד׳ועם זה נשלם מלאכת הבית הראשון, שבו הצענו הצעות ויסדנו יסודות וכללנו כללים שעל ידיהן יתפרשו כל לשונות של "חכמה" הנמצאים בספרי הקדש. ובבית השני בעז"ה יבואו כולם בפירושים מספיקים, יורו על אמתת הענין. וכן יתפרשו ע"פ היסודות הללו כל לשונות של "עצה" ושל "מחשבה" ושם דבר "תושיה" בבית השלישי בעז"ה, כי הענינים מתפרשים אלו באלו וקשורים זה בזה סמוכים לעד לעולם, לפי שעשוים באמת וישר:
4
ה׳ואין עוד בפי דבר, זולתי להשתחוות לה' בהדרת קדש, ולהודות לו בגילה וברעדה על כל הטוב אשר גמלני, להעיר חפץ לבבי לכתוב יושר דברי אמת. ואשר חנני ברחמיו וברוב חסדיו למצוא דברי חפץ כפי כחי. ואשר מִלֵא בידי להוציא לאור החלק הראשון הזה. הוא ברחמיו יגן עלי ויוסף שנית ידו הטובה לאמצני, להוציא לאור גם דברי הבית השני ודברי הבית השלשי, ועוד שאר החלקים אשר גמרתי בענינים הללו. אנא ה' הצליחה נא! וקָרבני לעבודתיך. והצילני מרע ומנסתרות נקני. ודעה בינה והשכל חנני. וביום אקרא אליך תענני. (תהלים כה, ד) "דרכיך יי' הודיעני ארחותיך למדני". כמו שכתוב על יד נביאך (ישעיה מח, יז), "כי אני יי' אלהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך". ונאמר (שמות לג, יט) "ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וגו' וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם". אמן:
5
ו׳גם אלה דברי המחבר אשר שר על מלאכת הספר במשקל ב' תנועות ויתד, ב' תנועות ויתד, ותנועה אחת בדלת, וב' תנועות ויתד, וב' תנועות ויתד, וב' תנועות ויתד, וב' תנועות בסוגר.
6
ז׳נִשְׂגָּב כְּבוֹד הָאֵל וְאֵין חֵקֶר לְגָדְלוֹ.
אֶרְאֶה וְלֹא אָבִין. וּמָה אֶשְאַל וְהוּא פֶלִאי:
פִּיּוֹת נְבוֹנִים לֹא יְסַפְּרוּ מַ-הֲלָלוֹ.
גַּם יוֹדְעִים דָּמו. וְאֵיכָה יַ-אֲזִין קוֹלִי
תַּתִּי רְצוֹן לִבִּי תְּמוּ-רַת שַׁי כְּלִילוֹ.
אַף יֶעֱרַב שִׂיחִי כְּשִׁיר מוּשִׁי וְשִׁיר מַחְלִי:
לֹא יַעֲנֶה הָאֵל לְמִתְ-גָּאֶה בְּשִׂכְלוֹ
פֶּן יַעֲרִים לֵאמֹר מְלַאכְתִּי הוּא וְרַב חֵילִי:
יָרִים שְׁפַל רוּחַ. וְידֵע אֶת אֲשֶׁר לוֹ:
יִבְחַר אֱלֹהִים לוֹ אֱנוֹשׁ רִמָּה כְנַפְתָּלִי:
אֶרְאֶה וְלֹא אָבִין. וּמָה אֶשְאַל וְהוּא פֶלִאי:
פִּיּוֹת נְבוֹנִים לֹא יְסַפְּרוּ מַ-הֲלָלוֹ.
גַּם יוֹדְעִים דָּמו. וְאֵיכָה יַ-אֲזִין קוֹלִי
תַּתִּי רְצוֹן לִבִּי תְּמוּ-רַת שַׁי כְּלִילוֹ.
אַף יֶעֱרַב שִׂיחִי כְּשִׁיר מוּשִׁי וְשִׁיר מַחְלִי:
לֹא יַעֲנֶה הָאֵל לְמִתְ-גָּאֶה בְּשִׂכְלוֹ
פֶּן יַעֲרִים לֵאמֹר מְלַאכְתִּי הוּא וְרַב חֵילִי:
יָרִים שְׁפַל רוּחַ. וְידֵע אֶת אֲשֶׁר לוֹ:
יִבְחַר אֱלֹהִים לוֹ אֱנוֹשׁ רִמָּה כְנַפְתָּלִי:
7
ח׳תם
8
