גן נעול, בית ראשון י׳:כ׳Gan Naul, House I 10:20
א׳מצות כבוד חכמים וזקנים, לקום מפניהם ולהדרם. אמר (ויקרא יט, לב) "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". והמצוה הזאת כוללת כבוד התורה והחכמה ולומדיה. כי אין סגולה יקרה יותר מן החכמה, כמו שבארנו. ולכן באה המצוה לקום מפני הזקנים להדרם ולכבדם. אמרו קדמונינו ז"ל (קידושין לב, ב) "'מפני שיבה תקום'. יכול זקן אשמאי? ת"ל זקן. ואין זקן אלא חכם. שנאמר (במדבר יא, טז) 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל'. ר"י הגלילי אומר אין זקן אלא זה קנה חכמה. שנאמר (משלי ח, כב) 'יי' קנני ראשית דרכו'. ע"כ. כלומר "זקן" נוטריקון "זה קנה". ואין קניין נפש אלא חכמה. שאם אין מאסף חכמה באדם, אין שאר קניניו כלום. אפילו תאמר, קנה שכל. קנה בינה. קנה נדיבות. קנה אומץ הלב. הנה אם אין חכמה קדומה, ישתמש בכל קניניו לבטלה. כי החכמה גברת ממלכת על כל כחות הנפשיות, ואם תחסר ינהג בכל קניניו שלא כמשפט. וּרְאָיָה: "יי' קנני ראשית דרכו". כלומר החכמה היתה ראשית דרכו. ועל ידה נוהג בכל דרכיו. וכבר בארנו זה למעלה (חדר ב' חלון ט'). ולכן כפי חכמת האדם ובינתו יוסיף לכבד ולהדר אנשי החכמה ובעלי התורה, בעבור מעלתם הגדולה. וזה כדרך יראת ה', שהיא בעבור כבודו וגדלו כביכול. כן יירא את החכמים בעבור כבוד נשמתם, שחָרות עליה מכתב אלהים התורה והמצוה. אמרו קדמונינו ז"ל (כתובות קג, ב) על יהושפט מלך יהודה, כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, והיה קורא לו רבי רבי מרי מרי [ע"כ]. ואתה יודע מעלת המלך הזה שהעיד עליו הכתוב (דהי"ב יז, ו) "ויגבה לבו בדרכי יי'" ובארנוהו למעלה. כי ברוחב בינתו ויראת השם ואהבתו שהיו תקועים בלבו, ובינתו בתורה ואהבתו אליה, היה מכבדם כל הכבוד הזה. וכן הולך הענין בין רב למעט בכל הנפשות. אמרו ז"ל (פסחים כב, ב) "'את יי' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים". עוד אמרו "איזוהו הידור? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו". והמכבד את החכמים ומהדרם, יעשה הרבה לכבודם בגוף ובממון. וכענין שהזכירו ז"ל (פסחים נג, ב) ממטיל מלאי לכיסן של תלמידי חכמים. וכן (כתובות קיא, ב) הנושא בת ת"ח והמשיא בתו לת"ח. כללו של דבר, כפי רוב קיום מצוה זו במחשבת הלב, כן תרבינה הפעולות הנכבדות בענינה:
1
ב׳מצות כבוד אב ואם. אמר (שמות כ, יב) "כבד את אביך ואת אמך". וגם המצוה הזאת קרובה לשקול הדעת הנטועה באדם לפי שהאב והאם הולידוהו וגדלוהו. וכמה צער סבלו טרם בא לכלל אנשים. ועשו עמו טובות גדולות, והשמיעו מוסר לאזניו, ולמדוהו הטוב כפי דרכם. והם זקנים ממנו. ומטעם כל זה חייב לכבדם להשיב להם גמול טובותם. ויעשה להם מה שהוא [יכול] להנאתם ולקורת רוחם. אמרו קדמונינו ז"ל (קידושין לא, ב) "איזהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא". ע"כ. אבל איש הדעת יכבד אבותיו לטעמים נשגבים מן הטעמים שזכרנו. כי הכרת הטובה שהטיבו עמו, אפשר שלקצת העתים תתהפך במחשבת האדם לרעה. בהיותו במצור ובמצוק וקץ בחייו, וכשיקרוהו צרות רבות ורעות מרות כמות, ויאמר אוי לי אמי כי ילדתני! וכיוצא באלה. אמנם יכבדם בעבור שהיו סבה לקבול הצורה היקרה הנפוחה בו, שתשתלם תחת השמש בחכמה ובכשרון המעשים. והיא הטובה הגדולה שאין ערוך אליה. ואין דבר תחת השמש יוכל לבטל הסגולה העליונה הזאת. בהיותו חי יירא את השם, יאהבנו, יבין בתורתו ויקדש שמו הגדול ית' ויעבדנו בכל לב ובכל נפש. וכפי גודל מעשה הנפש בענינים אלו, כן תגדל בה החפץ לכבד את אבותיו בכל כחו שהיו הסיבה אל כל המעשים האלו. וזה דומה למה שבארנו בענין מצות "ואהבת את יי' אלהיך". שלא תהיה בעבור הטובות שהוא מקבל ממנו ית' כי האהבה שהיא על דרך זה, תוכל להתמוטט בעתים שהוא בוחר מות מחיים. אבל תהי בדרך אמת. וכן היראה תהיה באמת, בעבור הָבִינוֹ כפי כחו מרוממותו ית'. וכן כבוד אבות תסתעף מזה בעבור שהם סבבו לו היותו בעולם. ועל הכבוד הזה היתה כונת התורה. והמכבד אבותיו מפני הטעמים האלו, אות [היא] שהוא ירא את השם ושומר מצותיו באמת. אמרו קדמונינו ז"ל (קידושין ל, ב) על מצוה זו, "שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה". וכונתם תבין מדברנו, שצריך לכבדם בעבור שהן שותפין ביצירתו, כי לולי הגוף שהתהוה מזרע האב והאם, לא היתה נפשו באה לעולם. ולא היה משיג כל הטובה שזוכה אליה באהבתו ויראתו את השם ב"ה. וכפי רוב הכבוד שיכבדם במחשבת הלב, כן תרבינה המעשים הטובים שיעשה לכבודם הן בעניני הממון, הן בעניני הגוף. ויעמוד לשרתם בכל כחו ולהטיב עמהם ולשמח לבבם בדבריו ובמעשיו, כדי שיהיה להם לכבוד ולתפארת, ויסבול טרחם משאם וריבם.1מליצה ע"פ דברים א, יב סוף דבר הרבה כתוב בספרי הנביאים מענינים הללו. ואמרו רבותינו ז"ל (מדרש דברים רבה א, טו) "ר' גמליאל היה אומר, הרבה שמשתי את אבותי ולא עשיתי החצי ממה ששמש עֵשָׂו את אביו". ובנקל תבין איך תתחלף קיום מצוה זו כפי התחלפות הנפשות:
2