גן נעול, בית ראשון י׳:י״טGan Naul, House I 10:19

א׳וכן לעניין המצווֹת הקרובות לשקול הדעת. והם כמו תולדות שניות מן המושכלות הראשונות. והן תלויות במחשבה ובמעשה מן האדם לאדם, גם בהם תבדלנה הנפשות בקיומם כפי הבדל כחותיהם. ואזכיר קצתם בקצרה:

ב׳מצות אהבת רֵעים. אמר (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך" והיא מצוה גדולה מאד, כוללת כל הדברים שבין אדם לחבירו. ובדברי קדמונינו ז"ל (תורת כהנים, פרשת קדושים) "'ואהבת לרעך כמוך'. אמר ר' עקיבא זה כלל גדול בתורה". ע"כ. כי אע"פי שהיא מצוה פרטית תצוה על האהבה בלב. הנה מקיום מצוה זו מסתעפים כל קיום המצווֹת שבין אדם לחבירו,¹רמב"ם, הל' אבל פרק י"ד ה"א, אחרי שפירט כמה מצות של עשיית חסד, הפטיר וכתב "אע"פ שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך'. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אתה אותם לאחיך בתורה ובמצוות" וכן שמירת האזהרות. כי הצדקות וההלואות לעניים ולעשירים שנצטוינו עליהם, התוכחות והחסדים והחנינות וצדק-המשקולות והסרת המכשולות והנזקים וכיוצא, יעשה האדם כולם כשיאהב זולתו כמוהו. וכן השמירה מן הגזל והגנבה והרצח והעושק והכחש לשון הרע ורכילות והנקימה והנטירה ושנאת הלב וכיוצא, ישתמר האדם מכולם כשיאהב זולתו כמוהו. ודע שכמו שמצות "ואהבת את יי' אלהיך" שבארנוה למעלה, לא תתקיים בנפש באמת זולתי על יד ההכרה וההשויה כמבואר, כן מצות "ואהבת לרעך כמוך" שנצטוינו עליה, ענינה ההכרה וההשויה וזולת זה לא תתקיים בנפש. כי אין הכונה שנאהבו בעבור הטוב שקבלנו ממנו. כי אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה (אבות, ד). ומרוב ההמון לא יקבל האדם טובות, וא"כ לא יאהב רק מתי מספר. וגם המצוה על מי שקבלנו ממנו רעה מסתעפת מפחיתות מדותיו. כי היא כתובה אחר "לא תקום ולא תטור את בני עמך". ועל זה אמר "ואהבת לרעך כמוך". כי האוהב באמת, לא ישית לב למה שֶׁהֵרַע עמו רעהו. כדרך (משלי י, יב) "ועל כל פשעים תכסה אהבה" כמבואר למעלה (חדר זה חלון ה'). גם בארנו (חדר ט' חלון ט') על זה טעם מצות "לא תקום ולא תטור" וזה לא יתכן רק בהיות האהבה מדרך ההכרה וההשויה. וכן אין האהבה הזאת בעבור דבר שאינו בטל לעולם. כי ענין האהבה כזאת איננה במציאות מן האדם לאדם. כי כל טובות האדם כזב, ופוסקים עם הזמן, כדרך (תהלים קמו, ג) "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". ורק היא נמצא נגד השם ב"ה. בעבור שנפח בנו נשמת חיים ויעמידֶנו לעד לעולם. ועל דמיון זה אפשר מציאותה מן האדם לאדם, כשיעמידהו על האמת, והצילו בתוכחותיו מן האבדון. כי יאהבנו בעבור דבר שאינו בטל לעולם. אבל כל זה רק לפרקים. וענין המצוה בכל אדם ונגד כל אדם. ועל כן לא תמצא אפשרות קיומה, זולתי על דרך ההכרה וההשויה.

ג׳ועתה אנו צריכין להתבונן בדרך ההכרה וההשויה הזאת שמן האדם לאדם, כי היא איננה נלמדת מדרך ההכרה וההשויה שתסתעף מהן אהבת השם ב"ה, הבנויה על מיני הכחות הרבות לטובה. כי הוא ב"ה השלם האמתי מקור כל הסגולות העליונות, וממנו החיים והשלום והחכמה והעצה והתבונה והגבורה והחסד והעוז והכבוד, ההוד וההדר והמלוכה והממשלה וכל המציאות בכללו מראש ועד סוף. ויותר [אשר] יכיר האדם משפט ה', יוסיף לאהבו אהבה עזה מאד. כשתהיה בנפשו דמיון השויה מאחת הסגולות האלה, על דרך משל שאוהב חכמה, שהוא איש תבונות, שהוא יועץ, שהוא גבור חיל, וכיוצא בזה. והנה כל מי שיכיר מעט מרוממות השם ב"ה יאהבנו. ואם תהיה האהבה מן האדם לאדם על זו הדרך, על הרוב תוליד ההכרה שנאה, לא אהבה. כי נמצאו בהמון בני אדם פתאים וחסרי לב, חלושי הדעת, בעלי מדות נפסדות וכיוצא. והמכיר חסרונם ישנאם. או תאמר שהמכיר גם הוא חסר כמוהו ואוהב הפחיתיות. וחלילה שעל זה באה המצוה להחזיקנו בדרכים רעים, ותהיה המצוה לבד לטפשים ולא לחכמים? כי החכמים הם שונאי הפחיתיות. ועוד שהאהבה על דרך זו היא בטבע הנפש ואיננה צריכה הֶרְגֵל עד שיצטרך לצווֹת עליה. כי מִטֶבַע החכם לאהוב החכמים. וּמִטֶבַע שפל הרוח לאהוב שפלי הרוח. וּמִטֶבַע הכסיל לאהוב כסילים. ואיננה דומה למה שצונו באהבת שמו הגדול ית', כי ענין המצוה שנסגל הנפש בדרכים טובים ובהבנת דרכי תורה, עד שנכיר כפי יכלתנו גדולת השם ב"ה ורוממתו ונאהבהו. כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ספרי, פרשת ואתחנן, פסקא לג) "'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', למה נאמר? לפי שהוא אמר 'ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך'. אינו יודע באיזו צד אוהבים את השם ב"ה? ת"ל 'והיו הדברים האלה' וגו'. מתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו ואתה אוהב אותו". ע"כ. מדבריהם למדנו כי המצוה על ההכרה וההשויה. ושהמכיר יאהב השם בטבע הלב. והנה צונו שנעמוד כפי יכלתנו על דברי התורה ומעשיו הנפלאים ודרכיו היקרים עד שנאהבהו. וכל זה לא יתכן אצל מצות אהבת רֵעים. אכן כונת התורה על ההכרה בטיב בריאת האדם דמותו וצלמו. כי המכיר בסגולת נפש האדם שהיא עליונה מכל אשר תחת השמש, שהיא אצולה ממרומים וכוללת כחות כל מעשה בראשית, והכחות והפוכי-הכחות, וכחות יקרות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי חיים, וכיוצא בזה שבארנו למעלה (חדר ג' חלון א'. ב'. ג' וד'), ושביד כל אדם הכח שאם יבחר בחיים ידמה לבַר-אֱלָהִין.²מלאך (דניאל ג, כה) וכל בני אדם נבראו בצלם אלהים. על זה נצטוו זרע יעקב שיאהבו בלבם איש את רעהו בעבור הסגולה העליונה הזאת הנמצאת בלבם. על זה שנה ר' עקיבא במשנתו (אבות, ג משנה יד) "חביב אדם שנברא בצלם". ופרשתיו ברחבה בפירוש למסכת אבות.³יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 226-233 וזאת היא ההכרה וההשויה שבין בני האדם שתסבב האהבה ביניהן, בהכירו סגולת הנפש העליונה, ושהוא שוה עמו בסגולה הזאת. וכמו שאמרנו (חדר ח' חלון ח') על ההבדל שבין הנפשות. שנאצלו הנפשות הטהורות בזרע יעקב בעבור שהן זרע אמת, והן נבדלים מכל העמים אשר על פני האדמה.

ד׳ולכן עיקר המצוה על האהבה שיאהב איש ממנו לכל זרע ישראל, כי כולם שוין בסגולה הזאת. וכן ראוי לאהוב לכל בני אדם מכל העמים כשהולכים בדרך הדעת, כי כולם נבראו בצלם. אבל המצוה שיאהב זולתו כמוהו רק בין זרע יעקב. כי הם שוין, כמו זה כן זה, לעניין הסגולה הזאת. אבל שאר העמים אינן כמונו בהשוית הסגולה. ואע"פ שאנו חייבים להטיב עמהם ולאהבה אותם, אין אנו חייבין לאהוב אותם אהבה עזה כמונו. וכבר בארנו שיש הבדל בין נפשות בני ישראל עצמן, אע"פ שהן כולם אנשי סגולה, יש נפש יקרה יותר מנפש אחרת. ועל העמודים האלו באה המליצה (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך". מלת "כמוך" מראה לשני פנים, ששוה עמך בסגולות ובמעשים הטובים; ותאהבנו כי הוא כמוך נברא בצלם אלהים ומאנשי הסגולה. לא שצונו שתהיה נפש זולתינו שוה בעינינו עם נפשנו, ונאהב אהבה עזה לרעינו כאהבתינו את נפשינו. כי זה אי אפשר. ואין עדות יותר גדולה מעדות החוש. כי לא תמצא אדם המצטער על צרת חברו כעל צרת נפשו. ולא יסתכן בעבור זולתו על דבר שיסתכן עליו בעבור עצמו, וכן בכל דבר ודבר. כי אין ענין אהבה כזאת נטוע בנפש, ולא יוכל בעל הנפש להכריח עצמו עליה. כי האהבה מטבע הנפש ואין אדם שליט עליה לעוררה עד שתחפץ. וחפצה תתעורר ע"י אמצעיים האהובים לנפש, כענין ההכרה וההשויה בין דרכי ה' הנפלאים ודרכי הצדיקים והחכמים הדומים להם, שעל ידי כן תתעורר האהבה בנפש לאהבה אותו ית' אהבה עזה מאד. ואין כל זה מן האדם לאדם שאינו דומה אליו בסגולותיו ובדרכיו. ולא יצוה השם ב"ה את האדם מצוה שאיננה בטבע נפשו ואין בכחו להשלימה. אבל הענין כמו שאמרנו, שצונו לאהוב זולתינו שהוא כמונו בעל נפש עליונה. וזאת היא ההכרה וההשויה שבין אדם לאדם, והיא תסבב בנפש אהבה לרֵעינו. ומן האהבה הזאת תִּמָשֵׁכְנָה ההטבות ומניעת עשות רָעות לזולתינו.

ה׳ואילו היתה כונת התורה שנאהוב זולתינו כנפשינו היה ראוי להכתב "ואהבת לרעך כנפשך". כי מליצה הזאת כוללת אהבת נפש ממש. ואולם היא אהבה נפלאה מאד, לא יצוה עליה לכל הקהל כולו, מטעם שאמרנו. וראיה גדולה אהבת דוד ויהונתן שהיו שניהם בעלי הנפשות הראויות למלוכה, ודומים בסגולותיהן, ואצלם נכתבה המליצה הזאת שנאמר (שמואל א יח, א) "ויאהבהו יהונתן כנפשו". ונאמר (יח, ג) "באהבתו אותו כנפשו". ונאמר עוד (כ, יז) "כי אהבת נפשו אהבו". והיה זה פלא. שכן אמר (שמואל ב א, כו) "נפלאתה אהבתך לי" וגו'. לפי שעל המעט שיקרה ענין אהבה כזו בין שתי נפשות. ואם היתה כונת התורה במצות אהבת רֵעים שנאהוב זולתינו כנפשינו, למה נכתב אהבת דוד ויהונתן לאות ולפלא, אם כל בני אדם חייבין לאהוב זה את זה באהבה עזה כזאת? ומה חדש שאהב דוד את יהונתן? והוא בצדקתו בלי ספק קיים מצות "ואהבת לרעך כמוך", והיה אוהב לכל רֵעיו באהבה כזאת. אבל האמת כמו שאמרנו, שלא יתכן זה מן האדם לכל האדם, ולא צותה התורה על אהבת נפש, אלא "ואהבת לרעך כמוך". ודי בשעור הזה. כי אם יאהב כל זולתו בעבור הכירו סגולת האדם ונפשו העליונה תתקיים הנהגת בני אדם זה עם זה. כי פרטים רבים כלולים במצוה זו המסתעפים מן האהבה הזאת. והלל הזקן פירש הדבר ואמר (שבת לא, א) "דעלך סני, לחברך לא תעביד". וצריך פירוש לפרושו, כי אם היתה מצות התורה על אהבת נפש. מה צורך לפרש מה דסני עלך לחברך לא תעביד? אם יאהבנו אהבת נפש ואיך ירע עמו, ברעתו את נפש עצמו הוא חובל? אמנם לפי שהענין להפך, שאין כונת התורה על אהבת נפש, אלא על אהבה טבעית הנמשכת מן ההכרה וההשויה, וההכרה וההשויה יסתעפו על ידי ההשגה שיבין בצלם נשמת האדם וכבודה ששוין בה כל בני האדם. הוא הדבר שפירש הלל הזקן, כלומר, לא שהתורה תצוך לעשות בגלל רעיך כל מה שתעשה בעבורך, וכיוצא בזה. אלא מה דסני לך, לחברך לא תעביד. פירוש מה ששנוא לך כשיקרך אותו הענין מזולתך, לפי שאתה אדם מרגיש בקלון ובבזיון; אותן הדברים לא תעשה לחברך. כי לא יקל בעיניך, לפי שהוא אדם כמוך, נכבד בעבור צלם האלהים הנטוע בו. ולכן הן צער הן בזיון הן אבדת קנינים וכיוצא, לא תעשה לחבירך. והעיקר הגדול הוא הבזיון שלא יוכל האדם לסבלו, ואע"פי שאינו מחסרו מאומה, לפי שהבזיון דבק בנפש, ונפש האדם עליונה בעלת הכבוד, וכן לא תעשה לזולתך. כי נפשו גם היא עליונה, ואע"פי שתכיר בו חסרונות רבות פתיות ופחיתיות לא תבזהו. זולתי בדרך התוכחה בלי בזיון. כמו שאמרו (תורת כהנים, פרשת קדושים) "יכול אפילו תלבין פניו? ת"ל ולא תשא עליו חטא". כי בכל פחיתיותיו הנה נפשו עליונה כנפשך.

ו׳והנה המבין בסוד הנפש הוא יקיים בכל עת המצוה הזאת כהוגן. ומי שהוא חסר שכל ובינה יעבור עליה פעמים הרבה בלי דעת בדברים רבים. אמר המלך שלמה בחכמתו (משלי יא, יב) "בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש". מה מאד נעימה המליצה הזאת! וּמְפָרֶשֶׁת מצות "ואהבת לרעך כמוך". וכך הפירוש. מי שמכיר חסרונות רעהו ובעבור חסרונותיו הוא בז בעיניו ומבזהו שלא על דרך התוכחות, אות [היא] שהמבזה [הוא] איש חסר לב. ומלת "לב" על השכל והבינה כמו שאמרנו (חדר ה' חלון א'). הודיע שהוא חסר שכל ובינה שאינו מבין בסגולת הנפש העליונה. ו"איש תבונות" היודע סוד הנפש ישים יד לפה ולא יבוז לבעל החסרון ולא ילבין פניו. ואע"פי שמכיר חסרונו יחריש וידום, ולא יוציאהו מן השפה ולחוץ. והנה המבזהו דובר אמת. ועם כל זה סימן שהוא חסר לב, וזהו ששנה בן עזאי במשנתו (אבות פרק ד משנה ג) "אל תהי בז לכל אדם". דומה למליצת המלך שלמה. והוא מפרש דברי בן זומא ששנה "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". ובכל זה שלא יבוז לשום אדם אפילו אין בו מעלות שיוכל לספר בתהלתו, יחריש ולא יבזהו. ולא בלבד אם רעהו בטבע נפשו חלוש הסגולות, על דרך משל שהוא פתי בטבע שאין בו מדת גבורה, ולא אומץ וכיוצא. כי מה יוכל לעשות אם לא לו ניתן כח ועוז? כמבואר למעלה (חדר ד' חלון ג'). אבל גם אם בוחר ברע והוא חוטא, ג"כ לא תבזהו, כי מכל מקום יש בו סגולת הנפש העליונה כמוך. ויש בזה דבר-בינה. כי בהיות האדם בעל ממשלה, ואם יחפוץ יהפך מרע לטוב בשעה אחת, ותחת שהוא במעשיו נמשל בבהמה, יתאמץ לשוב בתשובה שלמה, ויעשה לעצמו לב חדש ורוח חדשה כמבואר למעלה (חדר ה' חלון ב') ואז יהיה איש נכבד. על כן אין ראוי להיות בז בעיניך ככלי אין חפץ בו. כי לא תדע מה ילד יום. כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ע"ז דף יז, א) "יש קונה עולמו בשעה אחת". ואמרו (אבות, ד) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". ועל זה אמר בן עזאי (שם שם) "כי אין לך אדם שאין לו שעה". פירוש, למה יהיה זה בז בעיניך? ואין לך אדם מי שיהיה מן החוטאים שאין אפשר שיהיה לו שעה קטנה שישוב בה בתשובה, ויתקדש ויטהר מכל גלוליו. ונמצא [כי] בזית מי שהיה נטוע בו כבוד גדול. זהו הפירוש הנכון בדברי התנא האלהי הזה שהיה מבין בסוד הנפש. ובפירוש למסכת אבות השלמתי ענין זה.⁴יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 278-281 עוד מצאתי לתנא זה מאמר ראוי לפרשו (תורת כהנים, פרשת קדושים) "בן עזא אומר (בראשית ה, א) 'זה ספר תולדות אדם'. כלל גדול מזה". ע"כ. שָׁב על דברי ר' עקיבא שאמר "'ואהבת לרעך כמוך'. זה כלל גדול בתורה". אמר הוא שפסוק "זה ספר תולדות אדם" כלל גדול ממנו. כי ר' עקיבא דקדק ענין ההכרה וההשויה ממלת "כמוך". ועל דרך שבארנוהו. ואמר בן עזאי סגולת נפש האדם מפורשת יותר מפסוק "זה ספר תולדות אדם". כי שם נאמר (בראשית ה, א) "בדמות אלהים עשה אותו". וזה הוראה על הסגולה הגדולה של הנפש הזאת. והמבין זה יאהב כל הברואים שהם על דרך זה. והמליצה הזאת לא נכתבה במקום אחר. כי במעשה בראשית נאמר (בראשית א, כז) "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו". ולא נזכר "בדמות אלהים". וכן בפרשת נח נאמר (בראשית ט, ו) "כי בצלם אלהים עשה את האדם". לבד בפסוק זה אמר "בדמות אלהים".

ז׳ודע כי מלת "צלם" על היות נשמת האדם עליונה, לא מתחת השמש כמו נפשות בעלי החיים, כמו שבארנו (חדר ג' חלון א'). ומלת "דמות" על היותה כוללת כל כחות מעשה בראשית שמסתעפים מהם דרכי החכמה העליונה, ושהוא מושל בלבו ובוחר בכחות והפוכי-הכחות, וכמו שבארנו (שם חלונות ג-ה) וזה ביד כל אדם. ואינן מתחלפים רק ברב ובמעט ולא בעצם. ולפי שנברא בדמות ויוכל להיות כרגע צדיק גמור, אין ראוי לך לבזותו ולשנאו. ולכן פסוק זה כולל יותר מפסוק "ואהבת לרעך כמוך". ודי בזה כי הענינים נשגבים. ומעצמך תבין כי תתחלפנה הנפשות בקיום מצוה זו כפי גודל השגתם ודרכי בינתם בדרכי הנפש. ודבקות מחשבתם בענינים הללו, שאין שוכחים דרכי התבונות האלו רגע. כי בעת השכחה ישנא מיד למי שעושה רק מעט מן הפחיתיות. ולכן קרא שלמה למחריש "איש תבונות" (משלי יז, כח), ויתבאר בבית השלישי בעז"ה. וכן יתחלפו הנפשות במעשים המסתעפים מן האהבה. יש שבאהבתו את הבריות ייטיב עמהם בקניניו, ויש בגופו, ויש בשכלו ובתבונתו כל אחד כפי כחו. והבן:

ח׳מצות אהבת גֵרים. אמר (ויקרא יט, לד) "ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים". והמליצה הזאת דומה למליצה שנאמרה בישראל "ואהבת לרעך כמוך". וכן טעם האהבה שוה בשתיהן. כי אהבת הגֵרים בעבור היותם בדמות אלהים. ועתה שוין לישראל, כשקבלו עליהם מאהבת השם ב"ה תורה והמצווֹת שהתחייבו בה זרע ישראל. וזה מופת כי יש בהם נפשות יקרות כמו ישראל, ואין לנו להרחיק או לקצר בעבור היות אבותיהם מן העמים ובעבור חיו זמן רב במנהגי העמים. כי גם אנחנו היינו נוהגים עתים רבים בלי תורה ומצות רק בדרכי שקול הדעת, מעת ירדו אבותינו למצרים עד צאתם. וכן אבות אבותינו היו ככל העמים כמאמר (יהושע כד, ב) "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים". וכמו שהתגדל והתרומם אברהם אבינו ע"ה בלבו בדרכי ה' על כל אבותיו, עד שכרת השם עמו ברית ובחר בזרעו אחריו, כן דומה לו התרומם אחד מן הגוים בלבו על דרכי אבותיו, ופורש מהן ובא ומתקרב לחסות בצל כנפי השם ב"ה. ובידוע שיש בו נפש יקרה. ועל זה אמר "כמוך". כלומר הדומה כמוך וכמו שבארנו. ועל היותו נוהג זמן רב בחקות הגוים אמר "כי גרים הייתם בארץ מצרים", דומים [היינו] לאנשי הארץ בלי תורה ומצוה. ואמר בראש הפסוק (ויקרא יט, לד) "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם". כלומר שהוא גר אתכם, ועושה צדק ומשפט כמוכם יהיה נחשב כאזרח לפי שדומה במעשיו לאזרח. ועל תנאי זה. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (תורת כהנים, על ויקרא יט) "כאזרח, מה אזרח שקבל עליו את כל דברי תורה⁵בהר סיני אף גר שקבל עליו את כל דברי התורה. כלומר בין מה שמבין בין שאינו מבין, לפי שהתורה עליונה וכמבואר למעלה. מכאן אמרו (שם) "גר שקבל עליו את כל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו". כלומר שעדיין לבו נוקף, ואין בו נפש יקרה אשר אֵמוּן בה. ר"י ב"ר יהודה אומר אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.⁶הוסיף ספר "תורה תמימה" כי זה נכלל במאמר התורה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" מאותו הטעם שבארנו. ואמרו עוד "ואהבת לו כמוך". כלומר זאת המליצה בעצמה נכתבה גם אצל הגרים, ללמדנו כי הוא כמונו.

ט׳ובמקום אחר אמר (שמות כג, ט) "ואתם ידעתם את נפש הגר". בסתר המליצה רָמז על נפש הגר שהיא נודעת לישראל, והיא ממספר הנפשות היקרות. וכמו שתתחלפנה תכונת הנפשות בקיום מצות "ואהבת לרעך", כמו כן תתחלפנה בקיום מצות אהבת הגרים. וביותר צריך להתבונן שאנחנו כולנו גרים ותושבים בארץ. ואין הארץ והנחלות מוחזקות לנו לצמיתות, כי (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה", לה' המלוכה ולא לאדוני הארץ. ולא ניתנה לנו מורשה רק בעבור נשמור חקיו ומשפטיו. ולכן מי מכל העמים שנדבה רוחו ליראה את ה' כעמו ישראל ולעבדו בתורתו ובמצותיו ולהכניס עצמו בקהלנו, שוה עמנו בכל הטובה. ולכל אלו הדברים יש יסודות בתורה ובנביאים ובכתובים, והמבין יבין הכל באמת. ודי בזה: