גן נעול, בית ראשון י׳:ה׳Gan Naul, House I 10:5
א׳מצות האהבה. אמר (דברים ו, ה) "ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". ובארנו למעלה כי סעיף מכח האהבה הנטוע בנפש והוא אהבת השם ב"ה, קרובה לשקול הדעת. וגם בה יתחלפו הנפשות. כי המצוה הזאת כוללת פרטים רבים. יש אדם יאהב חברו לפי שגמל עמו חסד, והעדיף עליו טובו. וכל שכן שיאהב את השם במין אהבה זו. שֶׁיְצָרוֹ והוציאו מרחם אמו, ונפח בו נשמת חיים ונותן לו לחמו ומימיו וכל צרכיו, ומעמידו כל רגע בחיים. ואולם האהבה כזאת חסרה.1כלומר לפעמים היא נעדרת כי בְּהָצֵר לו ויהיה בעירום ובחוסר כל ויבחר מות מחיים, תמוט האהבה. יש אהבה למעלה מזה, שיאהב את השם בעבור שנתן בו נשמה העומדת לעד, ובעבורה נכון לקבל שכר עליון אחר המות ולעולם התחייה, אם ישמור מצותיו וחקיו. וזהו אהבה קיימת יותר, לפי שהיא תלויה בדבר שאינו בטל לעולם. אבל גם היא איננה מספקת לכל הדברים הצריכים להמשך מאהבת השם ב"ה. לפי שסבתה תלויה באמונת הלב לבד, שמאמין בגמול טוב לעולם הבא. ושמא לפעמים ירך לבבו לחשוב שהוא לא יהיה במספר הכתובים לחיים, ואז תחלש האהבה בלבו.
1
ב׳והאהבה הגדולה היא אהבה שאינה תלויה בדבר הנוגע לעצמו כלל. אלא שאוהב בעבור אמתת כבודו ית', וזאת היא אהבת הנשמה וכלות הנפש והטותה באהבה עזה אל הדבר האהוב אליה, מבלי שהיא מקבלת טובה מן הדבר שהיא אוהבת. על דרך משל כמו שיאהב האדם דבר מפואר ויקר וימצא חן בעיניו, ואם2למרות איננו שלו. יאהב החכם איש הדעת גם אם איננו מקוה ממנו טובה וגמול. כי כשיכירהו יאהבהו בלבו ואע"פי שהוא בעיר אחרת רחוקה ממנו. ואוהב את בעל המעשים הטובים והמתחסד עם הבריות, בעבור טוב מדותיו וחין ערכו,3כמו שאהב יהונתן לדוד, אחרי שעשה מעשה נפלא במלחמתו נגד גלית הפלשתי (שמואל א יח, א) לא בעבור שחפץ בחסדו ומקוה לטובו. ועל דרך זה יש מיני אהבה הרבה וכולם אמת. ואולם לא תתכן אהבה כזאת מבלעדי ההכרה וההשויה. וענין ההכרה וההשויה אפרש לך. והוא כי האוהב החכם בעבור חכמתו, אות [היא] שהכיר סגולת החכמה והכיר נפש החכם שהיא מלאה חכמה. כי לולי כן איך יאהבנו בעבור החכמה הנפלאת והנעלמת מדעתו מהשגתו? וזאת היא ההכרה. וכן צריך שגם הוא אוהב חכמה כמוהו. והם שוים במדה זו. כי אם הוא בטבעו שונא חכמה, איך יאהב את החכם בעבור חכמתו השנואה לו? וזאת היא ההשויה. וכן האוהב דבר מפואר ויקר, אות [היא] שהכיר והתבונן בתפארת הדבר ההוא וצורתו ותבניתו. וּמִטִבְעוֹ לאהוב צורה שהיא על מצב כזה, כי אלולי כן לא יאהבנו. וכן בכל דבר שיאהב האדם צריך שיכיר בטיב הדבר ההוא, ושיהיה בטבע נפשו אוהב ענין כזה. כי אין אהבה אלא בשוים ודומים. ועל זו הדרך נצטוינו לאהבה את השם ב"ה אהבת נפש עזה מאד, בעבור הכרתנו משפט ה' ר"ל אמתת כבודו וגדלו דרכיו ומדותיו ית', ושתהיה כדמות המשפט הזה אהוב בטבע נפשו, ואז תתכן האהבה. וזולת זה אי אפשר. והנה תבין שכפי רוב ההכרה וההשויה כן תגדל האהבה. ולכן תתחלף קיום מצוה זו כפי התחלפות הנפשות בכחותיהן. כי החכם שאסף חכמה ורואה סגולתה ואהב חכמה, וגם נתברר לו כי השם ב"ה אדון החכמה ומאצילה, ושחכמת כל החכמים נבעה ממנו, ושכולם כאין נגדו, הנה יאהב את השם אהבה גדולה מאד, בעבור ההכרה וההשויה. וכן המבין המתבונן בכח בינתו, והוא שמח בהפיקו תבונות, ויכיר כי אצלו ית' מקום בינה ואין חקר לתבונתו, מיד יאהבנו אהבה גדולה. וכן האוהב חסד. ומכיר כי השם ב"ה רב חסד, וגדול מעל שמים חסדו, יאהבנו אהבה גדולה. וכן בעבור הגבורה. ובעבור המלוכה והממשלה. ובעבור התפארת וההוד. וכיוצא [בזה] דברים, מדות ודרכים בלי תכלה, כי אין קץ לגדולת השם ב"ה. וכאשר (יאסף) [יוסיף] האדם להכיר דרך מדרכיו ויהיה כדמות הציור הזה אהוב אליו בנפשו, יוסיף אהבה לשם ב"ה. וזולתו שחסר ציור זה ואינו מכירו, או שמכירו ואינו אהוב אליו לפי שהתגבר בלבו הציור שכנגדו, לא יעבוד את השם ב"ה במדה זו מאהבה.
2
ג׳ועתה התבונן בדברינו שדברנו על מצות ידיעת מלכות השם ב"ה. ומצות היחוד. ומצות היראה. ההבדלים שיש בין הנפשות בקיומם, שכמו כן הוא לענין מצות האהבה, שכפי רוב צחות הדעת והשגת הענינים הנשגבים והעליונים כן רוב האהבה. ואולם האהבה נוספת על היראה. כי תמצא נפש שהתגברה בה מדה מן המדות, על דרך משל שמושל בקרבה ציור הנקימה ואיננה נוטה בטבעה למחול ולעבור על פשע. ובכל זאת תכריח מדתה שלא תִּקוֹם בעבור מורא השם ב"ה. כי תבוש ותכלם מעשות דבר לא חפץ בו אלהים בזכרו מה נורא האדון ה' המזהירו מעשותו, אבל לא יעשה ענין זה מאהבה. בעבור שחסרה ממנו ההשויה. וכן בעניני השכל והבינה ובכל דבר ודבר. אפשר שיקיים המצוה באימה וביראה. אך לא בטוב לב. אבל כשיאהב גם הוא הדרך הזה, מלבד שהוא ירא מלעבור את פי ה' עוד יוסף בו אהבה בעבור המצוה עצמה האהובה לנפשו. ואולם לאהוב בטבע הנפש כל פרט ופרט מן הדרכים והמדות כפי שנצטוינו עליהן, עד שתכלה הנפש בטבעה לעשות ענין או להזהר מענין, בעבור אהבתה או שנאתה אל הענין ההוא, קשה ויקר מאד להמצא, כמו שתבין ממה שבארנו עד הנה ומה שיתבאר עוד. ואמנם הענין כך הוא, בהתחזק אהבת השם בלב האדם תתפשט על כלל הכחות כולם. וכפי חוזק האהבה כן חוזק ההתפשטות לעשות מצותיו באהבה, גם מקצתן שאין נפשו נוטה אליהן.
3
ד׳ואתן לך משל. מי שיודע בחברו שהוא משכיל ומבין עד מאד, וראה אותות ומופתים שהדברים היותר קשים וחתומים מכל אדם יבינם כרגע, הבין חידות, גלה עמוקות ונסתרות וכיוצא בזה, ואהבו בעבור זה אהבת נפש; וקרה מקרה שקראו שניהם בספר לשון הסובל פרושים מתחלפים. ונדמה לו שכך הפירוש. וזה המבין הגדול אמר לו שכך הפירוש, אע"פ שאין דבריו נראין לו יבטל דעתו נגדו. ויאמין בעצמו שטעה. וכל זה באהבתו אותו ע"י שהתברר לו רוחב בינתו. וכן האוהב חברו בעבור מדת טובו וחסדו, וראה אותות ומופתים שהוא מפליא להתחסד עם כל אדם, וידבר רכות גם למבקשי רעתו וייטיב עמהם וכיוצא בזה. וקרה שבא עני על פתחו ולא שמע לתחנוניו. הנה באהבתו אותו יחשוב עליו טוב, ויאמר בלי ספק טעמו אתו למה מנע טובו מן העני הזה. ואם כך המדה בין בני אדם שאפשר בהם הטעות, והמבין שבבני אדם אפשר שיסכל ענין מן הענינים, וכן הטוב שבבני אדם אפשר שימשול בו רגע ציור אכזרי. כי האדם בעל השנויים בכמה אופנים כמבואר למעלה (חדר ח' חלון ב'). כל שכן מי שהתגברה בנפשו מדת האהבה לאהוב את השם ב"ה, בעבור היותו אדון החכמה כולה, ובעבור היותו אדון התבונה כולה. ומצא האיש הזה בחכמתו ובתבונתו אותות ומופתים על יושר משפטי השם ב"ה ומעשיו הנפלאים בשמים ובארץ, שיקבל בלב טוב גם מקצת הענינים שנדמים בעיניו הפוכים מדרכי שכלו ובינתו. וידע בעצמו שהוא טועה, ושדרך השם ישר בחכמה ובתבונה. וכן מי שהתגברה בו אהבתו ית' בעבור היותו טוב ורב חסד, וברוב ידיעותיו נתברר לו כל זה; שיקבל בלב טוב משפטי השם ב"ה וגם מצותיו הנדמים לעיניו, שהן חלילה וחס מלהזכיר, בדרך שנאה ונקמה. כי האהבה העזה שבנפשו, תביאהו לדון שיש במשפטים האלו הרבה מארחות החכמה והתבונה ודרכי החסד בדרך נעלם ומופלא מדעתו ולהשיגם. כי הוא ב"ה (דברים לב, ד) "תמים פָּעֳלוֹ" ולא ישַנה מרצון לרצון כמבואר למעלה (שם חלון א'). אמר המלך שלמה בחכמתו (משלי י, יב) "ועל כל פשעים תכסה אהבה". כלומר אפילו יפשע איש לרעהו, אם הוא אוהבו, תכסה האהבה על השנאה, בַּעֲבוֹר על פשעיו ולא יזכרם לו. ואם כך מן האדם לאדם, מה רבה היא האהבה מן האדם להשם ב"ה יתברך ויתרומם! שאינו בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו עושה רע לשום בריה, אוהב כולם וחומל על כולם! ולכן מי שהתגברה בו אהבת השם כראוי, תתפשט על כלל הפרטים כולם בין שהוא דומה להם בין שאינו דומה להם. ותבין מזה חלופי האהבה בנפשות. החכם בחכמתו. הנבון בתבונותיו. והנביא בעבור רוח אלהים ומראות הנבואה היקרות לנפשו. והגבור בגבורותיו ובנדיבות לבו. והצדיק בצדקותיו. ובעל הענוה בענוָתו. וכן כולם כפי גודל ציור הנפש בענין מן הענינים הנפלאים האלו האהובים לנפש. ובהכירה גדולת יוצר הכל ית', שהוא אדון על כל ושממנו נאצלו כל כבוד וכל יקר, הנה יאהב האמת בעבור שהוא אמת. ואע"פ שתבאנה עליו עתים לרעה, שלא תעמוד לו חכמתו ותבונתו וגבורתו וכיוצא. יחלה ויחלש ויאבדו קניניו והדומה לזה, הנה יוסיף אהבה למקום ב"ה. כי האמת קיים בעצמו לא ישתנה. וכפי סבת האהבה כן חוזק האהבה. כי אינו דומה למי שאוהב את השם בעבור רוחב בינתו ודעתו, המשמחות הלב המאירות העינים, או בעבור חסדו. מי שאוהבו בעבור שלשתן, או בעבור אחד מהן. סוף דבר הכל כפי רוב הציורים הטובים המושלים בנפש, וכפי משקל כח האהבה הנטועה בנפש מתחלת אצילותה:
4
ה׳ודע כי יש סגולה ביראה שאיננה במדת האהבה; ובמדת האהבה שאיננה במדת היראה. מדת היראה כוללת כל חלקי הנפש. כי הירא את ה' יודע רבונו שהוא רב ושליט4לשון זהר ח"א דף יא, ב ומתבושש ממנו. יעשה כל מעשיו ומצותיו ומשפטיו ביראתו בין שתכבדנה עליו או לא, בין שיבינם או לא, בין שינַגדו דרך בינתו או לא. כי אי אפשר לומר דבר זה אעשה ביראת ה'. ודבר זה אע"פ שצונו לעשותו, לא אעשה בעבור יראתו. כי איך יהיה זה? וְהַמְצַוֶה על שניהם הוא אדון אחד. ואם הוא ירא באמת, איך ימלאנו לבו לעבור על דבריו? וכמו שאמרנו (חדר שביעי חלון יב) שהיראה היא יסוד הלמוד השמירה והעשייה. כי הוא מוכרח בכל דבר מדעתו. ומדת האהבה אפשר שלא תהיה כוללת במקצת הנפשות כל חלקי הנפש, וכמו שבארנו. ולכן אם תצייר שיעשה האדם מעשיו באהבת השם, וישכח ביראתו שהוא רב ושליט, יעשה רק המעשים האהובים לנפשו שקנה בהם דרך האמת. על דרך משל שאמרנו למעלה, שילך בדרכי השם במדת החסד והחנינה, ולא יעסוק בתורה ולא יתבונן בענינה, בעבור שאין דרכו שכלו ובינתו משתוים אליהן, ואינו מוצא קורת רוח ואהבה בהגיונם. וכן בכל הדברים. ומטעם זה הבדילה התורה והנביאים במליצתם בין יראה ואהבה. ואמרה התורה אצל האהבה (דברים ו, ה) "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". (שם יא, יג) "לאהבה את יי' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם". וכן (שם יג, ד') "הישכם אוהבים את יי' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" וכיוצא בהן. ולא תמצא כן בשום מקום אצל היראה. ולא נאמר "ליראה את יי' בכל לבבכם ובכל נפשכם", וכדומה במליצות האלה. ותמיד נאמר סתם (שם ד, י) "ליראה אותי כל הימים". (שם יד, כג) "למען תלמד ליראה את יי' אלהיך". והטעם ברור. כבר בארנו (חדר ה' חלון א') שמלת "לב" הונח בלשוננו הקדוש, על כח הממשלה הנטוע בנפש, שהיא באמצעות הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים. וכן כח החכמה והמדע והשכל והבינה והנלוה עמהם. ומלת "נפש", על כלל הכחות כולם שהן לפעולות בני אדם, כל הכחות הפעולות במדות והפועלות בגויה. ולפי שאפשר שתהיה מדת האהבה שלטת רק במקצת חלקי הנפש לא בכולן, הוצרכה התורה להוסיף "בכל לבבך ובכל נפשך". להודיע כי ראוי לאדם לאהוב את השם בענינים השכליים ובענינים המעשיים. וכבר אמרנו שתתכן האהבה הזאת אע"פי שאין בטבע המדות כולם ההשתוות. כי בהיותה חזקה תתפשט על הכל. ולפי שהיראה בהכרח תתפשט על הכל כמבואר, לא יתכן להוסיף ביאור "בכל לבבך ובכל נפשך". כי אם הוא ירא באמת, לא תצוייר על דרך אחרת.
5
ו׳ויש עוד ענין אחר ביראה שאיננה באהבה. והוא שהיראה רושמת רושם גדול בנפש ועומדת נגד כל הציורים החזקים המחטיאים את האדם. בהיות היראה על פי הנפש תבוש ותכלם מחטוא. כי מורא השם וגדולתו על פניו, וכדרך (שמות כ, יז) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". ומלת "על פניכם", על פני הנפש, וכמו שבארנו (חדר ו' חלון ח'), ואין כן האהבה לבדה. כי היא איננה מסבבת הבושת והחרדה, אבל תסבב השמחה והחשק לקיים את הדברים. ולכן לעת תוקף הציור הרע כשיבטל השמחה והאהבה, יבא לחטוא. ובעבור כן יסדה התורה מדת היראה שהיא יסוד החכמה וקיום המצווֹת כמבואר למעלה (חדר ז' חלון יב).
6
ז׳ויש במדת האהבה שאיננה במדת היראה. והוא שאם יבחר ברע יום יום, וישכח יראת השם עד שיחל לצמוח כח העזות בנפש, אפשר שבתוקף היצר יעיז פניו מעט מעט וישמע לדברי המהבילים וטענות הרשעים, עד שיסור לבבו מה' ולא ייראנו עוד ח"ו. ואין כן האהבה, כי אם הוא אוהב דבר מן הדברים, אין בכחו לשנאו בזדון. כי טבע הנפש תכלה ותכסוף אל הדבר הנאהב אליה. ולכן מי שהתגבר בו מדת אהבת השם, ילך בטח. והוא ישמור מצותיו וחקותיו בשמחה, ולא ידאג מטענות הרשעים כלל, כי לבו שמח ונכסף במעשיו. ובעבור כן צותה התורה על שתיהן. והיראה בהכרח קודמת לאהבה. כי אי אפשר שיאהב את השם אם לא יבין תחלה משפטיו וארחותיו וגדולותיו שהן עמודי האהבה כמבואר (בחלון זה) והן הן עצמם יסודות היראה ופרטיהן, כמבואר למעלה. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ספרי, פרשת ואתחנן, פסקא לג) "'ואהבת את יי' אלהיך'. איני יודע כיצד? כשהוא אומר 'והיו הדברים האלה אשר וגו' על לבבך'. מתוך שאתה לומד תורה אתה מכיר מעשיו, ואתה אוהב למי שאמר והיה העולם". [עכ"ל] הא למדת כי עמודי האהבה, הן הן ההכרה וההשויה, ושמבלעדיהן לא תתכן להיות כלל.
7
ח׳ועל כי מעלת העושה מאהבה, כפולה מהעושה מיראה. כי האוהב ירא, והירא אפשר שלא הגיע למדרגת האהבה. ומדרגת האהבה גדולה שעושה בשמחה ובטוב לב, ואין כן הירא כמבואר; אמרו קדמונינו ז"ל בספרי "'ואהבת את יי' אלהיך'. עֲשֵׂה מאהבה. הפריש הכתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה. העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל. אמר הכתוב 'את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד'. יש לך אדם כשהוא מתירא מחבירו. כשהוא מטריחו מניחו והולך לו. אלא אתה עֲשֵׂה מאהבה. ע"כ. ודברי חכמים מרפא, שהעושה מיראה לבדה, אם יהיה עליו לטורח גדול יניח והולך לו. והעושה מאהבה. בוז יבוז לכל טורח ולכל עבודה קשה, ועושה הכל בשמחת הלב. אמרו עוד: "בכל לבבך", "שלא יהיה לבך חלוק על המקום". ע"כ. הורו כי מלת "לבבך" על השכל והבינה הנטועים בנפש. ואמרו: "בכל נפשך" "אפילו הוא נוטל את נפשך". ע"כ. הורו כי מלת "נפשך" על הדרכים והמדות. וכל כך תאהבהו בדרכי נפשך, שאפילו נוטל את נפשך תסבול באהבתו.
8
ט׳ותוכל לפרש שאמר "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" נגד מה שאמר שלשה שמות בפסוק שלפניו. ה'. אלהינו. ה' אחד. הראשון, על אמתת כבודו הנעלם. השני, על מלכותו עלינו ביותר, שבחר בנפשות ישראל לעַד לעולם. והשלישי, על אחדותו שאין עוד מלבדו, ושכל הנעשה בשמים ובארץ, נעשה בחפצו. התמורות, מטוב ועד רע, הכל ממנו. ועל שלשתן אנו צריכין לאהבו. על הראשון בעבור אמתת כבודו לאהוב האמת מפני שהוא אמת. ועל זה אמר "בכל לבבך", שהוא השכל והבינה המשכילים באמתו. ועל השני בעבור הנשמה העומדת לעַד ומזומנת לחיי עולם, אמר "בכל נפשך" והוא נפש הישראלי. ועל השלישי בעבור שהכל מאתו, הגוף והקנינים וכיוצא, אמר "ובכל מאדך", והוא הממון והקנינים. וכבר אמרנו שאהבת הממון והנפש, אין להם העמדה גמורה. ושעיקר האהבה היא הצומחת מן השכל והבינה כשישכילו באמתת מציאותו. וכפי גודל ההשכלה. צפיית הלב, וזכות ההשגה, כן תרבה אהבתנו אליו ית'. ומן המבואר תבין מרבית ההתחלפיות בנפשות בענין קיום מצוה זו: ובפרושנו למסכת אבות (פרק ה), פירשנו5יין לבנון (מהד' שנת תשס"ג עמ' 461-464) משנת "כל אהבה שהיא תלויה בדבר" וכו' על פי היסודות הללו:
9