גן נעול, בית ראשון י׳:ו׳Gan Naul, House I 10:6

א׳מצות הדבקות האלהי. אמר (דברים י, כ) "ובו תדבק". והמצוה הזאת גם היא מדעית וכוללת ענינים נשגבים קרובים לדרכי המלובש ברוח הקדש ולמי שנאצל עליו האור העליון. שמחשבתם דבקה כל עת באור החיים, כמו דור דעה שבאו לארץ אמר עליהם (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כולכם היום". לא היה צריך לומר "חיים כולכם היום", כי עם החיים הוא מדבר. אבל פירש ענין הדבקות שהם חיים ממש. כדרך (משלי טז, טו) "באור פני המלך חיים". ועיקר המצוה היא לחכמי לב ולנבוני דבר שיכינו עצמם כל עת להדבק באור העליון, ולחשוב מחשבות טהורות באהבת השם ויראתו עד שתגבר עליהן מחשבת אמת, ויהיו מתרוממים מכל מחשבת עולם, וכאלו כבוד השם חופף עליהם. וזה דרך הנביאים ותלמידיהם שהכינו לבבם להיות משכן טהור¹לשון "מסילת שרים" (פרק כ"ו) "אך הקדוש הדבק תמיד באלוהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה. והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, כמזבח" לאור הנאצל עליהם. מהם זכו לרוח טובה, מהם לרוח נדיבה, מהם לרוח קדש, ורוח נכון, ורוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ומן המופלאים שבהם זכו לנבואה כפי מדרגותיהן. ותבין מזה שאין ענין המצוה לכל הקהל כולו. כי "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו?"²תהלים כד, ג אם לא האיש אשר יראת ה' היא אוצרו, האוהב השם בכל לב והוגה בתורה ועובד את השם בכל נפשו, ומשכיל ומבין ביראת ה' ובמליצות החכמה וקבץ תבונות רבות, והתגברו עליו מחשבת אמת עד למאד. (ומאי) [ומפני זה] יתחייב להכין עצמו להיות דבק בה' ועליו נאמרה המצוה, כל אחד כפי כחו. והוא עצמו ענין ההתבודדות, שיבדיל האדם עצמו לעתים מכל אשר תחת השמש, ויתבודד כח שכלו ובינתו מבין שאר הכחות הנפשיות, ויעלה מרומים לחזות בנועם ה'. הנביא בדרכי הנבואה, החכם בדרכי החכמה, והנבון בדרכי התבונה, והחסיד בדרכי החסידות. כל אחד כפי תארו ומצב נפשו. כי בהפנות הלב מכל המחשבות ולא יתעסק זולתי בענינים האלהיים בדרך אמת, והוא קשור בהם, אז נקרא "דבק" שהיא הדבקות הנפשי שכל מחשבות הלב משוטטים לבד בענינים האלהיים, אין להם הקשר בענינים האחרים. ועל דרך זו יתפרשו כל לשונות של "דביקה" כשהן נזכרים אצל ענין נפשי. וממין זה אמר (בראשית לד, ג) "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב". פירוש, כל מחשבות לבו היו משוטטים בדינה בת יעקב, מרוב אהבתו אותה ולא חשב עוד על דבר זולתה. והשם ב"ה אמר (ירמיה יג, יא) "כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם יי' להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת". כביכול כל עִסְקִי עמהם. כמי שפונה מכל עסקיו להטיב עם ישראל. וכן אמר (תהלים מ, ו) "רבות עשית וגו' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו". פירוש עשית רבות בשמים ובארץ. וכל הנפלאות והמחשבות בעבור ישראל. וכן (בראשית ב, כד) "ודבק באשתו". שכל עניניו יהיה עמה, לא עם אבותיו וקרובים כמו קודם לזה. אמר המלך דוד ע"ה (תהלים סג, ט) "דבקה נפשי אחריך, בי תמכה ימינך". פירוש נפשי פנויה מכל דבר, ורק היא דבקה אחריך כי בי תמכה ימינך. והוא העזר האלהי שדברנו ממנו (חדר ה' חלון ד'). כמו (תהלים יח, לו) "וימינך תסעדני". ולפני כן אמר (תהלים סג, ג) "לראות עוזך וכבודך". והדברים מלמדים זה על זה.

ב׳ויש דבקות גופני והוא דבקות גוף בגוף. כמו (ירמיה יג, יא) "כאשר ידבק האזור אל מתני איש". (שמואל ב כג, י) "ותדבק ידו אל החרב", והוא דבקות דבר בדבר ממש. והנה המין הראשון מן הדבקות שהיא הדבקות הנפשי, לא יתכן לצווֹת לכל הנפשות כמו שאמרנו. ועל כן בא בקבלת אבותינו ז"ל בספרי, "וכי אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו? והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) 'כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא'. ואמר (דניאל ז, ט) 'כורסייה שביבין די נור, גלגלוהי נור דליק'. אלא הִדָבֵק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה" ע"כ. ואל תחשוב שנעלם מהם ענין הדבקות הנפשי. אבל דברו בחכמה. כי ראו קושי הדבר שיצוה השם ב"ה את ההמון על הדבקות שהיא מתת אלהים ליראי ה' ולחושבי שמו, ואיננה בידו של אדם כמו הציווים הקודמים: (דברים י, כ) "את יי' אלהיך תירא. אותו תעבוד" שאפשר קיומם ביד כל אדם. ואם תפרשהו כפשוטו דבקות גופני, לא יתכן זה אצל השם ב"ה. כי הוא ב"ה שוכן מרום ונמשל לאש אוכלה, אפילו "כורסיה שביבין די נור וגלגלוהי נור דליק". ומי יוכל לגשת? או מי יערב לבו לגשת? ולכן אמרו שאעפ"כ הוא כפשוטו דביקה ממש. וענין המצוה שידבק בחכמים ובתלמידים ומעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה, וההדבק בחכמים ובתלמידים ביד כל אדם, וכמבואר למעלה (חדר ט' חלון א'). וטעם הדבר כי החכמים הקדושים הם בעלי הרוח הטובה, והם הדבקים בה' אלהיהם באמת. והדבק עמהם ושומע תוכחת חיים מפיהם, בְּאוֹרָם יראה אור. וזה דבר מפורסם שבאמצעות המוכן יקבל הבלתי מוכן מעט מִשִׁפְעוֹ. תמצא כן בנבואה כשהיה חזון נפרץ בישראל, וקם נביא נאמן, היה כמו מראה מלוטשת שבזרוח עליה השמש תבריק לכל פנה. וכן הנביא האיר על נפשות התלמידים באורו הגדול, וקבל כל אחד חלק מן הטוב מה שלא היה מוכן אליו מעצמו. תמצא כן בשמואל. וכן בשאול כשפגע בלהקת נביאים והתנבא עמהם (שמואל א י, י-יא). וכן בני הנביאים ואלישע (מל"ב ב, ג), ידעו כי השם לוקח את אליהו ז"ל לפי שחסרו משפעם ודנו כי קרוב העת שיסתתם המקור בארץ. וכן הולך הענין בין רב למעט עם חכמי לב והנבונים. שֶׁהַדָבֵק עמהם ורואה פניהם ושומע דבריהם יאצל עליו מן הרוח אשר עליהם. וקדמונינו ז"ל אמרו (עירובין יג, ב) "האי דחכימנא מחבראי משום דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה. ואי חזיתיה מקמיה הוי מחדדנא טפי". וזו עדות גדולה. ולכן אמרו שמצות התורה להדבק תמיד בחכמים ובתלמידים, ועל ידם תקבל נפשו קצת מן האור הנאצל עליהם וידבק בו. ואע"פ שמהם יקבל אור, מעלה עליו הכתוב כאלו עלה למרום ונטל, כלומר כאילו משך רוח על עצמו בדבקות מחשבתו בעליונים. ועל זה אמר התנא האלהי הנשיא יוסי בן יועזר איש צרידה (אבות, פרק א), "יהי ביתך בית ועד לחכמים". ויפה פרשנו משנתו בפירושינו למסכת אבות.³יין לבנון, פרק א משנה ד (מהד' תשס"ג עמ' 67-72) אמרו עוד: (ספרי, פרשת עקב, פסקא מט) דורשי רשומות אומרים, רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו, ע"כ. למדונו כי דבקת המחשבה תתכן במי שמכיר את השם ב"ה ואוהבו וירא אותו. כי על ידי כן תדבק נפשו בדרכי השם ב"ה ותשוטט מחשבתו בעניניהן. והכרת השם יגיע לאדם מן התלמוד. כשילמד בהגדות הנפלאות הממשיכות לב האדם לעבודת השם ולאהבתו, ועל זה צוה "ובו תדבק", שידבקו בדברי הגדה וכמו שבארנו (חלון ד') והכל אמת. ודי בזה: