גן נעול, בית ראשון ב׳:ו׳Gan Naul, House I 2:6
א׳אזכיר הצעות קטנות להעמידך על כונת מליצה אחת הכתובה בספרי הנבואה, למען תקיש ממנה על כולן. ואלו הן ההצעות. א'. החטאים נטועים בנפש כל אדם. ותבין זה מן המבואר למעלה שבנפש כלנו נטועות כל הכחות וכמו שיתבאר עוד. ואין חטא אלא הסרה מדרך חכמה ללכת בדרך ההפוך ממנה. כמו הנוטה ממנהג הענוה ונוהג בגאוה. והנה ב' הדרכים נטועים בנו. הצעה ב'. כפי רוב (הֶמְשֵׁל) [ממשלת] ציור הכח בלב כן תסתעפנה ממנו פעולות ומעשים. וזה ידוע ורמזנו עליו (חלון א') למעלה. הצעה ג', נטיית האדם מדרך החכמה הוא על דרכים שתים. הא' מאמין כי ראוי לאדם ללכת בחכמה. ונוטה ממנה לפי שיצרו תקפו. והב' הוא החולק על חקי החכמה. כמו אלו שאמרו (יחזקאל ט, ט) "עזב יי' את הארץ ואין יי' רואה", וכיוצא באלו המחשבות הזרות ורעות. ומי שנוטה מפני תוקף היצר לא יחטא רק לפרקים ואח"כ יתחרט, ולעתים יתגבר הוא על יצרו. ועי"כ לא יתגבר ציור החטא בלב. אבל הנוטה במחשבת און יחטא בכל עת. כי נקל בעיניו לחטוא והותרה לו הרצועה. ועי"כ יתגבר בלבו ציור דרך החטא וממשלתו. וכמעט אין תקנה ואין תקוה להסירו ולהשליכו מעל פני נפשו. הצעה ד'. כבר בארנו שהמחשבות כאלו הם תחת סוג הבינה. לפי שאין בהן דרך הפוך במציאות. והמקלקל באלו הענינים איננו חוטא אלא מעוות. הצעה ה' בארנוה גם היא. והוא שעל קלקול זה הונח לשון "שוא". בעבור כי איננו במציאות. ואחרי ההצעות הקצרות הללו פקח עיניך וראה מליצת התוכחה היקרה שהוכיח הנביא לבעלי מחשבת און שעשו הרע בעיני ה'. ואמר (ישעיה ה, יח) "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". פירוש הוי ואבוי על כת החוטאים שאינן עושין לבד מתוקף היצר, אלא בעבור שמשכו על נפשם מחשבת און לומר הותרה הרצועה אין ה' רואה וכיוצא בזה. ואלו המחשבות משכו על עצמם "בחבלי השוא". כי טענותיהם ומופתיהם שוא ואפס, שאין כדברים הללו במציאות כלל. וע"י כן "כעבות העגלה חטאה". שנעשה החטא הנטוע בנפשם כפול עב וחזק כעבות העגלה לא ינתק בנקל. כמו גן גבר בלבם (הֶמְשֵׁל) [ממשלת] ציור החטאה שבחרו בו, ולא יכלו להסירו עוד. וכל זה לפי שמשכו תחלה העון עליהם, וכמבואר בהצעה ג'. ולכן המשיל חוזק ממשלת חטאם לעבות העגלה, בעבור הוכיחם על מנהגם הרע שחטאו וסרו מדרך ה' ובחרו לנהג בסכלות. ודומה לנוהג בעגלה ללכת אל מחוז לא ידוע, וקושר בה הסוסים בעבותים חדשים כדי שלא ינתקו הסוסים וילכו על דרך אחר. כן חטאם ומנהגם הרע כ"כ חזק שלא יוכלו לבוא עוד בדרך ישר וטוב. ובפסוק השני פירש דבריו מהו "מושכי העון" ומה דברו ב"עקלקלותם". ואמר (ישעיה ה, יט) "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה" וגו'. פירוש כשהוכיחם הנביא על רוע מעלייהם ושהשם ב"ה יפרע מהן, השיבו "מי יתן ימהר ויחיש להפרע ממנו, למען נראה בעינינו שכן הוא. כי כל עוד שאין עינינו רואות אין אנו מאמינים בכמו אלו". וכן "ותקרב וגו' עצת קדוש ישראל ונדעה". כלומר כשתקרב עצתו שיעץ עלינו אז נדע כי אמת בפיך. והמשכיל יבין. והנה בארנו מעט מהרבה מענין זה. וממה שבארנו תלמד שיש בנפש כח החכמה. ונושאי החכמה. ומה היא החכמה. ומי המתואר חכם. וְשֶׁכֹח החכמה הוא הלוח הנפשיי המקבל ציורי החכמה שרואה וששומע ושלומד. ונושאי החכמה הן הכחות הנפשיות. והחכמה היא מחוץ לנפש והן החקים והמשפטים שחקקה החכמה העליונה. והחכם הוא מי שאסף אלו החקים ונוהג בהן. וזאת היא חכמת הנפש:
1