גן נעול, בית ראשון ב׳:ז׳Gan Naul, House I 2:7

א׳ועוד כלל גדול תדע שההנהגה העליונה שבה מנהיג השם ב"ה את עולמו מתוארת גם כן בספרי הקדש בלשון "חכמה". והשם ב"ה שהוא המנהיג עולמו מתואר בתאר "חכם". כי כמו שהונח לשון "חכמה" על מנהגי האדם כפי העתים והמקבלים כשהן כפי דרכי החכמה, בעבור שיש בכל מנהג דבר והפך-הדבר במציאות, ככה יונח על מנהגי השם ב"ה. לפי שכל מנהגיו שבהן מנהיג עולמו הן במדת החכמה, ועל פיה ישפוט תבל בצדק, וישלם לאיש כמעשהו. כי כל התמורות מתחת השמש הן גזרות היורדות מן השמים כפי דרכי המדות העליונות שיתארו בהן הנביאים את היוצר ב"ה, כמו "רחום חנון ארך אפים רב חסד" וכיוצא. וכן תארי דיניו ומשפטיו כמו אלהים אל קנא, נוקם מצריו נוטר לאויביו וכיוצא. שיש בכל אחד מהן דבר והפך-הדבר. פעם לחסד. פעם לשבט. ובכלל זה כל הברכות והטובות. וכנגדן כלל הקללות והרעות. וכל אלו הדברים נוהגים כפי מדת חכמתו העליונה. צדק ומשפט ומישרים. והמלך שלמה גלה סוד זה ברוח הקדש ואמר (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו". כלומר מדת החכמה היא ראשית הדרכים, ועל פיה פועלים כולם. כאלו תאמר החסד והרחמים והחנינה והדין והעונש וכן כולם פועלים פעולתם בעולם כפי גזרת החכמה. ועל כן אמר (משלי ח, יד) "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה". ונכבדות דברנו על זה בדברנו בבית הג' מספר זה על שרש "יעץ" ועל שרש חשב ועל שם דבר תושיה. ועל זה שנה ר' עקיבא במשנתו (אבות, ג) "ובטוב העולם נדון". במאמר הקצר הזה כלל מה שדברנו. כי מדת הטוב הוא מדת החכמה העליונה. ועל כן כל מעשה בראשית שנעשו במדת החכמה כמו שנאמר (תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך יי' כולם בחכמה עשית". לכן הזכיר במעשה כל יום (בראשית א, ד') "וירא אלהים כי טוב". וכן כשגלה השם ב"ה למשה סוד דרכיו העליונים, הקדים (שמות לג, יט) "אני אעביר כל טובי על פניך". ובפרושינו למסכת אבות¹יין לבנון, סוף פרק ג (מהד' תשס"ג עמ' 243-244) דברנו הרבה בזה. והנה החכמה העליונה חקקה חקים לכל דרך ודרך, איך יפעול פעולותיו כפי המקבלים וכפי מעשה בני האדם.

ב׳אלו החקים עומדים לעד ולא ישתנו. שכן נאמר (מלאכי ג, ו) "אני יי' לא שניתי". לא כמו שאמרו הנלוזים (שם ב, יז) "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט". ודע כי מלת "תמים" נופל על הדבר הקבוע בלי השתנות. כמו שבארנו זה (ברחבה) [בהרחבה] במקומו. וכמו (בראשית י, ט') "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". פירוש אע"פי שחי דורות הרבה היה תמים בכולם, צדיק קבוע בלי השתנות בשום זמן. וכן (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם יי' אלהיך". לא פעם מאמין, ופעם סר ונלוז. ומלת משפט נופל על גזרה בחכמה. וזה הרבה. ויש בזה כללים גדולים כתובים במקומם. ולכן אדונינו משה ע"ה כשרצה להודיע הקורות שיקרו לישראל עד היום האחרון. וראה כי עתים לטובה ועתים לרעה, ככל הכתוב בשירת האזינו. גלה בתחלה שאין בזה שנוי מרצון לרצון ח"ו אלא הכל בגזרה עליונה בצדק וביושר כפי שורת החכמה. ואמר על זה (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". פירוש כל מפעלות הצור ב"ה בין טוב בין רע "תמימים", קבועים לעד ולא ישתנו. כי כל דרכיו בין לחסד בין לשבט הכל במשפט כפי משפט החכמה העליונה, שמכונותיה צדק ומשפט ומישרים. ולכן "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". ואין השנוי אלא במקבלים, שנויים ותמורות לרבבות עד אין מספר. ולו יקרה שיהיו שני בני אדם שוין בצמצום, במעשיהם ובמחשבותיהם לטוב ולרע, והאחד חי בדור הראשון, וחברו בדור האחרון, ודאי שיהיו קורות שניהם אחת. כי חקי החכמה וגזרותיה לא ישתנו לעד לעולם. ולפי שההנהגה העליונה הזאת תפעל בדרכיה דבר והפך-הדבר, יכנו אותה הנביאים בלשונות של "חכמה". והיוצר ב"ה המנהיג כולנו יתארו בתאר "חכם". לפי שנוהג בחכמה כמו (ישעיה לא, ב) "וגם הוא חכם ויבא רע". (איוב ט, ד) "חכם לבב ואמיץ כח" וגו'. ואולם הכל בדרך משל להסביר אזן שומעת. כי הוא ב"ה נשגב מכל התוארים שיתואר בו, והוא אדון החכמה ומאצילה, ית' שמו לעד: