גן נעול, בית ראשון ד׳:י׳Gan Naul, House I 4:10
א׳בארנו (בחלון ה') שיש כחות רבים בנפש המתגלים מאליהן בטבע, מבלי שצריך האדם לעמול ולטרוח בעבור הוציאם מן הכח אל הפועל. ובארנו שם שהגלות הטבע נוטה אל הרע. וכן יסדנו שאלה הכחות העולים מאליהן ממשיכים עמהן הכחות היקרות שאין כדמותן בנפש שאר בעלי החיים. כמו כח החכמה וכח הבינה והשכל וכיוצא. והם משלימות חפץ הרעות שהטבע נוטה אליהן. ועתה אני בא להודיעך שאין התגלות כח החכמה הבינה והשכל מאליהן בהכרח הטבע. כי אם היו מתגלים בנפש מאליהן, מבלעדי הצטרף עמהם מכחות המדות, היו פועלים צדק ויושר. ולכן אם יתעוררו מעצמן הוא צדקה גדולה שאין למעלה הימנה. כי בהתעורר הבינה או השכל מעצמן יולידו עניני אמת, וישפטו על הכחות כולם בכל העתים, מתי יתנשא כח זה, ומתי יתנשא הכח שהוא הפוכו, ויגזור על כל המנהגים הנתלים בכחות הנפש, והגזרה בצדק ובמשפט. לפי שאור השכל במה שהוא שכל, וכן אור הבינה והדעת במה שהם בינה ודעת, הם מאורות עליונות וטהורות, נקיות מכל סיג ותערובת יצר הרע וטומאת הגויה. ואילו יפעלו הכחות היקרות האלו מעצמן, יעלו מרומים ויחקרו נפלאות וישיגו השגות דקות וצחות, שאין להם התלות עם עניני הגויה ועניני העוה"ז, ולא במדות הצריכות להנהגת בני אדם זה עם זה. וכן בענין המשפט בין המדות וכחות הגויה, היה משפטם בלי הטיה, אלא כאשר יגזור השכל בהשכלתו ובהשגתו בפני עצמו ומעצמו. ואם היה שופט בשכלו שראוי לנהוג בדרך מן הדרכים, והיה נגיד ומצוה על הכח שתלוי בו המנהג הישר שימשול בנפש, והיה ממציא המצאות אמתיות באותו המנהג, יפארהו בשכל יחקרנו בבינה, ייסדנו בדעת, וימשילהו על הכחות המנגדות אליו, ויקבענו בנפשו קביעות גמורה ויהיה רגיל להשתמש בו בכל עת; ואולם אלו הכחות היקרות הטהורות מכל נטיה ותערובת, אע"פ שהושם להם גבול, לא יעברנהו לעד. כי בינת האדם ושכלו מוגבלות בדברים שהן ממעל לשמש. וכמו שיתבאר בבית הג'. כי שם בעז"ה אבאר שלבינת האדם יש שלשה גבולים, וכל מה שהוא למעלה מן הגבולים האלו, לא ישיג האדם בבינתו. וכן הוא בשכלו. ובכלל זה כל חקות החכמה, שלא יוכל האדם לאמתם במופתי הבינה והדעת. הנה כבר אמרנו שיסוד הכל הוא החכמה, שהיא מכתב אלהים באמת. ויוכל האדם לקבל אותה בכח החכמה הנטוע בו. וגם זה יעשה אילו יתעוררו כח החכמה מעצמו בחפץ שאין לו התלות והקשר עם עליית הכחות הצומחות מאליהן. שאם יהיה החפץ מעצמו, יקבל בלב טוב החקים הישרים והצדיקים הכתובים בתורה שבכתב והמקובלים פה אל פה. ואחר שיאסוף לנפשו החקים האלו, הנה יש דרכים נכונים ורחבים פתוחים לשכלו ולבינתו, הבונים מגדלים ובנינים ועליות מרווחים על חקי החכמה שקבלה נפשו. והכל בנקיון כפים, בעבור התאחדם בעצמם מבלי חברת הכחות הנוטות לטוב ולרע, שבחברתן יטו ההשכלה וההבנה מדרך ישר לדרך עקלקל. וגם אם היו טועים בְּהֶקֶשֵׁיהֶם ובמופתיהם, לא היה נחשב לעון ולחטאת. בעבור היות מוצָא הטעות מקוצר רוח השכל והבינה מתחלת אצילותן בנפש. וכבר אמרנו (בחלון ג') שאין על האדם עונש בעבור זה, כי מה יוכל לעשות? אבל בהיות שהכחות הנפלאות האלו קשורות על הרוב עם הכחות הצומחות אחרי הטבע, המה יטום לחפציהם, ולכן טעותם עון. כי השם בוחן לבב, ורואה שאם היה זוכה שיהיו שִׂכְלוֹ ובינתו שופטים על הכחות הנפשיות, היו רואים תמונות אחרות ומשיגים הענינים בדרך אמת. ומהלכם בעקלקלות, אינו רק בעבור משול יצר הלב המדמה בשקר, ומכריח לכחות השכל והבינה לבנות ולנטוע שלא כדת. ושמור הכלל הזה:
1