גן נעול, בית ראשון ה׳:א׳Gan Naul, House I 5:1
א׳החדר החמישי ובו יג חלונות נטוע באדם כח הממשלה. הוראת מלת "לב". נטוע באדם כח להוציא ציורי נפשו מן הכח אל הפועל. ענין "רוח" האדם והוראתו. אין לאדם רק להתחיל המעשה והשם ב"ה גומר בעדו. ענין העזר האלהי. רוח טובה. רוח הקדש. רוח נכון. רוח נדיבה. ענין "רוח חכמה" הנזכר בכתבי הקדש. דרך החכמה נמשל אל הלחם. דרך הרשעה והסכלות נמשל אל המוץ, קוץ ודרדר. אדם הראשון בהבראו נתן בו לב חכם. בחטאו נהפך מצב לבבו. לעמת זה נתקללה האדמה. בצאת ישראל ממצרים זכו למתנה הראשונה. כשחטאו בעגל התנצלו עדים. הלוחות הראשונות היו מעשה אלהים והמכתב מכתב אלהים. לוחות השניות פסלם משה ומכתבם מכתב אלהים. לעת קץ הימים ישוב הדבר לאיתנו הטוב. חלוף המזגים שבבני אדם ותכונותיהן. אין הפוכי הכחות שבנפש העדר הכחות, אלא גם הם כחות עצמיות. לא יתפרד שום כח מן הנפש פרוד עצמי:
דע יסוד גדול בחכמת הנפש. והוא שהשם ב"ה נטע כח באדם, שברצונו יוכל להמשיל הכחות שאינן עולות מאליהן על כחותיו הנפשיות. וזאת היא כח הממשלה הנטוע בו, והרצון הבחיריי, שבו יגזור על כחותיו מי מהם ירום, ומי מהם ישפל. ואע"פי שטבעי הכחות ימשיכוהו אל ההפך, הנה הוא מושל עליהם ברצונו למנוע מהם מה שיחפצו בו, ולצווֹת להעשות מעשה לא יטוהו המה אליו. ועל היסוד החזק הזה בנויות מצוות התורה החקים והמשפטים הצדיקים והישרים, וכל מתן שכר לצדיקים, ופרעון מן הרשעים. ושיצוה השם, לא תאכל דבר זה, ולא תעשה ענין פלוני, ולא תחמוד ולא תתאוה, לא תשנא, לא תקום ולא תטור, וכיוצא בהן. וכל ספר התורה וספרי הנביאים מדברים ומזהירים על זה. כדרך (משלי ו, טז) "שש הנה שנא יי' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר" וגו'. וירמיה אמר (ירמיה לב, יט) "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו", ועוד רבות כאלה. כי יוצר הנפש ב"ה יודע שנטוע בה כח הממשלה, ופירש הדבר בתורה שנאמר (דברים ל, טו-טז) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי' אלהיך ללכת בדרכיו" וגו'. (דברים ל, יט-כ) "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את יי' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" וגו'. הרי מבואר שהכח והממשלה על הטוב ועל הרע נטוע בנפש האדם, וברשותו להיות מושל ומנהיג על כחות נפשו, או להכנע מפניהם ולשלחם חפשי כרצונם וכטבעם. והכח המושל הזה הוא המתואר בתורה ובספרי הנביאים בתואר "לב". כי הוא המלך בגוף, וכח הממשלה מלך בנפש. כי הלב המתכונת הראשונה ומתפעל תחלה מהתפעליות הנפש. ולא תסכל לחשוב שתתכן הנהגה וממשלה הסכמית ורצונית בלי טעם, כי לא יצלח למלוכה. כמו שתראה המלך במדינה שיש תנאים הותנו בין אנשי המדינה ומלכם, ועל פיהן יהיה נוהג ומולך עליהם. ואם יעבור על התנאים והחקים שחקקו ביניהם, יסירוהו ממלכותו. ואם יתגבר עליהם ולא יוכלו להסירו, ויכנעו לו בעל כרחם, הנה הוסר כבודו ממחשבתם ומחדרי לבם, כי יחשבוהו לאיש זדון ומלך עריץ. ונעלה מכל זה כח המלוכה הנטוע בנפש האדם, שלא נתנה ביד הרצון כאשר ירצה אם למשפט, ואם למספח, אלא הכח הזה פקיד תחת יד אדון כל הארץ, ולא הרשהו למלוך ולצות רק כפי החקים והמשפטים שחקק לו, והם דברי התורה והמצוה. וְשָׂם לו יועצים ושרים שיועץ עמהם כדת מה לעשות בכל עת ובכל שעה. והיועצים האלו הם השכל והבינה. והחקים שחקק לו, והם דברי התורה והמצוה. והחקים שחקק לו קצתם חקוקים בנפש עצמו כמו דעת המושכלות הראשונות. ורובם תבאנה לו מחוץ והם חקי חכמת התורה והחכמים. ובעבורן נטע בו כח החכמה שבה יאסוף הכל לנפשו כמבואר למעלה. ותבין מזה כי מלת "לב" בלשונינו הקדוש רומז תמיד על הממשלה שביד האדם. ולפי שהיא צריכה להיות באמצעות הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, והן כח החכמה והמדע והבינה והשכל. ועוד ילוו עמהן שאר כחות שהם משרתים לאלו, כמו הזוכר והשומר והמערים ומחבל [תחבולות] וכיוצא שיתבארו בעז"ה במקומם. לכן המלה הזאת כוללת הממשלה החכמה הבינה הדעת השכל וכיוצא. ולא כונתי לפרש פה מלת "לב" כי בעז"ה איחד לו בית לבדו, כי שגבו ורמו הדברים שידוברו עליו, וכללים גדולים אציע שם טרם יתבארו הכתובים שנזכר בהם מלת "לב". ואולם העירותי פה על הענין הקצר הזה, להודיע כי האדם מושל על כחות נפשו, ושבאמצעות הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי חיים תכון ממלכתו, ויהיה בידו מטה עוז ושבט המושל, לצווֹת על כחותיו מי יעלה ומי יסתר במקומו, ולעורר כחות השכל והבינה וכיוצא שיתגלו מאליהן, מבלי שיעזרו מאחד הכחות העולות בטבע. אלא יראו לבדנה כפי מצות המושל המכריחם לבוא לפני המלך בכל עת שחפץ בהם. ומי שהגיע אל המעלה הזאת הוא הצדיק הגמור, הוא האהוב לאלהיו, הוא שנאמר עליו (ישעיה מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר". ולולי שהיה בנפש האדם נטוע כח זה, לא היה מן הצדק שיצוהו השם לעשות כן, ויזהירהו מעשות כן, אם הוא מוכרח מטבעי כחותיו הנפשיות, ואין לו משפט הממשלה עליהן:
דע יסוד גדול בחכמת הנפש. והוא שהשם ב"ה נטע כח באדם, שברצונו יוכל להמשיל הכחות שאינן עולות מאליהן על כחותיו הנפשיות. וזאת היא כח הממשלה הנטוע בו, והרצון הבחיריי, שבו יגזור על כחותיו מי מהם ירום, ומי מהם ישפל. ואע"פי שטבעי הכחות ימשיכוהו אל ההפך, הנה הוא מושל עליהם ברצונו למנוע מהם מה שיחפצו בו, ולצווֹת להעשות מעשה לא יטוהו המה אליו. ועל היסוד החזק הזה בנויות מצוות התורה החקים והמשפטים הצדיקים והישרים, וכל מתן שכר לצדיקים, ופרעון מן הרשעים. ושיצוה השם, לא תאכל דבר זה, ולא תעשה ענין פלוני, ולא תחמוד ולא תתאוה, לא תשנא, לא תקום ולא תטור, וכיוצא בהן. וכל ספר התורה וספרי הנביאים מדברים ומזהירים על זה. כדרך (משלי ו, טז) "שש הנה שנא יי' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר" וגו'. וירמיה אמר (ירמיה לב, יט) "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו", ועוד רבות כאלה. כי יוצר הנפש ב"ה יודע שנטוע בה כח הממשלה, ופירש הדבר בתורה שנאמר (דברים ל, טו-טז) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי' אלהיך ללכת בדרכיו" וגו'. (דברים ל, יט-כ) "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את יי' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" וגו'. הרי מבואר שהכח והממשלה על הטוב ועל הרע נטוע בנפש האדם, וברשותו להיות מושל ומנהיג על כחות נפשו, או להכנע מפניהם ולשלחם חפשי כרצונם וכטבעם. והכח המושל הזה הוא המתואר בתורה ובספרי הנביאים בתואר "לב". כי הוא המלך בגוף, וכח הממשלה מלך בנפש. כי הלב המתכונת הראשונה ומתפעל תחלה מהתפעליות הנפש. ולא תסכל לחשוב שתתכן הנהגה וממשלה הסכמית ורצונית בלי טעם, כי לא יצלח למלוכה. כמו שתראה המלך במדינה שיש תנאים הותנו בין אנשי המדינה ומלכם, ועל פיהן יהיה נוהג ומולך עליהם. ואם יעבור על התנאים והחקים שחקקו ביניהם, יסירוהו ממלכותו. ואם יתגבר עליהם ולא יוכלו להסירו, ויכנעו לו בעל כרחם, הנה הוסר כבודו ממחשבתם ומחדרי לבם, כי יחשבוהו לאיש זדון ומלך עריץ. ונעלה מכל זה כח המלוכה הנטוע בנפש האדם, שלא נתנה ביד הרצון כאשר ירצה אם למשפט, ואם למספח, אלא הכח הזה פקיד תחת יד אדון כל הארץ, ולא הרשהו למלוך ולצות רק כפי החקים והמשפטים שחקק לו, והם דברי התורה והמצוה. וְשָׂם לו יועצים ושרים שיועץ עמהם כדת מה לעשות בכל עת ובכל שעה. והיועצים האלו הם השכל והבינה. והחקים שחקק לו, והם דברי התורה והמצוה. והחקים שחקק לו קצתם חקוקים בנפש עצמו כמו דעת המושכלות הראשונות. ורובם תבאנה לו מחוץ והם חקי חכמת התורה והחכמים. ובעבורן נטע בו כח החכמה שבה יאסוף הכל לנפשו כמבואר למעלה. ותבין מזה כי מלת "לב" בלשונינו הקדוש רומז תמיד על הממשלה שביד האדם. ולפי שהיא צריכה להיות באמצעות הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים, והן כח החכמה והמדע והבינה והשכל. ועוד ילוו עמהן שאר כחות שהם משרתים לאלו, כמו הזוכר והשומר והמערים ומחבל [תחבולות] וכיוצא שיתבארו בעז"ה במקומם. לכן המלה הזאת כוללת הממשלה החכמה הבינה הדעת השכל וכיוצא. ולא כונתי לפרש פה מלת "לב" כי בעז"ה איחד לו בית לבדו, כי שגבו ורמו הדברים שידוברו עליו, וכללים גדולים אציע שם טרם יתבארו הכתובים שנזכר בהם מלת "לב". ואולם העירותי פה על הענין הקצר הזה, להודיע כי האדם מושל על כחות נפשו, ושבאמצעות הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי חיים תכון ממלכתו, ויהיה בידו מטה עוז ושבט המושל, לצווֹת על כחותיו מי יעלה ומי יסתר במקומו, ולעורר כחות השכל והבינה וכיוצא שיתגלו מאליהן, מבלי שיעזרו מאחד הכחות העולות בטבע. אלא יראו לבדנה כפי מצות המושל המכריחם לבוא לפני המלך בכל עת שחפץ בהם. ומי שהגיע אל המעלה הזאת הוא הצדיק הגמור, הוא האהוב לאלהיו, הוא שנאמר עליו (ישעיה מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר". ולולי שהיה בנפש האדם נטוע כח זה, לא היה מן הצדק שיצוהו השם לעשות כן, ויזהירהו מעשות כן, אם הוא מוכרח מטבעי כחותיו הנפשיות, ואין לו משפט הממשלה עליהן:
1