גן נעול, בית ראשון ה׳:ב׳Gan Naul, House I 5:2
א׳היסוד השני. דע כי השם ב"ה נטע גם כן כח באדם להוציא ציוריו הפנימיים מן הכח אל הפועל, והוא רוח האדם השוכן בקרבו, שבו מרויח ציורי הכחות הפנימיות הנעלמות בנפש. וצריך להיות הדבר כן, בהיות שבארנו למעלה שכח הממשלה הנטוע באדם צריך שיהיה אסור תחת יד יוצרו ב"ה. ובעבור כבודו ית' יחל לחפש אחר התורה והחכמה, ולהכריח כח החכמה הנטוע בו לאסוף בו חקי השם והתורות. ולא כדרך הכסילים, המשתמשים בכח חכמתם לאסוף בו עניני הבל ערמות ותחבולות ומעשה בני אדם. לכן בתחלת לכתו בדרך זה ימצא כי המסלה שהולך עליה צרה ויש בה אבני נגף. וזה בעבור הנטיה הטבעית ההפוכה ממנה, כעדות התורה (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", וכמו שאמרנו למעלה. ואיך לא יהיה כן? והוא מנעוריו התגאה בלבו, ובראותו דבר חמדה בחברו, חמד וקנא; ואם קרהו נזק התאמץ להנקם; וכאשר קרהו מחלה וצרה, התמרמר ובלבל דעתו וקרא תגר. וכאשר חשב בעניני חשק, התאוה תאוה רעה אל הזנות ואל הזוללות והסביאה והמחולות והשחוק, וכן כל כיוצא בזה. ועד הנה היו שכלו ובינתו משרתים ועבדים ליפות דרכים אלו בעיניו, והיו ממהרים להמציאם לו ע"י ערמם ותחבולותם. ועתה כאשר נהפך לבו, והעיר להלחם עם האויבים הרעים האלו, וכלי מלחמתו איננו רק בחכמה, אע"פי שאוסף אלו החקים אל נפשו וסומך עליהן, הנה בעבור שאינו מוצא בנפשו כדמות אלו הכחות שהחכמה תצוהו ותזרזהו עליהן, לא יוכל להשכיל ולהבין בעניניהן. כי השכל והבינה הורגלו מנעוריהן לבנות השכלתם והבנתם על הכחות הרעות שהיו מושלים בנפש. ולא ימתקו וינעמו לנפשו דרכי החכמה, בעבור שאין לו בהם טוב טעם ושכל טוב. ואם בכל זאת יאספם בהכרח לכח החכמה ויאמינם בלב טוב, הנה יקשה עליו להתנהג בהן. כי כל מפעל ומנהג בנוי על כח פנימי המושל בנפש, כמבואר בחדר ב' (חלון א'). ובנפש זה האיש לא התגלו עדיין הציורים האלו. כאילו תאמר השם ב"ה צוה לא תקום ולא תטור, ואלו האזהרות בנויות על כח הסליחה וההעברה על פשע הנטועות בנפש. וזה שנהג כל ימיו לנקום ולנטור, מלבד שצריך גבורה גדולה לכבוש יצר הנקימה והנטירה, אלא שלא ימצא בעצמו כח הסליחה כלל, וכן בכל דבר.
1
ב׳אבל צריך שתדע, שהשם ב"ה נטה גם הכח הזה בנפש האדם, והוא שיוכל להוציא הציורים מן הכח אל הפועל. ובעבור הכח הנפלא הזה מתוארת צורת האדם בתואר "רוח" כמו שכתבנו באמת בספר "יסוד עולם". כי בהיות האדם חפץ ללכת בחכמה ולמשול על כחותיו כפי החכמה, והוא נעדר הציורים הנכבדים, הן ציורים שהן נושאי החכמה, הן ציורים שהן נושאי המדע, הנה רוח החפץ מוציא מתהום הנפש כל כח נסתר וכל כח הטמון בקרבה. ואם הוא צח ודק מאד, וכמעט שלא יורגש בקרב הנפש, הנה הרוח ירויחהו וירחיבהו, ויעלהו מעלה מעלה אל הלב. כי רוח האדם מתלבש בכל הכחות. [כמו] כאשר יעדרו במעדר, ויתקן אדמת הנפש שתצמח בה במהרה זרע הכח הטמון בה, ויצא מן הארץ לעשות ענף ולשאת פרי. וכמו שהזרע בעלותו על האדמה יראה לעינים, ואין כן בעודו טמון בארץ, כן הכח העולה מן הנפש, יראה לעיני הנפש והלב. ועיקר ההגלות ע"י השכל והבינה, כי בהתלבש הרוח בהן, וחושב מחשבות השכל ובינה, מעט מעט יוציאוהו ממעמקו ומן המקום שהוא נסתר שם. והן כמו גשמים וטללים המצמיחים זרע הארץ, ורוח האדם כמו מחרשה לחרוש ומעדר לעדור. ועל הענין הנפלא הזה רמז הנביא ואמר (יחזקאל יח, לא) "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם, וַעֲשׂוּ לכם לב חדש ורוח חדשה. ולמה תמותו בית ישראל?". אמר אם נהגתם עד הנה בדרכים רעים, כפי נטית יצר הלב שהוא רע, עשו לכם עתה לב חדש. כמבואר למעלה שמלת "לב" על הממשלה, והוא ימשול בכם בחכמה בבינה ובהשכל. וזהו "לב חדש", כלומר מושל וּמְצַוֶה חדש, לא כראשון שהיה רע, אלא מושל ביראת אלהים, וישליך מעליכם הפשעים אשר פשעתם בם, כי יכריח הכחות הרעות המושלות, שיסתרו במצולות הנפש. ואם תאמרו חסרים אנחנו ציור הכחות הטובים, הצריכים למנהגי החכמה, גם זה בידכם. כי [ת]עשו לכם רוח חדשה, שהוא המוציא הציורים מן הכח אל הפועל, לא כרוח הראשון שהתלבש בדרכים רעים, אלא חדשה שיתלבש בטובים. כפי מצות הלב החדש. והבן:
2