גן נעול, בית ראשון ה׳:י׳Gan Naul, House I 5:10
א׳מן הכללים שיסדנו בעקרי חכמת הנפש, תשכיל יוקר המצא החכמה בלב האדם. שהיא ה"שמירה" הכתובה בספרי הקדש.1עיין רש"י לדברים ד, ו וקושי ההנהגה בה, שהוא ה"מעשה" הכתוב בתורה. וכל זה בעבור היות יצר הלב רע, ומנעוריו החל לצייר תבנית הכחות על ארחות עקלקלות, והורגלה הַגְוִיָה בדרכים הרעים. וְטָעַמָה טעמי החטאים והעונות. הן אלו שתלוים בכחות הפעולות בגויה, כמו הזוללות, והסביאה, והמשגל, והשחוק, והמחולות וכיוצא; הן אלו התלוים בכחות הפועלות במדות כמו הגאה, גאון, וגבה לב, כעס, וקנאה, וכיוצא; והן אלו התלוים בכחות שאין כדמותן בנפש שאר בעלי החיים, כמבואר למעלה. והנה הלב התפעל מכל אלו ונעשו בו לטבע חזק והם כמו אבני החלמיש. וקשה אחר כן לצייר בו דרכי החכמה. וצריך שתדע, שיש הבדל גדול בין בני אדם בענין זה. ר"ל בענין ציור האמת בלב. ומה שנקל על אחד לציירו, יכבד על זולתו. לא לבד בעבור שלא התאמצו שניהם על דרך אחד, לעדור במעדר הרוח לגלות ולהוציא מצפוני הציורים הטובים. אבל גם אם יהיה ההתאמצות שוה בשתיהן, יוכל להיות שיכבד על האחד מה שיקל על השני. וכן אין הטעם בעבור הבדלי הכחות עצמן מתחלת אצילותן, כמבואר למעלה. כי אין הדבר פה בין רב למעט. אבל בהגלות הכח כפי מה שהוא יש הבדל. כי בעל המעט, לפעמים לא יוכל לגלות המעט שיש לו. ובעל הרב, יוציא בעת ההיא החלק הרב הנטוע בו. ולפעמים להפך, שימהר בעל המעט ויקל עליו להוציא מה שבקרבו אל הפועל, ויכבד על בעל הרב. ואעפ"י שהם מתאמצים על דרך אחד. ואולם ההבדל הזה תלוי בתכונת הגוף. כי גוף האדם מתפעל מן הכחות הנפשיות. ואבר הלב הוא המתכונת הראשונה מקבל ההתפעלות בתחלה. וממנו תוצאות ההתפעליות לשאר אברי הגוף, כי הוא כמלך בתוך צבאו, כמבואר למעלה. ואם לא יתפעל הלב מכח הנפש, לא יתפעלו ממנו שאר האברים. ותכונת הגויות הם על דרכים רבים. כי יש מזגים והתחלפיות ביניהן לאין מספר. כמו שתראה בשטחיותו, מן המראה והתאר והקומה והקול והתנועות. שכמספר בני אדם, כן מספר כל אלו. וכן בתכונתו כמו הקור והחום והלחיות והאיכיות, משקל כל אחד ושעור כל אחד, והתערבם והתמזגם. וכבר דברו על זה חכמי הטבע ובעלי הרפואה. ואין לנו עסק בזה ואין אנו צריכין לחקור אליו. רק להודיע שאלה המזגים הלֵחיות והאיכיות, הם המתפעלים מן הכחות. וכפי רוב ההתפעלות, כן עוצם תגבורת הציור ההוא ומהירותו במחשבת הלב. כמו שהעצים היבשים ממהרים להתפעל מכח האש הבוערת בם, והלַחים יתאחרו להתפעל ממנו. הקרח יתפעל ממי הגשם. הערפל מאור השמש. וכן כל הטבעיים, יתפעל כל אחד כפי דרכו ומנהגו מכחות ידועות. כן מזגי האדם יתפעלו מן הכחות הנפשיות כפי מה שהן. והמזגים יתחלפו כפי טבע האבות המולידים. וכפי המזונות והאוירים והמנהגים וכיוצא בהן. וכפי התחלפות המזגים התחלף הכשר הנפש אל החכמה, או נליזתה ממנה. כי יש אדם שמזגיו מוכנים ביותר להתפעל מאש הכעס, מלהב הגאוה, ומחום הנקימה. ויש מקרירות העצלה וכיוצא. והנה קשה אליו ביותר להתפעל ולצייר מדת הרצון ומדת הענוה והסליחה. ולאחר יכבד לצייר מדת הזריזות. כי המזגים המוכנים להתפעל מאלו, קלים ומעטים. ולא בנקל יקבלו התפעלות מהן. וכפי רוב הכנת המזג, כן קושי ההמשל עליו ולצייר ההפוך.
1
ב׳והנה יש בזה דברים רבים של דעת, לפלס בשכל טוב תכונת האדם ומצבו. ואיך יצירתו בכוונה נפלאה מאת הבורא יתברך, יצרו בחכמה שאין לה חקר, והכין קצת מן המזגים המקבלים קלי ההתפעליות בכל הגופות, וקצתן קושי ההתפעליות. והדבר מתחלף תמיד בין רב למעט. כמו התפעלות המזג מחמדת הנשים, שכמעט היא קלת ההתפעלות בכל הגופות, בעבור שהיא הכרחית לקיום המין. ו"לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח). ולולי שהיה המזג בענין זה קל ההתפעלות, היו רוב בני אדם נמנעים מהדבק בנשים, בעבור העול והטורח לפרנסת הבית ולגידול הבנים וכיוצא, ובעבור פחיתות מדת רוב הנשים, וכיוצא בהן. ובצד אחר הוכן המזג הזה עצמו, להיות כנרדם ועצל מקבל התפעלות החמדה. ואינו ער עד שיעירהו בעליו ברצונו. לא כמו כח המתעורר למאכל ולמשתה, שהן ערים מעצמן לשעות ידועות, ומכריחים בעליהם למלאת מחסורם. לפי שהן לקיום הגוף שלא יעמוד מבלעדי מאכל ומשקה. ואילו לא היו מצירים לגוף רק ברצון בעליהן, היו רבים מבני אדם בעתות הצרות מתי רעב וצחה צמא כדי להפטר מן העולם. והכוונה העליונה היא שתהיה הנפש מחוברת עם גופה עד יום פקודתה. ולא תתפרד לפני זה. ולכן הוטבע בכל הגופות שיתפעלו המזגים מן הרעב והצמא גם שלא ברצון בעליהם ויכריחום למלאת מחסורם. ואם היה כן בענין חמדת הנשים, היתה צרת האדם רבה עליו בעתות ההתפעליות שלא בעונתו ובזמן שאינו הגון, ולא היה בידו למלאות מחסורו. ובעבור כן מטבע המזג הזה שיהיה נרדם אפילו זמן רב, כל עת שלא יפעל מרצון בעליו. גם אם יקרה לו התפעליות שלא ברצון, מתמונה הנצבת נגדו שתעוררהו, הושם בכח האדם להעביר התפעליותו ולשומו נרדם. ואם עושה כן לא ירגיש עוד חולשה ומחסור. כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין קז, א) "אבר קטן יש באדם. משביעו רעב, ומרעיבו שבע". והמזג המתפעל מן השינה הכרחית בכל הגופות. בעבור שאי אפשר שיתקיים גוף בעלי חיים מבלעדי שינה. ואם היה ההתפעלות הזה מסור לרצון האדם, היה חובל בעצמו בעת צרתו, וכדרך שבארנו למעלה. ולפי שצער היקיצה איננו כמו צער הרעבון והצמאון, הוטבע במזג הזה שימהר מעשהו נגד רצונו של אדם. כי השינה אוחזתו בין מדעתו בין שלא מדעתו. וכמו שאמרו ז"ל (נדרים טו, א) שהנשבע שלא לישן ג' ימים וג' לילות מלקין אותו משום שבועת שוא. וכן הולך הענין ברב ובמעט בין כל הכחות הנפשיות, שכדמותן בנפשות שאר בעלי חיים שהוכן לכל אחד ואחד מזגים ולהיות מתפעלות ממנו. קצתם ממהרות וקצתם מאחרות, ובהן נבדלים הגופות כי המזגים אינן שוין. אפילו בהתפעליות הכרחיות שדברנו מהן למעלה, נבדלים הגויות, שבקצתן ממהרות עוד יותר, בעבור משקל הלחה המתפעלת מן הכח, ובקצתן מאחרות מעט מהתפעל. ויוצא מזה שנקל לקצת מבני האדם לצייר מה שיכבד לאחרים. לא עזר עצמו עליו בבחירתו, כי אם בטבע מזגו. ותבין מזה שיש הבדל בין עם לעם, ובין גוי לגוי, מדינה ומדינה, משפחה ומשפחה, הכל כפי השרש שיצאו ממנו, ומזג אויר המדינה ששוכנים בה, ומזגי המזונות והמנהגים שהורגלו עליהן. ומטעם זה הֶכְשֵׁר גויות בני ישראל אל החכמה יותר מכל גויי הארץ, בעבור (צאתם) [מוצאם] ומקורם, שהיה מזרע נבחר סגולת ה'. האבות הקדושים. לכן נקראו (ירמיה ב, כא) "זרע אמת". כלומר זרע מוכשר אל דרכי אמת. והנביא ע"ה תמה כשראה קלקול בני דורו ואמר (ירמיה ב, כא) "ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת, ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה?". כלומר איך קרה לכם דבר שהוא נגד הטבע? כי נטיתם במאד אל השקר. ומטעיכם זרע אמת בטבעו להתפעל מדרך הטוב, וּלְאַחֵר התפעליותו מדברים הרעים. וכן אמר (תהלים נח, ד) "זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב". בעבור רוע המזג שנתהוו ממנו. והנוגע לזה הוא מה שצותה התורה בעניני המאכלים לבני ישראל. (ויקרא יא, ט) "את זה תאכלו" (יא, ד) "את זה לא תאכלו". וכן בעניני הטומאות והצרעת והקרי והזיבה והדוה והיולדות, וכיוצא באלה שהן בסוד חכמתו העליונה, ואצלנו כולם חקים. ובכל זאת אמר הכתוב (ויקרא יא, מג) "וְנִטְמֵתֶם בם". ואמרו ז"ל (יומא לט, א) "וְנִטַמְתֶּם בם". כי יוצר הגופות והנפשות מבין ויודע עיקרי הדברים וסוד הטבע והמזגים, ואיך תלויין הענינים אלו באלו. אע"פ שאנו מסכלין2אין אנו מבינים אלו הענינים לקוצר דעתנו, כמו שאנו מסכלין להבין מה שהוא נגד עינינו ותחת ידינו. ואולם אע"פ שבקצת גופות הכנה גדולה אל הרע, והכנה מעוטה אל הטוב, מכל מקום אין גוף אדם במציאות שלא הוטבע בטבע נפשו כח הממשלה, לבחור באיזו דרך שירצה. ואם ינהיג מלכותו בעצת החכמה ובעזרת היועצים בו, שהן השכל והבינה וכיוצא, ימצא כח בעצמו למשול על כל כחותיו; ולכבוש הכחות שיש כנגדן הכנה גדולה בגוף להתפעל מהן, ולצייר כחות שאין בגופו הכנה גדולה להתפעל מהן. וכפי רוב הציור, כן יתחדש כנגדו קלות ההכנה ותתפעל אח"כ מהרה. כמו העצים הלחים שאחזה בהן האש הרבה, עד שיבשו לחיותן והוכנו לקבל כח האש שאז יִדָלְקוּ מהרה. אלא שבתחלת הענין קשה הדבר מאד כמבואר למעלה. והשכל הישר מורה שכפי קשיות הדבר וקלותו, כן תַּגְמוּל האדם מאת אלהיו. כי צדיק וישר ה'. וכדתנן (אבות, ה) "בן הא הא אומר לפום צערא אגרא". והמאמר הקצר הזה כולל ענין רחב. וכפי רוב ההרגל וההתלמדות כן יקל על האדם מה שהחל בו. ואם עמד טעמו בו להתגבר יום יום, ואמץ רוחו לצייר טוב כפי חזקת רוחו, הנה באחרית יתלוה אליו העזר האלהי, הכל כמבואר למעלה. ומצאתי לחכמינו ז"ל שאמרו (אבות דר' נתן, פרק ו') על ר' עקיבא שבתחלת תלמודו ראה מים שנטפו על צור החלמיש ועשו בו רושם. ודן קל וחומר, אם טפי המים ברוב הימים רשמו בחלמיש, כל שכן שתעשה התורה רושם בלבו. והדמוי נפלא מאד. כי התורה נמשלת למים כמו שאמר (ישעיה נה, א) "הוי כל צמא לכו למים". והלב נמשל לאבן כמבואר למעלה. וכמו שקשה הדבר שהמים יעשו רושם בחלמיש, שיתגבר הרך על הקשה; כן קשה שירשמו דברי התורה בלב האדם. אלא שצריך הרגל רב ואח"כ יקל הדבר, כמו שטפי המים ברוב הזמן ירשמו בחלמיש. והדברים ברורים:
2