גן נעול, בית ראשון ה׳:ט׳Gan Naul, House I 5:9
א׳וּמִצַחוּת המליצות הקדושות הכתובות בספרי הקדש תמצא שהמשילו את יצר הלב לאבן. והלב המצייר טוב לבשר. שכן אמר (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". ו[הרי] כל לבבות בני אדם הם בשר ולא אבן? אבל הדמוי נפלא מאד, ישכילהו זך הרעיון. והוא שכמו שהאבן קשה בטבעו, ואינו נוח לחקוק בו צורות ופִתוחים, כמו צור החלמיש ואבן הספיר, כן לוחות הלב קשים ואינן נוחין לחקוק עליהן הצורות הטהורות, והן ציורי החכמה והמדע, כי טבעו אינו סובל החקיקה הזאת, כי מִטִבְעוֹ לצייר הציורים הרעים. וכמו שהבשר רך בטבעו, ונוח לחקוק בו חקיקות, כן נדמה אליו הלב הטוב שקבל פתוחי חותם החכמה. ומחשבות השם ונפלאותיו להטיב ל[עם] סגולתו. ולהורות על זה צוה לאדון הנביאים משה ע"ה בעת המעמד הנבחר (דברים ה, כח) "ואתה פה עמוד עמדי ואתנה לך את לחות האבן". ונתן לו שני לחות אבנים ועליהן היו כתובים עשרת הדברים. ונאמר (שמות לב, טו) "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות". והענין נפלא מאד. כי שתי לוחות אבן כדמות שתי לוחות הלב. כדרך (משלי ג, ג) "כתבם על לוח לבך". והיו הלוחות עצמן מעשה אלהים, להורות שעל צד הפלא הפך לבב עמו וברא בהם לב טהור מוכן לקבל פתוחי קדש החכמה. כדרך (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים". והיה עליהן מכתב אלהים, להורות כי שפך רוח קדשו על לבב עמו, רוח שכל ובינה, ואור נאצל ממרומים. וכמו שבארנו שנכתרו ארבעים יום בכתר זה. ואדונינו משה ידע כל זה ולכן ברדתו מהר סיני, וראה מה שעשו העגל והמחולות. והבין שנהפך לבבם, ואבדו הסגולה העליונה הזאת, דן בלבו שאינן ראויין עתה לקבל שני הלוחות שהקבילו עם הלב הטוב והעזר האלהי שעליו ושבר אותם תחת ההר, להורות שנאבד מהם החפץ היקר הזה. וקדמונינו ז"ל הסתירו ענין זה במליצתם. ואמרו (שבת פז, א) שדן קל וחומר מפסח שהוא אחד מתרי"ג מצות. אמרה תורה "וכל ערל לא יאכל בו", תורה כולה וישראל נזורו אחור, על אחת כמה וכמה! ואמרו ז"ל (שם) עוד שהסכימה דעתו לדעת המקום ב"ה. "'אשר שברת', יישר כחך ששברת". והדברים עתיקים. ואמרו עוד שהיו הלוחות מאבן סנפרינון. כלומר מאבן קשה מאד וכדרך שבארנו. וכבר בארנו שאע"פי שאבדו האבדה הגדולה הזאת, נשארו רשומים צחים ונכבדים בטבע הסגולה מאותו המעמד הנבחר, גם שבו בתשובה. והעובדים בפרהסיא נהרגו, והעובדים בסתר נגפו במגפה. ומשה ע"ה בקש רחמים עליהם ונעתר השם לתפלתו ורחם עליהם כדרכי טובו. דוגמא למה שקרה לאדם הראשון כמבואר (בחלון ז'). ואז צוה למשה שיפסול שני לוחות אבנים כראשונים (שמות לד, א) והבטיחו שיכתב הוא ב"ה עליהם כמכתב הראשון. ומשה עשה כן והשם ב"ה כתב עליהם כמכתב אלהים, להורותם שעוד יאיר פניו אל עמו ואל חסידיו, ויאציל עליהם אור ממרומים. וכן היה. שבכל דור ודור היו נביאים וקדושים וחכמי לב בישראל. וגם זה כמו שקרה לאב הראשון. שאחרי שובו מחטאו היה חכם לב והתהלך את האלהים, כמבואר למעלה. ואולם יש הבדל בין הלוחות השניות לראשונות. כי השניות פסלם משה, והמכתב לבדו באצבע אלהים. והראשונות היו הלוחות עצמן מעשה אלהים, להורות שנעדר מהם סגולת לב טהור. "לב מתנה" (קהלת ז, ז). ושצריכין לוחות הלב תחלה לקבל מעשה ידי אדם לפי שבטבעו יצייר רע. וצריך האדם לדכאו ולציירו בדרכי החכמה. ואם עשה כפי כחו אז תחל רוח ה' לפעמו,1מליצה ע"פ שופטים יג, כה העזר האלהי, ויהיה עליו מכתב אלהים. ואילו זכו לראשונות היו נשארים לעד בלב טהור שהוא עצמו מתת אלהים, כמו הלוחות הראשונות שהיו עצמן מעשה אלהים ולא היה הציור הרע שולט בהם כלל.
1
ב׳וגם זה רמזו קדמונינו ז"ל (עיין ע"ז ה, א) ואמרו "חרות על הלוחות" חירות מיסורין ומיצר הרע וממלכיות. וגם זה דוגמא למה שקרה לאדם. שאחרי חטאו הוצרך ליגיעה למשול על הציורים הרעים טרם השיג השלמות האמיתי. וכמו שאמר (בראשית ג, יט) "בזעת אפך תאכל לחם", ובארנוהו למעלה. ודבר זה יאריך בין בני אדם עד ישוב ה' שבות עמו ברחמים. כי אז יגיעו בני האדם אל המדרגה הראשונה שירדו ממנה. ויהיה בהם לב טהור, ועליו מכתב אלהים התורה והחכמה, וימשול הלב על הכחות הנפשיות בטבע ולא יחטאו בדרכיהם. שכן הבטיח (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". דִמָה היצר הקשה לאבן המונח על פי הבשר, ובסור האבן יהיה הלב בשר. ולכן אמר "לב האבן מבשרכם" להורות שהוא בשר. ותחלת הכתוב (שם שם) "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם". והמליצה היקרה הזאת בארנו למעלה. וכמו שבקש המשורר האלהי (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים" וגו'. והכל על צד הפלא ועל כן יחס הדבר למתת אלהים. ובהיות הלב טהור והוא המושל, והרוח הנכון, שהוא המעדר, אז תחול עליו הרוח הטובה ממרומים, כמבואר למעלה. ועל כן סמך ואמר (יחזקאל לו, כז) "ואת רוחי אתן בקרבכם". והוא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת. רוח נכון, רוח הקדש, רוח נדיבה. כל אחד כפי זכותו ומעלתו. ולא יחטאו עוד, כמו שאמר (שם שם) "ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם אותם". והעשייה היא התקון כמו (בראשית א, ז) "ויעש אלהים את הרקיע". (שמואל ב יט, כה) "ולא עשה שפמו". וכן בהיות הלב טהור והרוח נכון, והעזר האלהי על ראשה, הנפש מתוקנת ללכת בדרך חכמה בלב ובמעשה. והחכמה בלב היא השמירה. ובפועל היא העשייה. ועליהן אמר "תשמרו ועשיתם". כדרך (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם". גם בספר ירמיה ע"ה מפורש הדבר שאמר (ירמיה לא, ל-לב) "הנה ימים באים נאם יי' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יי'. כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יי' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם". הודיע שיכרות עמהם ברית חדשה. כלומר שיעשה עמהם אות לטובה מחדש. כי בהוציאם מארץ מצרים כבר עשה עמהם האות הזה, כמבואר למעלה. אבל לא הועיל אז, כי הפרו את ברית יי' וחשבו רע על ה', ועשו העגל וירדו ממעלתם. והוא ב"ה השפיע עליהם רוח דעת והשכל. שהוא על דרך משל הבעילה והאדנות. שחפץ להושיעם על צד הפלא, לולי שהפרו המה בריתו. אבל לעתיד יעשה עמהם חדשות, שיתן התורה בקרבם וכל דרכי הכחות יטו בטבע אל החכמה. גם יכתבנה על לבם מכתב אלהים. כי תנוח עליהם הרוח הטובה בהפלגה גדולה ולא יחטאו עוד, כי יֵדעו דעת אלהים ולא יחשבו און כלל. כמו שסמך ואמר (ירמיה לא, לג) "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יי' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יי' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד". ויראה שבעת ההיא הנולדים יהיו מנעוריהם מציירים דרכי החכמה, והם נבדלים בענין זה מבני הדור ההוא שיצאו ממצרים, שהיו קודם מתן תורה מציירים רע מנעוריהם ועדיין היו מורגלים במחשבות און. והדור העתיד לבוא יולדו טוב, כמו שהיה האב הראשון טוב מנעורין כמבואר למעלה. ועל זה רמז "למקטנם ועד גדולם". ועוד יהיו ביתר שאת ומעלה ובהפלגה גדולה. אחר שהבטיחנו שלא יחטאו עוד. והוא העולם הבא שאמרו עליו (עירובין כב, א) "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". לפי שאין שכר על המעשים בעת ההיא, כי אין יצר שולט באדם אז. והמעשה עצמו יהיה העונג שאין למעלה ממנה, בהיותם דבקים באלהים חיים והכבוד שוכן אתם.
2
ג׳ונכון הדבר שגם האדמה שנתקללה שתוציא קוץ ודרדר, והלחם מוצאו בזעת אף האדם, תֵרָפֵא גם היא ותמצא להיות כבתחלה קודם חטא האדם. ועוד יותר בעבור התקון הגדול כמבואר. ועליו רמזו קדמונינו ז"ל ואמרו (שבת ל, ב) "עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת". וכמה טוב המאמר הזה למבין בו! והמלך דוד ע"ה פירוש הדבר כשספר טובת ישראל באחרית הימים, והתקון הגדול שיהיה אז, וראה ברוח הקדש שגם האדמה תתוקן החל ואמר (תהלים פה, ב) "רצית יי' ארצך, שַׁבְתָּ שבית יעקב", כלומר עַם הסגולה ואדמת הקדש יתוקנו כאחד. כמו שאמר (פה, ט) "אשמעה וגו' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". מבואר הדבר שיהיה הכל בשלום ולא יחטאו עוד. ואמר הטעם, לפי שיאציל עליהם האור ממרומים על צד הפלא. שכן כתוב (פה, י) "אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו". וישועת השם הוא העזר האלהי. לב טהור וכבוד, הוא רוח הקדש, והיא מכתב אלהים. ואמר (תהלים פה יא-יב) "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". וכמה נפלאים המליצות הללו שבהיות הנפש בטבעה נוטה לחכמה שהיא אמת. כי דרך הסכלות [היא] שקר. הנה נפגשו חסד ואמת, כי בחסד עליון יהיה כן. וכן בהיות אור הצדק זורח על הלב. הנה נשקו צדק ושלום. כדרך (תהלים כט, יא) "יי' יברך את עמו בשלום". כי ע"י הצדק יהיה האדם שלום. וכמו שאמר (ע"פ תהלים פט, ט) "כי ידבר יי' שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". כי השלום עיקר הכל, ואז אין חטא. וכדברי ירמיה שפרשנו למעלה. אח"כ פירש הדבר ואמר "אמת מארץ תצמח". כלומר לא כמו שהוא עתה שהנפש צומחת מחשבת שקר, בעבור היות יצר הלב רע. כי אז אמת תצמח. והוא שיטו הכחות בטבע אל החכמה. וכן תחול עליה האור האלהי מכתב אלהים. ועל זה "צדק משמים נשקף". כדרך (תהלים לו, יא) "משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב". והוא משך טהור ממרומים. והמליצות דומות זו אל זו. ואחרי שהזכיר תקון הנפשות הזכיר תקון הארץ. ואמר (תהלים פה, יג) "גם יי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה", וכמבואר למעלה. והנה רמזתי בקצרה. וכן מפורש בתורה (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו". ובו חתם השירה שהוא אחרית הכל, והבן. ולא באתי פה להאריך בדרושים. אבל מגמתי ליסד כללים נאמנים וקבועים, שעליהן תסובינה המליצות הכתובות בספרי הקדש, בהוראת שם "חכמה" ו"חכם" וכיוצא. והנה יסדתים בראיות נאמנות, בשקול הדעת ובארח שכל, שאי אפשר לדחותם. ועשיתי להם סמוכות ישרות, מִמְלִיצוֹת התורה והנביאים. וכולם תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אפניו. ועוד יש הרבה ראיות ודברים נכבדים לברר וללבן הענין. אמנם בחרתי בדרך קצרה, להקל על הנפש השואלת דברי חפץ:
3