גן נעול, בית ראשון ה׳:י״גGan Naul, House I 5:13
א׳ועוד כלל אחד והוא מתבאר מאליו. שבהיות כל נפש כלולה מכל הכחות. הנה לא יתפרדו ממנה לעד. כי אין הנפש העליונה בעלת החלקים והפרוד, כמו הדברים שהן תחת השמש. ולכן כשנאמר פלוני עניו. לא נרצה [לומר] שכח הגאוה סרה מנפשו בהחלט. אבל גם היא קשורה בה, כמו שהיא קשורה בנפש הגאה. כי אין שליט על הנפש להסיר כח מכחותיה בהחלט, כי הן בה בטבעה. ובשוב העניו מדרכו ורוצה להתגאות, הנה ימצא כח הגאוה בנפשו וזה אות שלא הוסרה ממנו. ודבר זה נלמד ממה שבארנו למעלה, שאין בכל כחות הנפש גם אחת שהיא רעה בהחלט, וכולן הכרחיות בה לתשמישי החכמה. פעם בכח זה, פעם בהפוכו. ומה בצע אם היה ביכולת האדם לבטל פעולת כח אחד בהחלט, והיא צריכה לו למעשה הטוב? אבל ההבדל הוא בענין הציורים המושלים, ורוב דרכי החכמה שבנפש האסופות בה, ומהירות כח השכל הבנוי עליהן, ורוחב כח הבינה וצחות הדעות העוזרים כולם להמשל הציור. ועל כולם העזר האלהי וחוט של חסד המשוך על נפשות היודעים. ובזה אשים גבול לדברי החדר הזה. ואתחיל בדברי החדר הששי:
1