גן נעול, בית ראשון ו׳:א׳Gan Naul, House I 6:1
א׳החדר הששי ובו י"ד חלונות יבאר מה הם חקות החכמה. ועל איזה דרך נודעו בעולם. יוכיח שכל שהוא תחת סוג החכמה אין עליו מופתי השכל והבינה. כל חכמה [היא] אלהית. אין חכמה אנושית במציאות כלל. הדעת הנטועה בנפש האדם תכריחהו לקבל חקי החכמה. יראת ה' יסוד החכמה. היראה נחלקת לכמה מינים. יראת רוממות. יראת עונש. הבדל בין לשונות של יראה. מהו "חכם בעיניו". מהו "נבון נגד פניו". יביא כל הכתובים שנכתב בהן מליצת "חכם בעיניו". יבארם כפי הכללים שיסד.
כבר בארנו בחדר השני שההנהגה הישרה בכל דבר היא החכמה. ואין המנהגים הישרים נודעים לאדם מנפשו, כי כח השכל והבינה והמדע הנטועים בה לא ימצאום. לפי שדעת החכמה נשגבת מן הכחות הנפשיות. ואיננה נודעת זולתי ליוצר הכל ית'. וממוצא דבר תשכיל שכל הענינים המתוארים בספרי הקדש בשם "חכמה", לא נבעו מעולם משכל בני אדם אחר שהיא נשגבת משכלם ומדעתם. אבל מקור כל חכמה הוא מן השם ב"ה. הוא לבדו הבין דרך החכמה בין דרכים רבים; הוא ידע את מקומה, נשגב מדרך המופת המדעי. ומראשית הודיעה ליציר כפו אדם הראשון ע"ה. כי נברא בקומתו ובצביונו.1חולין ס, א לא למד מרב ולא חקר בשכלו ובבינתו. אך בהבראו נפח בו השם ב"ה נשמת חיים, מלאה חכמה תבונה ודעת. וזה בדרך פלא. והיו כחות נפשו הרבות שהן נושאי החכמה עשויות במעשה אלהים להיות בטבעיהן חפצים בדרכי החכמה וסרים למשמעתה, כי לבו תצייר רק טוב וכמו שכתבנו בחדר החמישי. ונצטוה מפי השם ב"ה על מצות ידועות, והכל בנבואה. ואם נעלם ממנו על איזו דרך עבר בו רוח ה', וכמה מן החקים והמשפטים והדרכים העליונים שהודיעו ושלמדו, הנה גלוי לנו שקבל כל עניניו מן השם ב"ה. ואח"כ מסר אדם חכמתו לשת בנו. ושת לנח. ונח לשם. ושם לעבר. ועבר לאברהם אבינו ע"ה. עליו נאמר בתורה (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי". שהן חקות החכמה באמת. כי אברהם אבינו ע"ה מלבד הקבלה שהיתה בידו עוד נלוה אליו האור האלהי ולמד בנבואה על צד הפלא, כמו אדם הראשון ע"ה. וכן דעת קדמונינו ז"ל שאמרו (בראשית רבה סא) "מאין למד אברהם אבינו תורה? נעשו שתי כליותיו כשתי מעיינות נובעות חכמה ותורה". כלומר שקבל בנבואה יתר על קבלתו משם ועבר. אחר שהכתוב אומר עליו (בראשית כו, ה) "וישמור משמרתי מצותי חקותיו ותורותי", הכוללים כל חקי החכמה שנתנו לבני אדם, ולא נכתב כן על חסידי הדורות שהיו לפניו, כי לא עבר בהם רוח השם ללמדם הכל, עד שאמרו ז"ל (יומא כח, ב) "קיים אברהם אבינו ע"ה עירובי תבשילין". וגם זה אנו מסכלין. כי לא נתברר על איזו אופן קבל מצות וחקים, ועל איזו אופן קיים אותם. ובכל זאת כבר יצא לנו שקבל כל דרכיו ומנהגיו מן השם ב"ה, לא בחקירת שכלו ובינתו.
כבר בארנו בחדר השני שההנהגה הישרה בכל דבר היא החכמה. ואין המנהגים הישרים נודעים לאדם מנפשו, כי כח השכל והבינה והמדע הנטועים בה לא ימצאום. לפי שדעת החכמה נשגבת מן הכחות הנפשיות. ואיננה נודעת זולתי ליוצר הכל ית'. וממוצא דבר תשכיל שכל הענינים המתוארים בספרי הקדש בשם "חכמה", לא נבעו מעולם משכל בני אדם אחר שהיא נשגבת משכלם ומדעתם. אבל מקור כל חכמה הוא מן השם ב"ה. הוא לבדו הבין דרך החכמה בין דרכים רבים; הוא ידע את מקומה, נשגב מדרך המופת המדעי. ומראשית הודיעה ליציר כפו אדם הראשון ע"ה. כי נברא בקומתו ובצביונו.1חולין ס, א לא למד מרב ולא חקר בשכלו ובבינתו. אך בהבראו נפח בו השם ב"ה נשמת חיים, מלאה חכמה תבונה ודעת. וזה בדרך פלא. והיו כחות נפשו הרבות שהן נושאי החכמה עשויות במעשה אלהים להיות בטבעיהן חפצים בדרכי החכמה וסרים למשמעתה, כי לבו תצייר רק טוב וכמו שכתבנו בחדר החמישי. ונצטוה מפי השם ב"ה על מצות ידועות, והכל בנבואה. ואם נעלם ממנו על איזו דרך עבר בו רוח ה', וכמה מן החקים והמשפטים והדרכים העליונים שהודיעו ושלמדו, הנה גלוי לנו שקבל כל עניניו מן השם ב"ה. ואח"כ מסר אדם חכמתו לשת בנו. ושת לנח. ונח לשם. ושם לעבר. ועבר לאברהם אבינו ע"ה. עליו נאמר בתורה (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי". שהן חקות החכמה באמת. כי אברהם אבינו ע"ה מלבד הקבלה שהיתה בידו עוד נלוה אליו האור האלהי ולמד בנבואה על צד הפלא, כמו אדם הראשון ע"ה. וכן דעת קדמונינו ז"ל שאמרו (בראשית רבה סא) "מאין למד אברהם אבינו תורה? נעשו שתי כליותיו כשתי מעיינות נובעות חכמה ותורה". כלומר שקבל בנבואה יתר על קבלתו משם ועבר. אחר שהכתוב אומר עליו (בראשית כו, ה) "וישמור משמרתי מצותי חקותיו ותורותי", הכוללים כל חקי החכמה שנתנו לבני אדם, ולא נכתב כן על חסידי הדורות שהיו לפניו, כי לא עבר בהם רוח השם ללמדם הכל, עד שאמרו ז"ל (יומא כח, ב) "קיים אברהם אבינו ע"ה עירובי תבשילין". וגם זה אנו מסכלין. כי לא נתברר על איזו אופן קבל מצות וחקים, ועל איזו אופן קיים אותם. ובכל זאת כבר יצא לנו שקבל כל דרכיו ומנהגיו מן השם ב"ה, לא בחקירת שכלו ובינתו.
1
ב׳וכן מאברהם ואילך דור לדור הגידו החקים האלו, ואב לבנים יספר כבודם ואמתתן. וכן נתגלגל הדבר במצרים, והיו בניהם קדושים וחכמי לב נוהגים בצדק כמו שקבלו מן האבות. עד שבא אדון הנביאים משה רבינו ע"ה, "אב בתורה, אב בחכמה, אב בנבואה" (מגילה יג, א). וקבל התורה מפי הגבורה, תורה תמימה ונאמנה. כתובים בה העדות והמצווֹת והחקים והמשפטים והתורות, כולם שקולים בפלס החכמה העליונה ראשית דרכי אל שאין לה קץ ותכלה. כולם צדיקים וישרים כי נבעו מאדון הכל ית' שמו לעד שנאמר עליו (דברים לב, ד) "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". וכן מסר לאדוננו משה ע"ה פה אל פה פירושי המצווֹת ודקדוקיהן ופרטיהן, דברים רבים לא יכילום ספרים ומגילות, הכל בנבואה על צד הפלא. ומשה מסר הכל ליהושע וחכמי דורו. כי כמו שנתן להם התורה הכתובה, כן למדם התורה שבעל פה והודיעם מפתחות דרכי המליצות הכתובות בתורה, המדות שהתורה נדרשת בהן וכיוצא בזה, וכמו שיתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים" בדברינו על שורש "בין". כי שם אבאר בעז"ה דברים רבים בענין זה. והנה דברי השתי תורות הן הן חקי החכמה העליונה. וזאת תורת האדם, כי כל מצותיה חקותיה ומשפטיה מיוסדים על המנהגים, להורות המנהג שיבחר לו האדם. כי בכל אחד ואחד יש דבר והפוך-הדבר במציאות. והנוהג כפי דרכי התורה נאמר שנוהג בחכמה. והנוהג על דרך אחר נאמר שנוהג בכסילות.
2
ג׳והנה דברי התורות נחלקים למחלקות, וכל אחת יש לה שם ידוע: קצתן חקים. קצתן משפטים. קצתן עדות. קצתן פקודים. קצתן מצות. וקצתן תורות. ואע"פי שעל דרך כלל כולם בחכמה עשויים, כי דרכי החכמה מתפשטים בכל הענינים, אין דבר יוצא ממנה. וכפי מחלקות הענינים כן מחלקות שמות הדרכים. ולכן היא כוללת כל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשוב. הן במנהגים התלויים בכחות הפועלות בגויה. כמו המאכלים והמשקים והבעילות והדבורים וְהָרְאִיוֹת והשמיעות והנגיעות, ומנהגי האדם עם נשיו ושדותיו וכרמיו וזיתיו, בכספו ובזהבו ובכל קניניו. ובכלל זה המאכלים האסורים והמותרים, ועונג ושמחה וענוי וצום וקחת הנשים, הטהרות והטומאות והעריות וכיוצא בהן, מקרא שמע ומקרא בכורים. והגיון התורה ותוכחת רעים ומוסר הבנים, וכיוצא שהן בכלל הדבורים. וההזהר מנבלות הפה ומלשון הרע ומהזכיר שם אלהים אחרים ומדבר שקר וכיוצא בהן, וכן בכל דבר. והדברים מפורסמים בתורה וכתובים בספרי החכמים שמנו המצוות עשה ולא תעשה, ומפורשים במשנה ובברייתות ובתלמוד ואגדות ומדרשים. וכן כוללת כל המנהגים התלויים בכחות הפועלות במדות כמו האהבה והשנאה הגאוה והענוה האכזריות והרחמים הנקמה והסליחה הבושת והעזות היראה והקשאת ערף, וכיוצא בהן לרוב. כמו אהבת ריעים ולרחם על העניים ולסלוח לפשעי זולתינו, ולהתבייש מהחטאים ולירוא את השם ב"ה וכיוצא בזה. ולהזהר מלשנוא אחים בלבבינו ומלהתגאות על זולתינו, שלא לקום ולא לנטור וכיוצא בזה. שהן מתפשטים במאד ומשתנים כפי העתים והמקבלים והכל בדרך חכמה. וכן כוללת כל המנהגים התלויים בכחות הפועלות בדעות, כמו ציור דברי החכמה ותורה וללמדה ולשומרה בכח השומר, להבין ביראת ה', להשכיל באמיתו, לדעת "דעת אלהים" וכיוצא בזה. ולהזהר מציורי הסכלות והשקר והשוא. ומהתבונן בדברי הבל ועבירה, ומהשכיל להמציא ערמות רעות ותחבולות רעות וכיוצא באלה. והנה אין קץ לחכמה כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים קיט, צו) "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד". ומי שמקבל החקים האלה באמונה מפי רב שקבל מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, והביאם אל כח השומר שבנפשו והן נצורות בלבו, הוא האיש שקבל חכמה. ואם ינהג כפי קבלתו, יקרא בספרי הקדש בשם "חכם" או "חכם לב". ועליו נאמרו כל המליצות היקרות והמהללים הטובים הברכות וההבטחות הגדולות, שהללו שברכו שהבטיחו הנביאים בהן את החכמים. כמו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה" וגו'. (שם יג, יד) "תורת חכם מקור חיים". (שם כח, כו) "והולך בחכמה הוא ימלט". ואמרו שהחיים והעושר והכבוד וכל ההצלחות האמתיות והמדומות כולם נמשכים מן החכמה, ודבקים בחכמים. כמו (שם ג, טז) "ארך ימים בימינה, בשמאלה עשר וכבוד". (שם ט, יא) "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים". וכיוצא באלה רבות. ואחריהן חכמי המשנה והתלמוד ז"ל כולם פה אחד ודברים אחדים מזהירים על החכמה ללמדה ולקיימה. כי ידעו שתורת ה' לבדה היא החכמה באמת. וכל המנגד לה הוא סכלות וארח שקר ולא יתואר בחכמה כלל. כי אי אפשר שיסתעף דבר חכמה מבינת האדם ומשכלו במופת, זולתי במקרה וכמו שיתבאר.
3
ד׳ולכן כשהזכירו שם "חכם" או "חכמה" בדבריהם סמכו על המבין ביסודות הלשון הקדוש הזה, היודע שאין המלה הזאת סובלת דבר מן הדברים המסתעפים מהתבוננות בני האדם ומהשכלתם וחקירתם, זולתי הענינים האלהיים לבד. ואם יהיו כל הפלוסופים וכל חכמי הגוים בכל מלכותם בכף המאזנים, והקטן שבכל חכמי ישראל בכף שניה, מכריע הוא את כולם בחכמה. כי ההמון הרב מן הפלוסופים בכל חקירותם והתפלספותם, לא מצאו ולא ימצאו דבר חכמה לעולם. וכל הדברים ישארו אצלם במבוכה, מה שיכשר האחד יפסל השני, ולא יברר האחד מהם דעת במופת.2בהוכחה והחכם מישראל קבל דעותיו בלי עמל השכל ובלי ידיעת החקירה מאדון החכמה כולה. הוא אלהי ישראל המבין דרכה והיודע את מקומה, והבן:
4