גן נעול, בית ראשון ה׳:ד׳Gan Naul, House I 5:4
א׳העזר האלהי הזה כולל סגולות נפלאות, רוח טוב ועצום, שכל טוב ורוח בינה וכיוצא בזה וכמו שבארנו. שהרוח הטובה הנטוע באדם איננה כ"כ בעלת התעצומות, להלחם נגד שאר הרוחות העולות. אז ילוה אליה רוח אלהים ממרומים, והיא רוח טובה מאד, מתעצמת בדרכי ה' הטובים, מאירה אור גדול בחדרי הנפש. ושלטת [היא] על כל הרוחות שאפשר להמצא בנפש האדם ומעבירם העברה גמורה, לא תוכלנה להראות ולעלות על הלב. ומטהרת [היא] את הנפש טהרה גדולה, ומרחבת הכחות הצחות והדקות הנטועות בה. ובחוּל הרוח הזה על האדם, פתאום תגלינה הגלות גדולה ומצטיירות בלב, ועיניו בהן כל הימים. וכפי הציור כן רוב הממשלה. כי ימשילם על הכחות המנגדות לרוח הטובה שהתלוה עמו, וירגיל בדרכים הישרים, כאשר תורנו רוחו הטובה. ועל זה התפלל המשורר האלהי ואמר (תהלים קמג, י) "למדני לעשות רצונך כי אתה אלהי, רוחך טובה תנחני בארץ מישור". בקש שירצהו לעשות רצונו שילך בדרך חכמה, כי זולת הֶרְגֵל לא יוכל בעבור שדרכי החכמה הפוכים מיצר הלב. ואחר שירגיל עצמו ועשה מה שבכחו לעשות, עוד ילוה אליו הרוח הטובה והיא תנחנו בארץ מישור. והישר הוא הנכון, והבינה הישרה הבנויה על חכמה קודמת. והרוח הטובה הזאת, כוללת סגולת השכל והבינה שמסתופפים עמה באדם. ויבין המליצות הנעלמות וכיוצא בדברים שהן תחת סוג הבינה. וישכיל שֵׂכֶל טוב באמתת השם ודרכיו, וכיוצא בדברים שהן תחת סוג השכל, ויתבארו במקומם בעז"ה. והם המעזרים את הרוח המוליך אל החכמה, כמשל הגבור וכלי קרב בידו. ואולם חוּל דביקות הרוח הטובה הזה בנפש, תבדל בין רב למעט, כפי הבדל זַכּוּת הנפש וטהר חפצה אל האמת וכפי משקל כחותיה האצולות בה מראשית, וכמו שבארנו. ולכן סגולות הרוח הזאת בלי מספר.
1
ב׳ובזמן שהיתה השכינה בקרב ישראל, היו מן היחידים ששמתהו נביא חוזה או צופה. והיה יתרון לאחד על חברו גם בנבואה, כמו שרמזו כתבי הקדש. ובא מבואר בדברי רבותינו ז"ל1עיין חגיגה יג, ב. יחזקאל דומה לבן כפר, ישעיה לבן כרך ומן היחידים שלבשה אותם קדושה עליונה לדבר נפלאות בסוד ה', כמו דוד ושלמה וחבריהם. וגם אלו יבדלו בין רב למעט. ומהם שלבשה אותם גבורה ואומץ, והתנדבו מקרב העם לעשות חיל וגבורת נפלאות במלחמות וכיוצא.2עיין מורה נבוכים, ח"ב פרק מ"ה, המעלה הראשונה ומהם שהכינו נפשותם לתורה ולעבודת ה', בעזור הרוח את הכחות הנפשיות היקרות, להמשילם על הכחות המציירות בדרך רע. ואלו הם הארבעה התוארים היקרים שנכתבו בכתבי קדש בתאר "רוח האלהים" הדבק בנפשות הזכות. האחד, המלוה לאדם אחר הרגילו כחותיו אל החכמה. ונתן בו כח ותעצומות יותר, ומטהר עיני השכל והבינה להבין צדק ומשפט ומישרים. ועליו אמר (תהלים קמג, י) "רוחך טובה תנחני בארץ מישור". והשני, הנלוה לאדם שנצוד ברשת יצר הלב, ושב בתשובה שלמה להשפיל רום הציור הרע, וכדרך (יחזקאל יח, לא) "וַעֲשׂוּ לכם לב חדש ורוח חדשה". והשם ב"ה יסעדנו מִקֹדֶשׁ, להכין נפשו אל דרך החכמה. ועליו אמר המשורר האלהי במזמור התשובה (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים, ורוח נכון חדש בקרבי". לפי שֶׁמָשַׁל לבו בקרבו בציור רע. ודרך החכמה היתה כמסתתרת בנפש, והיא צריכה לרוח חזק יעלינה ממעמקה. לכן בקש על שתיהן, שיברא בו לב טהור, מושל בעתיד ביראת אלהים ובחכמה שלא ישוב עוד לכסלה. וכן יחדש בו רוח נכון שיצייר הכח הנעלם והמסתתר. דומה ממש לדברי הנביא שבארנו בחלון יא. והשלישי, הנלוה לאדם לקדשו בקדושה עליונה, לראות במראות אלהים בשקול הדעת ולעמוד בסוד ה'. כמו שהיה לדוד ע"ה ובו שר שיריו הקדושים המתעלים מדרכי התחתונים. ועליו אמר במזמור זה (תהלים נא, יג) "ורוח קדשך אל תקח ממני". כי ירא שיאבד הסגולה העליונה הזאת בעבור שחטא. והרביעי, הוא הנלוה לאדם לעשות חיל באומץ וענינים נפלאים. כי כולל בטחון נפלא על עזרת השם שיגמור בעדו. והיה גם זה בדוד. וכמו שתראה ממאמריו לשָׁאוּל בלכתו להלחם עם גלית הפלשתי (שמואל א יז, לז). וכמו ששר על זה (תהלים יח, ל) "כי בך ארוץ גדוד ובאלהי אדלג שור". ועליו אמר במזמור הנ"ל (תהלים נא, יד) "השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני". כי בעבור חטאו נבעת, ונסתלק ממנו הבטחון הנפלא הזה. וקרהו צרות וכמו שאמר (נא, י) "תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דכית". ויירא פן יעזבנו ה', וזה גרם לו פחד ומורא. ולכן התפלל שישיב לו ששון ישעו, כלומר שעוד ישיש בנפשו על ישועת ה' הבטוחה. ותסמכנו הרוח הנדיבה לעשות מעשה נדיבות וחיל אשר לא לא יעשו הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, והוא יעשה באומץ גדול בעבור שלבו שש בישועת אלהים. כדרך (שופטים ח, ט) "המתנדבים בעם ברכו יי'". והם המתנדבים בלב חפצה להלחם ולבא לעזרת יי' בגבורים. וכנין (משלי כח, א) "וצדיקים ככפיר יבטח".
2
ג׳והעמדתי דבר זה פה, לא לבאר סודות הנבואה וכיוצא, כי אין אתי דבר. אבל רמזתי רמזים קצרים, מספיקים לבעל הלב הטוב ליישב דעתו בענין שאנו מדברים עליו, והוא המצא העזר האלהי לנשמת האדם. וכל איש חכם לב ממחברי הספרים מן הדורות שעברו, כל אחד רמז על ענין זה כפי שכלו והשגתו, ובלשונות נבדלות. ותראה שכולם הסכימו עליו. והוא מה שיאמת הדבר לבעלי האמונות אע"פ שאינן משיגין עצם הענין. ואי אפשר שיחסו אליו הכזב, כי הדבר המושג מהמון חכמים רבים בלי חולק הוא מופת3הוכחה על עצמו. והוא מה שמקצתם קראוהו "השכל הנאצל". וקצתם "העזר האלהי". וקצתם "ענין אלהי". וקצתם "הדבקות האלהי", וכיוצא בלשונות אלו. כוונת כולם לענין אחד, אלא לפי שהענינים האלהיים מטבעם ההתעלמות וההסתתרות, ואין לנו מלות ומאמרים לפרשם פירוש מבואר. ויותר שיבקש האדם להאריך ולפרש, יותר יוסיף הענין להתעלם ולהסתתר. לכן השתמשו כל אחד מן החכמים במלות קרובות אל המבוקש. ולמעלה מהם קדמונינו ז"ל (מגילה ו, ב) שגם הם כינו הענין הזה ב"סייעתא דשמיא" כמבואר למעלה. ויותר מכולם דברי התורה והנביאים המלאים מזכרון זה וכללוהו בתיבת "רוח". והוא רוח אלהים, רוח טובה, וכיוצא. ובספר "יסוד עולם" הכינותי לבי לפרש שורש "רוח" וכל מליצותיו, והכתובים שנזכר בהם שורש זה. וכן בבואי בעז"ה לפרש שרש "לבב" ו"לב" וכל מליצותיו והכתובים שנזכרו בו יתבאר הענין בכל פרטיו בעז"ה, כאשר הורוני ויורוני מן השמים.
3
ד׳ואל תתמה שהרי חכמי יון הפלוסופים הקודמים גם הם הזכירוהו, ויסדו ליסוד מוסד שנפש האדם תעתק ממדרגה למדרגה, וכפי זכותה תדבק בה השכל הפועל ותתאחד עמה בְּהִפָּרְדָה. וה"שכל הפועל" הוא שם שנתנו למלאך שמדרגתו למטה מגלגל הירח. ואמרו שמשם שפע יוצא לנפש האדם, וכיוצא בדברים שהאריכו על ענין זה. ואע"פי שעליהם לא זרחה שמש צדקה ואור משפט התורה לא האיר להם, וכל דבריהם מלאים חלומות והבלים, יקוץ בם בעל התורה הנשען על אלהיו ועל נביאי האמת וחכמי ישראל. כי הפלוסופים נשענו על בינתם, ולא יאמינו רק מה שיאמת להם שִׂכְלָם כפי דרכי מופתיו והיקשותיו, ולכן נפלו במהמורות בל יקומו. כי שכל האדם ותחבולותיו רפופות. והמופתים4ההוכחות שעושה בענינים כאלו, הבל הם על הרוב ומעשה תעתועים. כי גבול נתן ה' לשכל האדם ולבינתו, לא יעברוהו לעד לעולם, זולתי בחוּל עליו הענין האלהי וכמו שבארנו למעלה, ויתבאר בארוכה בעז"ה בספר "מעין גנים". וכמו שידובר מענין קרוב לזה בחדר הסמוך. מכל מקום לולי שמצאו בנפשם ניצוץ נבדל משכל האנושי שזרח להם זריחה קטנה, לא היה עולה על דעתם לאמת ענין כזה, שאין לו מבוא בשכל האנושי ובחקירותיו. והם אמרו שיציאת הנפש מן הכח אל הפועל, הוא מכח שהוא חוצה לו. ובעבור שלא ידעו ולא הבינו, גששו כעורים קיר והמציאו מלבם ענין "השכל הפועל". מלבם בדוהו. ואין להם קבלה ולא יסוד נאמן שסמכו עליו. ועם כל זה כבר הרגישו בעצמם עזר, להוציא מה שבכחם אל הפועל. ואל תרחיק הענין ותאמר אם סרו מדרך ה' ולא דָרְכוּ בחכמה, איך נמצא להם עזר רב או מעט? כי תדע שלא יאשימם האל על הטותם מדרך החכמה העליונה החקוקה בתורת ה'. כי לא להם נתנה תורה למורשה, אלא לקהלת יעקב לבד, לזרע ישרון, וליחידים מן האומות הנלוים על ה' ומתאחדים עמנו,5כלומר, גרים לא לכלל העמים. ואין להם חכמה רק המצווֹת שהן נטועות בשקול הדעת. והן ז' מצות בני נח ופרטיהן. כמו שאמרו בתלמוד סנהדרין (נו, ב). ופרשתי הדבר על נכון בספר "רוח חן" (פרשה טו, פסוק א, עמ' 257).
4
ה׳ואם ימצא בין העמים איש עובד את השם כפי דרכו, ומשתמר מן הגלולים, כמו העריות והגזל והחמס וכיוצא, שהן מן המצווֹת הנטועות בשקול הדעת, ומואס בהן בעבור חפצו אל האמת, ומטהר נפשו כפי דרכו ר"ל שמפנה לבו לחקור חקירות בנמצאים ובברואים, ועולה ממדרגה למדרגה כפי כחו לבאר גדולות ה' ועוצם יכלתו, כמו שעשו רבים מהפלוסופים שהתקדשו מן הגנות והחרפה, הם צדיקי אומות העולם וימצאו גם הם עזר בנפשם, המעתיק כחותיהם הצחות והנרדמות מן הכח אל הפועל, ומעמידם עד הגבול שהושם להם בטבע נפשם. ואם6ואמנם הוא רחוק מאד ממעלת הזרע הנבחר מקבלי התורה, ולא ישתתפו [עמהם] רק בשם לא בעצם. כי שתי הכתות, ואם יקבלו עזר, אין עזר עָם ה' כמין העזר שימצאו העם שאינו מהם. כי המקַדש נפשו ומכינה כפי חכמת התורה, תבדל מעלתו ממעלת המתקדש כפי שקול הדעת לבד, כהבדל הענין המלאכותי7מלשון: מלאך מן הענין האנושי. וכפי רוב ההבדל בעצם ההתקדשות, כן ההבדל בחול העזר עליהם מלמעלה. וכמו שאמר אדון הנביאים (שמות לג, טז) "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". וענהו השם (שם יז) "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" וגו'. וכמו שבלי ספק יש הבדל בין הנפשות עצמם וכמבואר למעלה. ואם אנחנו מסכלים8לשון סכלות אופני ההבדלים, כי עיני בשר לנו. וההשגה בעמוקות כאלו צחה וקשה. ואין לך מופת ברור על זה ממה שתראה ההבדל הגדול שבין נעזר לנעזר בעם ה' עצמו. וכמו שבארנו למעלה שמהם הושמו נביאים וחוזים. ומהם קדושים ובעלי הרוח. ומהם טהורים זכים וכיוצא. ובכל כת וכת הבדלים לאין מספר, והכל במשקל ובצדק. וכמו שרמזו קדמונינו ז"ל ואמרו (ברכות נה, א) "אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב, כא) 'יהב חכמתא לחכימין' וגו', ואמר (שמות לא, ו) 'ובלב כל חכם לב נתתי חכמה'" וכמבואר למעלה. שכפי מעשה האדם, וְאַמְצוֹ את רוחו לטהר ולקדש נפשו אל החכמה, כן רוב העזר שימצא ממרומים. ונמשך מזה שלא תחול רוח חכמה ממרומים מבלעדי היות הגלות ציורי החכמה תחלה בנפש. (תהלים יא, ז) "כי צדיק ה'" (דברים לב, ד) ו"כל דרכיו משפט". וכעין זה אמרו ז"ל (נדרים לח, א). "אין ה' משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו". וכמה מן התבונה כולל המאמר הנפלא הזה! ויתבאר בעז"ה במקומו. ותוכל להתבונן שחול העזר האלהי בנפש, תדמה לאותו הכח שהצטייר בלב ע"י בחירת האדם ובעזרת רוחו הטובה.
5
ו׳ועל דרך הִדַמוּת, מי שבחר לעשות חסד עם בני אדם, ונכסף מאד לשום נפשו בכפו להציל את החשובים, והצמיח בקרבו כח גבורתו כפי דרכי החכמה, וכבש כח הפחד והמורא, אע"פ שלא יוכל להשלים מעשהו וכמבואר למעלה, הנה בהמצאו העזר האלהי, ישלימהו יותר בענין זה בתת בו רוח נדיבה, ממה שישלימהו בדרכי הבינה או בדרכי הענוה וכיוצא, שלא התאמץ על ענינם להוציאם מן הכח אל הפועל כמו שעשה בענין הנדיבות. כי העזר כפי רוב המעשה. וכמו ששנינו במשנתינו (אבות, ג) "ובטוב העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה". והבן הכללים הנכבדים האלו. וְהַצְפִּינָם בלבבך. ובחון וחקור כי קצרנו מאד. ונצטרך אליהן בפירוש המליצות הקדושות:
6