גן נעול, בית ראשון ה׳:ה׳Gan Naul, House I 5:5

א׳אחר שהתבאר מעט מזעיר מענין העזר האלהי הנדבק עם נשמת האדם החכמה, המתואר בספרי הקדש "רוח אלהים" וכיוצא בתוארים האלו. אוסיף שנית ידי לחזק דברינו שדברנו למעלה. והוא שהחכמה תאסף מן החוץ אל הנפש; ושנושאי החכמה נטועים בכל הנפשות, והן הכחות בכללן כמבואר למעלה. ויוכל כל אדם לקבל החכמה ולצייר דרכיה בלבו, ואין לו מונע רק יצר הלב המצייר כולם בדרך רע. אבל אם כבש יצר הלב והתחיל לצייר הכחות על דרך נכון, יקבל כל חקי החכמה מן התורה והחכמים המקבלים פה אל פה. ואי אפשר שתבואנה לו על דרך אחר, ולא שיעזרהו השם להודיעו חקי החכמה לא ידעום מקדם. על דרך משל שתנוח עליו רוח אלהים, המלמדו שהמשפט יקום ע"פ שני עדים, ובתנאים המיוחדים, ושהגנב ישלם שנים. שכל זה לא יתכן.¹לא יתכן שהאדם ידע זאת בכח תבונתו ומעצמו בלי שהתורה תודיעהו על כך כי זהו נבואה המודיעה חדשות, ולא תחול הרוח הנבואי בענינים כאלו.²רק משה רבינו זכה לקבל נבואה בעניני ההלכות, ואין הופעת נבואה בכל הדורות לגלות הלכות, כמאמרם "לא בשמים היא" (בבא מציעא נט, ב) ולא היתה נבואה בענינים הללו רק פעם אחת, והוא אדון הנביאים ע"ה משה רבינו, הוא לבדו היה נביא תורה מודיע חקי החכמה בנבואה. ואחריו לא קם ולא יקום, אין צריך לומר לנבא חדשות לא נודעו ממשה להוסיף או לגרוע. אלא אפילו שתבאנה לו חק מחקי התורה מבלי ידיעה קודמת באמצעות החושים החיצונים אי אפשר. וכדרך שבארנו בשם רבותינו ז"ל (ברכות נה, א) "אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה". כלומר שלמד חכמה, ואז נלוה לו הרוח הטוב לעזרו ולאמצו נגד יצר הלב. ואמרו (מגילה ג, א) "'אלה המצווֹת', מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". ואפילו אם יאמר הנביא נבאתי הלכה כדברי פלוני, בנפשו דבר. כי מן השקר שתחול הרוח הנבואיי בענינים כאלו. וכמו שבא הכל במסכת סנהדרין.³עיין רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ט ה"ב, ו"לחם משנה" שם, ומקורו סנהדרין פט, א אבל יחול הרוח האלהי על נפש האדם שלמדה חקי התורה, וחפצה לציירם בלב, שתמשלנה הדרכים האלו בכל עת ויאירו לעיני הלב. ובהיות הכחות בלי ספורות בנפש, ומי יוכל לחפש כל חדרי הנפש לגלותם ולהעלותם אל מול פני לבו? ואם רגע יציץ אור הכח האחד, פתאום יתעלם ולא ימצאנו עוד בכמה זמן. ואם יסתר הרי הוא כאלו איננו, לפי שלא יוכל להשתמש בו וע"י כן יתקלקל המפעל התלוי עליו ויעשה שלא כדת החכמה. וכן בהסתרו לא יוכל להשכיל שכל טוב בדרך זה, ולא להבין סודות מליצות התורה והחכמים שדברו עליו. כי אי אפשר להשכיל ולהבין על דבר אלא בהיותו עומד לנגד עיני הלב. על דרך משל מי שרוצה לחקור על אור הירח אם הוא נאצל מאור השמש. או שהוא מהירח עצמו. בהכרח צריך להעלות תחלה תמונת הירח במחשבתו, ויזכור שהיא עומדת ברקיע. כי אם נעלם ממחשבתו שיש ירח במציאות, אין דרך אל ההשכלה והחקירה על אורו. וכן הענין בכל חקי החכמה שנושאיהן הכחות הנפשיות. ואם אין ציורי הכחות עומדים תמיד בציור הלב על דרך נכון ומתגלים הִגָלוּת גמורה במחשבתו, איך יתכן להשכיל או להבין עליהן? כ"ש שלא תתכן ההנהגה הנכונה. ובאמת הוא ענין נפלא מאד, שיהיו הציורים הנכבדים האלו שהן רבות למאות ולאלפים, ורובם מנגדים ליצר הלב וטבע הנפש, עומדים תמיד בציורים גדולים במחשבת הלב. כי אנו רואין שאפילו ציורי יצר הלב הנכספות מן הטבע, ברוב הזמן הם כשכוחים מן הלב. ואם יצייר האחד, ישכח באותו העת מאות ואלפים ציורים רעים אחרים. אם כן הדבר בהמון הציורים המצטיירים בטבע, כל שכן שהוא נפלא כהנה וכהנה שיצטיירו המון ציורי החכמה בעת אחד, ויעמדו כולם בלי התעלמות בזמן מן הזמנים. אבל בהמצא הענין הזה באחד מבני אדם הוא באמת ענין אלהי, והוא "רוח טובה" ממרומים. כי בתקפה ובכחה הגדול תגלה המון הציורים שבנפש פתאום בלי הצטרך לזמן. כי הענינים האלהיים אינן תלויין בזמן. ותעריך מערכת הנפש כולה בערך המסודר בחכמה. ומלבד ההגלות, עוד תרחיבם ותגדלם ותחזקם כפי השעור שחפץ בו הצור ב"ה הנותן כח באדם, וכמבואר למעלה, וְתַּעַלֵם אל הלב ובו יצטיירו ציור גמור, לא יסורו עוד ממנו. ויתר מכל זה תרחיב כח השכל וכח הבינה וכח המדע הנטועים באדם. ותגלה ציוריהן והשגותיהן הצחות והדקות, ותפגושנה אלו באלו ר"ל ציורי החכמה, ומפעלתם השכל והבינה.

ב׳ועל ידי הפלא הזה בכל עת ינהג בעליו בחכמה, בהיות הציור לנגד עיניו ולבו מושל בו. השכחה לא תמנעהו, והיצר לא יתעהו. וכן בכל רגע ישכיל ויבין בדרכי הציורים הנכבדים האלו. זהו תכלית שלמות האדם הישר, עליו נופל תואר "חכם לב" בכל מקום שהוא נכתב בכתבי הקדש, להורות שנצטיירו ציורי החכמה בלבו ועומדים לפניו. עליו הבטיח ברוח הקדש (משלי ב, י) "כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם", ושם מפורש שהוא מדבר עם הצדיק המאזין לחכמה⁴כדכתיב "להקשיב לחכמה אזניך" (משלי ב, ב) וקיבל חקי התורות, ונפשו נכספת ללכת כל עת בדרכים אלו ולהבין ולהשכיל בעניניהן. והוא מבקש אחריה ומחפש אחריה כאחרי מטמונים (משלי י, ד). וכדרך שאמרנו שאם האדם עשה את שלו בהוצאות ציוריו אל הפועל, תחל רוח ה' לפעמו ויגמור בעדו. ועל זה באו כל הכתובים בתורה ובנביאים ובכתובים שהזכירו רוח חכמה שחלה על איש מן האנשים. ולא יתבלבל עליך הדבר, ולא תחשוב שנתוספו בהן ידיעות חדשות מעניני התורות, לא שמעום ולא ראום ולא למדום מקדם, ושאי אפשר להוציאם בשכל ובבינה. אלא הכלל שיסדנו בחדר שני [לעיל] אמת. והוא שהחכמה צריכה שתאסף מחוץ אל הנפש. וזה באמצעות החושים בראיה בשמיעה ובלמוד. ואולם הגידו הכתובים שחלה רוח אלהים על פלוני או פלוני לגלות ציורי החכמה שבנפש ולהביאם אל הלב. ולגלות ציורי השכל והמדע. ובאמצעות הרוח הקדוש הזה, היו חכמי לב נוהגים כל עת בדרכי ה' שהן דרכי החכמה. לא ישכחום, ולא יעברו עליהם בתעות היצר. משכילים שכל טוב, מבינים סודות נפלאות וסודות המליצות, בעבור התגלות ציוריהן ועוצם כח השכל והבינה. והיו נגידים בעם שרי קדש ושרי אלהים. כל אחד כפי משקל הרוח שנחה עליו, וכדרך שבארנו למעלה. וערך הרוח כערך זַכּוּת נפשו שהיה לו טרם נחה עליו, וכפי ערך נפשו מתחלת אצילתה. וזהו שנאמר ביהושע (במדבר כז, יח) "איש אשר רוח בו". ונאמר אחר כן (דברים לד, ט) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה". וכן המליצות שנכתבו אצל בצלאל ואהליאב, ואצל המלך שלמה, כולם על ענין אחד ועל מנהג אחד. ולא באתי בחדר זה לפרש המקראות. כי יתבארו במקומם בעז"ה. ורק רמזתי עליהן להבין כונתי. והרבה יש לדבר במדרש זה אבל בחרתי לקצר. כי לפתאים לא יועילו דברים רבים. ולחכמים כבר יועילו הרמזים הקצרים. ובבית השלישי בעז"ה כשאבדיל בין המליצות הנכתבות אצל חכמה, והמליצות הכתובות אצל בינה, אוסיף עוד דברים חדשים בענין זה. כתר לי,⁵המתן לי כי שנאתי לערבב הדברים: