גן נעול, בית ראשון ו׳:ח׳Gan Naul, House I 6:8
א׳ודע כי בספר "מעין גנים" יתבאר בעז"ה שרש "יסר" ושרש "יכח" בכל כלליהן ופרטיהן. אבל פה הכרח הענין מאלצני לבאר בקצרה פירוש שרש "יסר". כי נמצא בלשון הקדש שרש קרוב לו. והוא שרש "אסר". ושתיהן על ההקשרה. וחפשתי ומצאתי שכל הנכתבין באל"ף הן על קשירת הגוף, לא בעבור כחות הנפש. וכל שהן ביו"ד הן על הקשר כחות הנפש בעבור הנפש. והדברים דומים. שכמו שיאסור האדם חבירו בחבל ובברזל שלא יפרוץ ללכת מהלאה מבית האסורים. כן הקשר כחות הנפש שלא יפרצו לעבור הגבולים הראוים. כי בארנו שנטועים בכל נפש הכחות והפוכי-הכחות. והבחירה ביד האדם לנהוג באיזו שירצה. ולפי שיצר הלב רע וחפץ להשתמש ולהתיר הכח הנוטה לרע, הנה החפץ בחכמה צריך לקשור וליסר כח זה ולא יתירנו כחפצו, אבל ישתמש בכח שתלוי עליו מִפְעָל כפי החכמה. וכן בארנו שאין בטבע הנפש גבולים לכחות האדם. והכח הטוב בהשתמשו בו יהיה השמוש במשקל כפי שקצבה לו החכמה. ולפי שבטבעו להתפשט יותר לצאת חוץ מגבולו צריך שיאסרנו כפי הגבול שהוגבל לו במדת החכמה. וזהו ענין המוסר הנזכר בספרי הקדש, אין יוצא מכלל זה. כולם על מאסר הכחות הנפשיות הנוטות לרעה, שלא יפרוצו פרץ בנפש לצאת ולפעול פעולות. ועל מאסר הכחות הנוטות לטובה שלא יתפשטו מהלאה [ל]גבולי החכמה שגבלה השמוש בהן בכל ענין וענין. ויש מוסר עונש ויש מוסר השכל כמבואר בספר הנ"ל. והנה היראה היא המוסר ר"ל מוסר השכל. כמו שתבין ממה שבארנו שהמשתמש בכח היראה לירוא את השם, אוסר כל כחותיו להנהיגם כפי החכמה, וכמו שאמר על זה (משלי טו, לג) "יראת יי' מוסר חכמה". ואמר (דברים ד, לו) "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך". כי הראה להם יראתו וכבודו שיקבלו מוסר השכל ביראת ה', ויתבאר במקומו בעז"ה. ורמזתי על ענין זה פה, להבינך למה הקפידה התורה מאד בכל מצות והאזהרות הנכללים בכח היראה. כי חייבה מיתה לאיש מקלה אביו ואמו, ולמכה, ומקלל אותם. כמו שנאמר (שמות כא, יז) "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שם שם טו) "ומכה אביו ואמו מות יומת". והמכה והמקלל הוא עז פנים שהוא הדרך ההפוך מן היראה. שנאמר (ויקרא יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו". וכמו שאמרו ז"ל (קידושין לא, ב) "איזהו מורא? לא ישב במקומו ולא יכנס בדבריו ולא יסתור דבריו". ואין צריך לומר מחלל ומקלל, מקלה ומכה וכיוצא. כי גם מי שאינו נוהג בהן מורא, נכון לצלע.1מליצה ע"פ תהלים לח, יח ואמרו ז"ל (קידושין ל, ב) "הִשְׁוָה מוראם למורא המקום ב"ה שנאמר (דברים י, כ) 'את יי' אלהיך תירא'". וכל זה לפי שכח היראה יסוד חיי הנשמה. והמשחית כח היראה עושה הכנה בנפשו להיות מִכַּת המשחיתים מנאצי השם ב"ה כי יגיע באחרית להיות עז פנים ביראת השם ב"ה. וכן צותה התורה (ויקרא יט, לב) "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".2סוף הפסוק "ויראת מאלהיך אני ה'" כלומר קיום "והדרת פני זקן" יביא לזה לקבוע בלבנו יראת כבוד מפני מי שגדול ממנו בחכמה או בשנים. וכן חייבה מיתה לזקן ממרא, לפי שהעיז פניו נגד השופטים העליונים היושבים בבית ה'. וזה קרוב להיות עז פנים גם נגד התורה, כשידמה בעיניו שהם הפוכים מדרכי השכל והבינה. וקדמוננו ז"ל אמרו (קידושין לא, א) "מי שאינו מכבד אבותיו, אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילו דרתי ביניהם צערוני". ואל תפלא על דבריהם לומר מי שאינו מכבד אבותיו עובר על מצות השם ב"ה שצוה לכבדם. ומה צער נוכל לגלגל יותר מההעברה על מצותיו, כדרך (איוב לה, ו) "אם חטאת מה תפעל בו?". ועוד לשון "אילו דרתי ביניהם" אין לו פירוש. כי הוא ב"ה את השמים ואת הארץ הוא מלא. כי תדע שיראת אבות הוא בשקול דעת כל אדם. כי הולידוהו וגדלוהו, וכמה טורח סבלו עבור הבנים והם זקנים ממנו. ואין כפיות טובה יותר גדולה ועזות פנים ממי שמקלה ומחלל כבוד אבותיו. והעושה כן נותן מופת שהוא ממשוחתי3מושחת הדעת. ואין כן העובר על מצות השם ב"ה. כי אולי שוכח גדלו וכבודו בעת העבירה. וכן העונשים שיחולו על הפושעים הם כנשכחים ממנו בהתגברות יצר הלב, אבל עז הפנים ואיש משחית, אע"פי שזוכר כבוד השם וגדלו ומצוייר על לוח לבו, איננו ירא אלהים. כי השחית כח יראתו, והגביר כח העזות ואין לו תקנה. ועל זה אמרו מי שאינו מכבד אבותיו, ואע"פי שיראתם חרותה בטבע כל נפש, אומר הקב"ה אילו דרתי ביניהם, כלומר שהיו בעלי הרוח לחשוב בכבודי וגדלי, ג"כ היו מצערים אותי כביכול לעבור על מצותי ותורתי, לפי שהן עזי פנים ומִכַּת המשחיתים דעתם בזדון. ויפה עשיתי שלא שפכתי רוחי עליהן להורותם כבודי ותהלתי. וכן תמצא במתן תורה שפחדו ישראל מן האש והלפידים, ונאמר (שמות כ, יז) "ויאמר משה אל העם אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". פירוש אל תפחדו מן המראות הנוראות שאתם רואים, ואל תדמו פן תמותו. כי רחום וחנון ה', וחפץ להטיב עמכם. ואולם השמיעכם את קולו והראה אתכם כבודו וגדלו כדי שתגיע יראת רוממותו בנפשכם. וכן הראכם את אשו הגדולה והלפידים והקולות, כדי שתגיע יראת משפטיו ודיניו בנפשכם. ותדעו כי העובר על דבריו תאכלהו אש. ובהיות בכם יראת השם תלמדו חכמה ותתנהגו בדרכיו. ואם לא, אי אפשר שתקבלו דבריו וכל שכן שאי אפשר שתנהגו כאשר חפץ אלהים. ומלת "פניכם" על פני הנפש כמו שיבואר במקומו. ולכן אמר "לבלתי תחטאו". וכאשר יַגִיעֵנוּ צורנו לפרש שרשי "מוסר ותוכחה", אבאר הכל ברחבה בעז"ה:
1