גן נעול, בית ראשון ז׳:א׳Gan Naul, House I 7:1
א׳חדר שביעי ובו יב חלונות ראיה מן התורה שכל "חכמה" [היא] אלהית, ושהיא על המנהגים שהן כפי חקי השם ב"ה. ראיה שניה מספר ירמיה מבאר שיש רבים מן המצווֹת שבתורה שהן עניני בינה. מופת ממצות קדוש החדש שהתורה מן השמים. מופת שני מפרשת בהמות וחיות טהורות וטמאות. ענין דרך אמונה. כל ספרי דברי הימים עדים נאמנים על התורה. השתלשלות הדורות וסדר הקבלה והזמנים שבתורה ובדברי הנביאים, עדות נאמנה על התורה. יושר המצווֹת לתקון הנפש ולתועלת הקבוץ המדיני הכתובים בתורה, מעידים על היותה אלהית. דעת הנפלאות שבתורה וסוד צבאיו ומשרתיו וכבודו וגדלו. עדות על היותה אלהית. מליצותיה משליה ויושר הוראת כל שרש ושרש כפי הענין שנכתב אצלו, מורים שהיא אלהית:
כשתשגיח בדברי התורה והנביאים תמצא דבר זה מפורש, שהחכמה כולה מאת האלהים ואינה יוצאת מן השכל האנושי ובינת האדם. כי כשהזהיר אדוננו משה ע"ה ב"משנה תורה" על שמירת התורה והמצוה אמר (דברים ד, ה) "רְאֵה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה". הודיע שהחקים והמשפטים שלמד לישראל לא הוציאם מלבו, ולא קבצם מבעלי החקים שהיו בעולם, אלא כאשר צוהו ה' כולם מפי הגבורה. והוא ב"ה צוה שיעשו ישראל החקים האלה. וחזר ופירש שאלו החקים והמשפטים הן הן החכמה והבינה. ואע"פ שלא יצאו משכל האדם ומבינתו ולא ימצאו מהן. גם הרבה מנגדים לטבע השכל והבינה הנטועות בנפש, בכל זאת הם החכמה והבינה הגמורה. ולכן אמר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". הודיע שישמרו החקים האלה בלב שלם ויעשו וינהגו על פיהן. כי אין החקים האלו שוים לחקים שחקקו כל עם ועם ללשונותם בארצותם, אלא חקי התורה הן חכמה ובינה לעיני העמים בעבור שצוה עליהם השם ב"ה. ואינם כמו חקי עם ועם שאינם חכמה ובינה כי הם מתחבולות בני אדם. ואין בכח האדם לחוקק חקי חכמה ובינה. ולכן אם ישמרו ויעשו חקי התורה יגדל שם ישראל לכבוד ולתפארת עד אפסי ארץ. כי אם ישמעו העמים החקים האלה שנוהגים בהם בני ישראל, כולם יודו ויאמרו שהוא גוי גדול מכל הגוים. ובעבור גדולתו הוא חכם ונבון מכל הגוים ונתנה להם לבדם החכמה והבינה למורשה. ושאר הגוים השפלים בערך ישראל, משפטים אלה בל ידעום. מבואר הדבר שחקי התורה הן החכמה הגמורה. והנוהג על פיהן הוא החכם.
כשתשגיח בדברי התורה והנביאים תמצא דבר זה מפורש, שהחכמה כולה מאת האלהים ואינה יוצאת מן השכל האנושי ובינת האדם. כי כשהזהיר אדוננו משה ע"ה ב"משנה תורה" על שמירת התורה והמצוה אמר (דברים ד, ה) "רְאֵה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה". הודיע שהחקים והמשפטים שלמד לישראל לא הוציאם מלבו, ולא קבצם מבעלי החקים שהיו בעולם, אלא כאשר צוהו ה' כולם מפי הגבורה. והוא ב"ה צוה שיעשו ישראל החקים האלה. וחזר ופירש שאלו החקים והמשפטים הן הן החכמה והבינה. ואע"פ שלא יצאו משכל האדם ומבינתו ולא ימצאו מהן. גם הרבה מנגדים לטבע השכל והבינה הנטועות בנפש, בכל זאת הם החכמה והבינה הגמורה. ולכן אמר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". הודיע שישמרו החקים האלה בלב שלם ויעשו וינהגו על פיהן. כי אין החקים האלו שוים לחקים שחקקו כל עם ועם ללשונותם בארצותם, אלא חקי התורה הן חכמה ובינה לעיני העמים בעבור שצוה עליהם השם ב"ה. ואינם כמו חקי עם ועם שאינם חכמה ובינה כי הם מתחבולות בני אדם. ואין בכח האדם לחוקק חקי חכמה ובינה. ולכן אם ישמרו ויעשו חקי התורה יגדל שם ישראל לכבוד ולתפארת עד אפסי ארץ. כי אם ישמעו העמים החקים האלה שנוהגים בהם בני ישראל, כולם יודו ויאמרו שהוא גוי גדול מכל הגוים. ובעבור גדולתו הוא חכם ונבון מכל הגוים ונתנה להם לבדם החכמה והבינה למורשה. ושאר הגוים השפלים בערך ישראל, משפטים אלה בל ידעום. מבואר הדבר שחקי התורה הן החכמה הגמורה. והנוהג על פיהן הוא החכם.
1
ב׳ויפה אמר "חכמתכם ובינתכם", לפי שזרע יעקב לבדם הם מקבלי התורה, לא שאר האומות. וכמו שיתבאר (בחדר השמיני בעז"ה). ואם היתה הנחת שם "חכמה" על העיון, המופת ודרכי חקירות השכל, גם בשאר העמים היו חוקרים ופלוסופים כמו אריסטו וחבריו ודומיהן, שהפליגו לחקור בטבעיות ואלהיות כפי מחשבתם, והוכיחו ההשגות האמתיות בהקשים ונצוחים. ואיך אמר "אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"? אם הכונה על עשות המופתים1הוכחות הגיוניות על מה שלמדנו מן התורה בדרך קבלה, כבר הראית שחכמי הגוים גם המה הפליגו בחקירות האלה. ואם הכונה על הקבלה בלי מופת לא היה לו לתאר זה ב"חכמה" וב"בינה", ויודעיהן ל"חכמים" ול"נבונים". אבל הכלל שיסדנו נאמן ויציב שכל חכמה על חקים נודעים מן השם ב"ה שחקקן בחכמה והן הן חקי התורה. וישראל לבדם קבלום ונוהגים בדרכיהן. ועל קוטב זה סובבים דברי הכתוב וכמו שפרשנו. והנה פסוק זה יצא מן הכלל ללמד על כל המקומות שבספרי הקדש שנזכר [בהם] לשון חכמה, שהוא על חקי השם ב"ה שהן החכמה הגמורה. וכמו שתראה בחדרים הסמוכים בהביאנו כל כתבי הקדש ובפרושינו עליהם:
2