גן נעול, בית ראשון ח׳:ב׳Gan Naul, House I 8:2
א׳כלל גדול רמזנו עליו (חדר ב' חלון ז'), שהחכמה אחת ולא תשתנה. אבל היא עומדת להשתנות כפי המקבלים. ואני רואה הכרחי לבאר הענין הזה. דע כי השנוי הגמור הוא המשנה מרצון לרצון. על דרך משל מה שאהב היום ישנא מחר, או מה ששנא אמש יאהב היום, מבלי התחדש ענין בדבר האהוב שבעבורו ישנאהו, ומבלי שהתחדש ענין בדבר השנאוי שבעבורו יאהבהו. רק שנוי החפץ והרצון להמיר האהבה בשנאה והשנאה באהבה. ואע"פ שאמש נתן טעם למה שנא דבר זה, ועכשיו נתן טעם למה אהבו. וכן להפך. כל זה שנוי רצון ומסוג הפחיתיות הנתלים באדם, בעבור היותו חלוש ההרכבה וקצר השכל והבינה והדעת ובעל היצרים הרבים. פעם רוח עולה מלובש במדה זו ומושל עליו. פעם רוח עולה מלובש במדה שכנגדה ומושל עליו. וכמו שבארנו (חדר ה' חלון ג') ומכל אלה באים השינויים לאדם. וזה מוכרח מעצמו. כי אם המיר האהבה בשנאה או השנאה באהבה בלי סבה כלל, רק מנטיה צפונה המושלת לפי שעה, הרי זה סכלות גמורה ואות כי הוא חסר לב ואין לו ממשלה על נפשו כלל. ואם המירה מפני סבה וטעם, על דרך משל אמש ראה אדם עושה פעולה נכבדת ומדבר דבר חן, והתחיל לאהבו ולספר בשבחו. ומחר ראה או שמע שהאדם הזה הוא כסיל ורע מעללים, ודבריו ופעולותיו הטובים הם להיות חנף ומרע לרמות את הבריות, ועל כן החל לשנאו, או להפך, הרי סבת השנוי מקוצר רוח בינה, שהיה טועה ולא הבין ענין האיש ההוא. וכן אם עד הנה אהב צדיקים והיטב עמהם, ועתה נהפך להם לאויב. או להפך. הנה יסוד השנוי בעבור הציורים המושלים בנפשו שהתגברו עליו, והשתנה מרצון לרצון. וכן בכל הכחות הנפשיות יקרה שנוי בנפש האדם, מצד שהוא אדם חסר, וכחותיו בכח1בפוטנציה, ביכולת ולא בפועל לא בפועל או מצד קוצר השכל והבינה. וכן לעניין הכחות הפועלות בגויה. כולם על דרך אחד במקרה השנויים. וכן לעניין הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים. אין צריך לומר באדם כסיל, שהכחות היקרות האלו עבדים לכחות העולות מאליהן, כמו שבארנו (חדר ד' חלון ה') כי הם משתנים עמהם במקרה. אבל גם באיש חכם יקרה שנוי בהרבה דברים, בעבור קוצר כח מן הכחות האלו. היום מתבונן בענין מן הענינים על דרך זה, ומחר יבין הטעות. כי שמע בינתים הקדמה חדשה שהיא צריכה להבנת הענין על אמתו או שמעה מזולתו. או שנתברר לו טעותו מדרך השכל, והתבונן עתה על דרך אחר וכיוצא בזה. וכל מיני השנוים האלו לא תמצאנה בעניני החכמה ובמנהגיה הרבים בהיות כל חכמה אלהית, כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ה') ומחוקקה ית' הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, מרומם על כל תהלה ונשגב מכל חסרון, אין קץ ואין חקר לתבונתו. חלילה חלילה ליחס לו שינוי רצון! על זה נאמר (מלאכי ג, ו) "כי אני יי' לא שניתי". ואין דרך לומר בדור זה אוהב צדיקים ועתה אוהב כסילים, או להפך. מי שחושב כן בזדון, הוא מִכַּת המינים. וכן אין ליחס לו שנוי ח"ו בעבור טעות וכיוצא. כי הוא ית' חוקר לב ובוחן כליות, אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד פניו. ועל זה נאמר (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאם יי', הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". ואמר (משלי כ, כז) "נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן". הוא ב"ה יודע הכל ומבין הכל. כמו שנאמר (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". (דהי"א כח, ט) "וכל יצר מחשבות מבין". וגם לא יקרהו שנוי בעבור הזמנים ותמורותיהן. כי הוא ב"ה צופה מראשית אחרית, ויודע כל המקרים טרם תהיינה. כמו שנאמר (ישעיה מו, י) "מגיד מראשית אחרית". ונאמר (מל"א יג, ב) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". ונאמרה נבואה זו בכמו ג' מאות שנה קודם לידתו. וכל התורה וספרי הנביאים מלאים מענין זה. ולכן היסוד שיסדנו אמת והיא שהחכמה אחת ובעינה תעמוד ולא תשתנה לעד:
1
ב׳ואולם תשתנה נוכח המקבלים, וזהו כפי ארחות החכמה. על דרך משל מדרך החכמה להטיב עם הצדיקים, ולהרע עם הרשעים. ויש הבדל בין הצדיקים. ויש הבדל בין הרשעים. הכל כפי מצב נפש ונפש. וכפי ציורי הצדק או הרשעה המושלים בהן. ותתהפכנה הנפשות לטוב ולרע באלפים ורבבות תהפוכות ותמורות, הן בענין הטוב, הן בענין הרע. שים לבבך על מה שדברנו למעלה (חדר א' חלון ב') שהנפשות נבדלות בכחותיהן בין רב למעט. ויש יצדק בכח אחד הרבה. ויש מעט. וכן לענין הרשעה. וכן דברנו (חדר ה' חלון ב') על ענין צאת ציורי הנפש מן הכח אל הפועל. ויש שהוציא הרבה ויש מעט. וכן לענין הרשעה. וגם דברנו (שם חלון יו"ד) על התחלפיות המזגים והגויות שהן לאין מספר. ובעבור כל אלה יש הבדלים רבים בין מצב נפשות בני אדם לטוב ולרע. ונגד כל מצב ומצב חקקה החכמה ארח קבוע ומשפט צדק. הן לעניין הפעולות והמעשים שיתחייב בהן לעשותן בעל הנפש שהוא במצב זה, והאזהרות והמשמרים שישתמר מהן מעשותן. ופעולות ומעשים אחרים שחייב בהן בעל הנפש שהוא במצב אחר, וכן כולם. הן לעניין השכר הטוב, שיקבל בעל הנפש שהוא על מצב ידוע בעבור מעשיו ופעולותיו הטובים, ובעבור השמרו מכל רע. והשכר שיקבל בעל הנפש שהוא על מצב אחר בעבור מעשיו והשתמרו מהן. הן לעניין הפרעון והשילום שיפרע מן בעל הנפש שהוא על מצב ידוע בעבור עברו על המצוה שהצטוה עליו, ובעבור עשותו רע שהוזהר עליו. והפרעון שיקבל בעל הנפש שהוא על מצב אחר, וכן לכל נפש ונפש. והנה אין קץ לחכמה, וכל הארחות והדרכים קבועים ותמימים, לא ישתנו לעד לעולם. כי בעל מצב זה שהיה בדור הראשון. אם יקרה בעל מצב כמוהו בכל דור ודור עד היום האחרון תהיינה חובת מעשיהם שכרם ופורענותם הכל שוה. אם ישוו בצדק או ברשעה. ובדברינו (חדר ב' חלון ז') פרשנו פסוק (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". להורות שהטוב והרע הבאים לעולם, כולם כפי ארחות קבועות בחכמה. כי כל דרכיו כפי משפט החכמה. ובני אדם משתנים מיום ליום ומשעה לשעה, לטוב או לרע. כי כן חפץ השם ב"ה כמפורש למעלה (חדר ג' חלון י'). וכן ישתנה כנגדן ארחות החכמה הקבועה כי מיד בעמדו על מצב אחר, הוכן לקבל משפט ארח החכמה המקבילה עם מצב כזה לטוב או לרע. ועל דרך הזה נשתכללו כל מעשה שמים וארץ. כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית" וכמבואר למעלה. ועוד יתבאר בחדר זה בעז"ה:
2