גן נעול, בית ראשון ט׳:י״בGan Naul, House I 9:12
א׳והאזהרות הנוספות על הכהנים, אלו הן. /אל יבא בכל עת אל הקדש. /שלא יתעצלו הכהנים והלוים בשמירת המקדש. /"אך אל הפרוכת לא יבא" כהן בעל מום. /כהן בעל מום קבוע לא יגש להקריב. /כהן בעל מום עובר לא יגש להקריב כל זמן שהמום בו. /הכהנים לא יעבדו עבודת הלוים. והלוים לא יעבדו עבודת הכהנים. /יין ושכר אל תשת וגו', וזה נוהג גם בזמן הזה לשופטים בשביל ההוראה. /וינזרו כהנים טמאים מן העבודה. /וטבול יום לא יחלל. /לא תכבה אש מעל המזבח. /לא תעלו עליו קטרת זרה במזבח פנימי. /[בדי הארון] לא יסורו ממנו (שמות כה, טו). /(שפת מעיל של כהן גדול] לא יקרע (שמות לט, כג). /לא תזרוק דם בעל מום. לא תקטיר אותו. /ולא יקריב בעל מום עובר. /ומיד בן נכר לא תקריבו בעלי מומין. /כל שאור וכל דבש לא תקטירו. /ולא תשבית מלח. /לא ישים עליו שמן. /לא יתן עליה לבונה במנחת חטא. /לא יצוק עליה שמן. /לא יתן עליה לבונה במנחת סוטה. /(קרבן העוף) לא יבדיל (ויקרא א, יז). /כל חרם לא ימכר. /חרמי ארץ לא יפדה. /לא ילין חלב חגי עד בקר. /לא ילין מן הבשר, בחגיגה. /לא תאפה חמץ שירי מנחות. /כהן טמא לא יאכל תרומה. /בתרומת הקדשים לא תאכל חללה. /מנחת כהן לא תֵאָכֵל. /לא יאכל מחטאת פנימיות. /לא תאכל תועבת פסולי המוקדשין. /לא תאכל בשר אשם וחטאת חוץ לקלעים. /לא תאכל בשר העולה. /לא יאכל כהן בשר בכור תמים חוץ לירושלים, וכולל לאו לזר שלא יאכלנו בין קודם זריקת דמו בין לאחר זריקה והקטרה. /לא יאכל כהן בכורים קודם הנחתן בעזרה. /לא יקח כהן זונה. /לא חללה. /לא גרושה. /ראשיכם אל תפרעו. /ומפתח אהל מועד לא יצאו בשעת עבודה. ועוד אחת הנוהגת גם בזמן הזה והוא אזהרת /לנפש לא יטמא בעמיו:
1
ב׳נוסף עליהן כהן גדול שהוזהר עוד. /לא יזח החשן מעל האפוד. /אלמנה לא יקח. /לא יקרב אליה אפילו בלי לקוחין. /ועל כל נפשות מת לא יבא. /לא יטמא. וכלל כולם מ"ט אזהרות לכהן הדיוט ולכהן גדול. ובזה נשלמו מספר שס"ה מצות לא תעשה. והעשין והלאוין בין כולם תרי"ג. ובזה השלמנו בקצרה מה שרצינו לבאר בענין זה. והוא שהמצווֹת בכללם עשין ולאוין, כולם שקולות בפלס ישר עם ערכי נפשות בני אדם לאות ולמופת על מעלת התורה שהיא עליונה. ושמחוקקה הוא יוצר כלל הנפשות את זה לעמת זה. ובמעטים מהן שיש צד קושי וכבדות על מקצת הנפשות, נכתב בצדו מליצה המישרת הנפש הנלוזה להדריך אותה אל דרך החכמה. וכמו שבארנו ברמז בכל מצוה ומצוה. בִּין תבין את אשר לפניך. חקור ודרוש והושב כל דבר על מכונו.1מליצה ע"פ ספר יצירה פ"א כי (תהלים יט, י) "משפטי ה' אמת צדקו יחדו":
2