גן נעול, בית שני א׳:ב׳Gan Naul, House II 1:2
א׳הכלל הא', כל המתואר "חכמה" צריך שתהיינה באותו הענין שתי דרכים הפונים זה מזה נמצאים במציאות קיים, ואז יתואר הדרך האחד מהן בתאר "חכמה", והדרך ההפוך ממנו יתואר בתאר "סּכלות". אבל אם אין בענין ההוא רק דרך אחד לב, ואין דרך אחר הפוך ממנו נמצא במציאות קיים לא יפול על הדרך הנמצא בו לשון "חכמה", אבל הוא תחת סוג הבינה הדעת והשכל. וענין שיש בו שתי דרכים, הוא כמו ענוה וגאוה, אמת ושקר, אהבה ושנאה, נדיבות וכילות, האכילה והצום, הזימה והפרישות, הקדושה והטומאה, וכל כיוצא בהן, שיש בכל ענין מהן שתי דרכים הפוכים זו מזו נמצאים במציאות קיים. וענין שאין בו רק דרך אחד הוא ידיעת מהלכי המאורות, תמונת השמים, תמונת הארץ, וכן כל הידיעות העליונות הנשגבות, לדעת שיש מצוי עליון, שהוא יחיד ומיוחד, שאינו גוף ולא כח בגוף, שיכלתו בלתי בעל תכלית, וכל כיוצא בזה, שאין בכל אלה רק דרך אחד ישר נמצא לבד; וההפך ממנו אין לו מציאות כלל והוא דמיון שוא ואפס, וכמו שהרחבנו לדבר בזה בבית הראשון (חדר ב' חלון ד'):
1
ב׳הכלל הב', בהיות בכל דבר חכמה שתי דרכים, המשילו אותן כתבי הקדש במשָׁלים רבים, כמו לשתי ידים שבאדם, האחת ימנית והשני שמאלית. ואל הימנית נמשל דרך החכמה הנכבד, ואל השמאלית דרך הסּכלות. המשילום אל הלחם ואל המוץ, אל האמת ואל השקר, אל הצדק ואל החטא, וכיוצא במשָׁלים אלו שיש בכל משל ונמשל דמויים נפלאים, והמתבונן בהם ימצא שהן נכונים וישרים. ולא יתכנו המשָׁלים האלו על הענינים שאין בהם רק דרך אחד, וכמו שיבין המבין מדעתו, וכמו שבארנו שם (שם חלון ה' וחלון ו):
2
ג׳הכלל הג', אלו השתי דרכים שיש בכל ענין של חכמה, שהאחד מהן חכמה והשני סּכלות, אינן עומדים על מצב אחד תמיד, עד שתאמר דרך זה לעולם חכמה, והדרך השני לעולם סּכלות, אבל ישתנו כפי העתים וכפי המקבלים. ואלה השנוים גם הן כפי ארחות החכמה. על דרך משל הגאוה והענוה, שהן שתי דרכים הפוכים ועל הרוב דרך הענוה חכמה, ודרך הגאוה סּכלות. ולקצת העתים מדרך החכמה לאחוז במדת הגאוה, ואם נאחז בדרך הענוה לסּכלות תחשב. וכן מדת הרחמים והפוכה האכזריות, אעפ"י שעל הרוב מדת הרחמים דרך החכמה, והאכזריות מנגד לה, לפעמים תצוה החכמה להתנהג במדת האכזריות, וכמו שבארנו שם (חדר ד' חלונות ו-ט), וישתנו כל אלו הענינים כפי העת והמקבל , ועל זה חקקה החכמה חוקותיה:
3
ד׳הכלל הד', החכמה בעצמה אחת ולא תשתנה לעד, והשנוים שהזכרנו בכלל השלישי אינן שינויים ותמורות בחכמה עצמה, כדרך מחשבות בני אדם המתנחמים1כלומר משתנים ממועצותיהם ומחוקותיהם, אלא כל התמורות שהן על פי החכמה עומדות לעד. על דרך משל מחֻקוֹת החכמה לרחם על עניים צדיקים, ולעמת זה להתאכזר נגד הרשעים לעשות בהם משפט כתוב, כדרך אותן שנכתב עליהן (דברים ז, טז) "לא תחוס עינך", (דברים יג, ט) "ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול", (דברים יג, ו) "ובערת הרע מקרבך". הנה אלו הדרכים עומדים לעד לעולם ולא ישתנו. ואם יקרה עני צדיק בכל דור ודור, נכון לעמתו ארח החכמה שקבעה הדרך איך נתנהג עמו. וכן אם יקרה רשע עריץ בכל דור ודור, נכון לעמתו ארח שני של חכמה שקבעה הדרך מה נעשה בו, וכמו שתבין ממה שבארנו שם (חדר ב' חלון ו', וחדר שמיני חלונות ב-ט):
4