גן נעול, בית שני א׳:ג׳Gan Naul, House II 1:3
א׳הכלל הה', כל הכחות הנטועות בנפש הם נושאי החכמה, כמו כח הצדק וכח הרֶשע, כח האמת וכח השקר, כח הענוה וכח הגאוה, כח הרחמים וכח האכזריות, כח האהבה וכח השנאה, כח הזריזות וכח העצלה, כח השמחה וכח העצב, כח הנדיבות וכח הכילות. וכן כל הכחות הפועלות פעולות בגוף האדם, כמו הרעבון והשביעה, הענג והצער, השינה והיקיצה, וכיוצא בהן. והטעם שתארנום נושאי החכמה, לפי שיש בכל אחד מהן דבר והפוכו, וכל זה תחת סוד החכמה, וכמו שבארנו בכלל הראשון. וכל פעולה של חכמה או של סּכלות תשען על אחת מן הכחות האלו, וכמו שבארנו שם (חדר ב' חלון ב'), ואלה כחות נטועות בכל הנפשות, אין שום נפש אדם נעדרת אחת מהן, וכמו שבארנו שם (חדר ד' חלון ב'):
1
ב׳הכלל הו', נטוע בכל נפש כח החכמה, והוא הכח שבו יקבל האדם חכמה, לפי שכל חֻקוֹת החכמה שיראה או שישמע מפי חכמים או ענין של חכמה שיקרא ושילמד מספרי החכמה, יצייר הכח הזה פנימה בנפש, והוא כמו לוח לצייר עליו ציורי החכמה. ויוכל כל אדם לצייר על לוח לבו חֻקֵי החכמה, לפי שכדמות הדבר ששומע שרואה או שלומד, נטוע ג"כ בנפשו ויוכל בנקל לציירו. וכדרך שאמרנו בכלל החמישי, שהכחות הנפשיות בכללן הן נושאי החכמה ושהן נטועות בכל הנפשות. והנה כשיקרא "לא תקום ולא תטור", "לא תשנא", מיד יציירהו היטב, לפי שנטועים בנפשו מדת הנקימה הנטירה והשנאה, וכן בכל דבר. ולכן יתכן לצַווֹת ההמון כולו שיקבלו חכמה, לפי שיש ביד כל אדם לקבלה, וכמו שבארנו שם (חדר ב' חלון א'):
2
ג׳הכלל הז', כל כח הנטוע בנפש האדם, נטוע לעמתו בנפש כח המנגד לו וההפוך ממנו. על דרך משל נטוע בנפש כח אהבה, ולעמתו נטוע בה כח לשנוא, נטוע בה כח לרחם, ולעמתו נטוע בה כח להתאכזר, נטע בה כח לכעוס, ולעמתו נטוע בה כח לרצות, וכיוצא באלו שהן כחות הפוכות זו מזו. ובזה נבדל האדם מן הבהמה ומכל החי, שאעפ"י שבנברא נברא1סגנון לשון לומר כל נברא בפני עצמו מהן נטועות כחות ידועות, שבהן יבדלו בעלי אותו המין מבעלי מין אחר, לא נטבעו בנפשותם הפוכי אותן הכחות, ובעבור כן יוכל האדם להתנהג בחכמה, שישתנו דרכיה כפי העת והמקבל, וכמו שתראה מדברי הכלל השלישי וכמו שבארנו שם (חדר ג' חלון ד'):
3
ד׳הכלל הח', כחות נפש האדם בלתי מוגבלות בטבעיהן, ולא תוכל לומר שהשיג כח זה חפצו בשעור ידוע, יספיק לו מה שהשיג ולא יחפוץ יותר. אלא החפץ אינו נח לעולם, כשתהיה החפץ בדבר מן הדברים שהן תחת השמש. על דרך משל נטוע באדם כח השררה והשלטנות. תמיד כשישיג חלק מחפצו, יחפוץ לעלות יותר. נעשה שר מבקש להיות דוכוס. נעשה דוכוס יחפוץ להיות מלך. הוקם למלך מבקש להיות מלך על שאר המלכים. בהיותו מלך למלכי האדמה, עדיין אין הכח שבע, ואם יניחנו לפעול פעולותיו, יגבה עד לְהֶשְׁחֵת, כדרך שאמר נבוכדנצר הרשע (ישעיה יד, יד) "אעלה על במתי עב אדמה לעליון". וכן לענין הכח לאסוף ולכנוס, וכן בכל הכחות לטוב ולרע אין לשום אחד מהן גבול בטבע יצירתו, וכמו שבארנו שם (חדר ג' חלון ה'):
4