גן נעול, בית שני א׳:ח׳Gan Naul, House II 1:8
א׳הכלל הכ"ה: יסוד החכמה שיקבלנה האדם מפי חכמים, ושילמדנה מספרי החכמה, ושישמרנה בלבו, וירגיל עצמו ללכת בדרכיה, נשען הכל על יראת השם ב"ה. כי בהיות שאין על החכמה מופתי הדעת, כמו שאמרנו בכלל התשיעי, שוב לא יקבלנה באמצעות בינתו ודעתו, המשיגים יושר דרכי החכמה במופתים, כמו שיקבל האדם בהכרח החכמות הלימודיות וחכמות טבעיות, בעבור שבא המופת הברור על כל דבר ודבר, כי אין על החכמה מופתי הדעת. וכן לא יקבלנה בטבע נפשו, שהרי אמרנו בכלל הי"ז, שחֻקוֹת החכמה סותרות לטבע לב האדם, לא נשאר דבר שבעבורו יקבלנה וישמרנה ויעשה כפי ארחותיה, זולתי בעבור יראת השם ב"ה. וקודם ליראה האמונה, אלא שהאמונה ענין טבעי הוא, וקרוב לשקול הדעת הנטוע באדם, וכמו שאמרנו שם (חדר ז' חלון י"ב), כי בהאמינו שחֻקֵי החכמה נבעו מפי עליון ב"ה, ושהוא ב"ה צוה על האדם מה יעשה, וממה ישמר, כשתהיה יראת ה' על פניו, יתאמץ ללמוד חֻקוֹתיו מצותיו ומשפטיו הצדיקים והישרים וישמרם בלבו, ויתחזק ויתגבר על טבע לבו המצייר רע, וימשיל בו הציורים הטובים המתוקנים כפי ארחות החכמה שלמד, וינהג בכל מעשיו כפיהן; והכל בעבור מורא האדון הנורא יתברך שמו. והיראה על שתי דרכים, יראת עונש, שירא מֵעֲבוֹר את פי ה' פן יחרה בו אפו וזעמו; ויראת רוממותו ית', שיבוש ויכלם מֵעֲבוֹר על רצון השם ב"ה, שהוא אלהי הצבאות ויוצר רוח האדם בקרבו, מקור מים חיים, נורא תהלות ואדון הכל. וכפי רוב היראה שבנפש, כן תגדל חכמתו וכשרון מעשיו, והעיקר הוא יראת רוממותו יתברך, וכמו שבארנו (חדר ו' חלונות ז-ט, וחדר ז' כולו).
1
ב׳הכלל הכ"ו: הַסָר והנלוז מדרכי החכמה בעבור תאותו ושרירות לבו המצייר הכל לרעה ואינו רוצה להתאמץ להתגבר על יצרו, הוא המתואר בספרי הקדש בתאר "כסיל", ואיננו פתי או נעדר השכל, כי לפעמים נטוע בו כח שכל גדול ובינה רחבה. אלא שבעבור שכחותיו נוהגות כפי טבעיהן לרעה, נעשים שכלו ובינתו משרתים להשלים חפץ תאותו הרעה, וכמו שאמרנו בכלל י"ח. ואולי לעת אחר ישוב ליראה את ה' ויעזוב גלוליו ויעשה לו לב חדש ורוח חדשה להתגבר על כחותיו ולטהרם מטומאותיהם, וכמו שבארנו בכלל כ"ג. אבל מי שהוא עז פנים לחלוק על חֻקֵי השם ב"ה ואומר שטבע לבו פועל בחכמה, ושחֻקֵי השם ברוך הוא חלילה מנגדים לחכמה, או שירבה טענות וניצוחים נגד חֻקֵי השם ברוך הוא להראות ביד שכלו התועה שאין העמדה וקיום לחֻקֵי השם ברוך הוא ח"ו, הם המתוארים "חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם", אנשי משחית, מנאצי אל, וכיוצא בתוארים הרעים האלו. וממש אין תקוה שישובו להשיג ארחות חיים, וכמו שבארנו כל הכתובים שנזכרו בם תאר "חכמים בעיניהם" בבית הראשון (חדר ו' חלונות י-יד). ועוד יתבארו עניניהם במקומות רבים בספרים אלו בעזרת השם ברוך הוא.
2
ג׳הכלל הכ"ז: מי שמביא נפשו תחת עול החכמה, ומכריח כחותיו ביראת ה' שינהגו כפי החכמה, אעפ"י שבהתחלת הדבר יצר לו מאד, וכמשא כבד יכבד עליו, בעבור הלחמו עם טבע לבו, שהיא באמת מלחמה קשה וגדולה, ואשרי המנצח! הנה יש תקוה לאחריתו. כי אם יעשה את שלו, יִלָוֶה אליו העזר האלוהי ממרומים, וכדרך שבארנו בכלל כ"ד, וימצא כח חדש בנפשו ויהפך לבו ממה שהיה, ויהיה בו טבע שני מוכן לצייר דרכי החכמה. וכמו שהיה הלב קודם הנצחון מצייר הכחות בטבעו בדרך רע, יציירום עתה בטבע בארח חכמה וימשילם, ואז יקל עליו להיות נוהג בכל עת כפי החכמה, ויגיל בחקים האלו, ויתן תודות לאדון הכל יתברך, שנתן לו תורת חיים ואהבת חסד. ומי שנהפך לבו להיות על מצב כזה, הוא המתואר בכתבי הקדש בתואר "חכם לב", להורות כי נגע החכמה בלבו ושהלב מציירם בטבע, והיא סגלה נפלאה מאד, וכמו שבארנו (חדר ה' חלון ה').
3
ד׳הכלל הכ"ח: במקומו יתבאר שמלת "דעת" נופל על הדברים הנודעים במופת החוש או במופת השכל או ע"י מושכל ראשון הנטוע בנפש האדם, שעל ידי אחת מאלו יתחזק הדבר בנפש. ואי אפשר לחשוב עוד על דרך אחר, בעבור שהנפש מוכרחת לקבל מצד הברור והמופת שהדבר כן הוא. ויש עוד ענין של "דעת", והוא על דבר שאינו מבורר במופת ויש לחלוק עליו, אלא שאחד מבני אדם התחזק במחשבתו ובציור לבבו, לקיים אחד מן הדברים ע"י טענות ונצוחים רבים וכיוצא, עד שאי אפשר לבטל מחשבתו והיא קיימת בלבו כל הזמנים כאילו היא מבוררת במופת, נופל על זה האיש תואר דעת1שמא צ"ל"איש דעת" (עיין משלי כד, ה) בדבר ההוא, לפי שאצלו נתברר הדבר. ובבאור שרש "ידע" נרחיבה לדבר בזה בעזרת ה'. וכבר אמרנו בכלל התשיעי שאין על חוקי החכמה מופתי הדעת. ולכן ה"חכמים בעיניהם" מתוכחים כנגדן. ועם כל זה כשיזכה האדם שתצטיירנה חֻקֵי החכמה בלבו בטבע וכדרך שאמרנו בכלל הכ"ז שהוא המתואר "חכם לב", יתכן לאמר עליו שנפשו יודעת חכמה, בעבור שהתגברו דרכי החכמה בלבו והוא שמח בהם, ודרכי הסּכלות לא יראו אל פני לבו. וכאילו נודעו לו במופתים ברורים שהן הדרכים הנכונים. ויש בזה דברים רחבים. ולא באתי במקום הזה לבאר ברחבה, כי אם להציג כללים קצרים הצריכים לפרושי המקראות.
4