גן נעול, בית שני י׳:י״טGan Naul, House II 10:19

א׳ידועה דעת מקצת חכמינו ז"ל (בבא בתרא יד, ב) כי ספר איוב כתב אדוננו משה ע"ה. ודנו כן לפי שראו קדושת עניני הספר, ושמליצותיו כוללים דרכי החכמה העליונה. וגם בתעלומותיו ראיתי אור. כי בעל הספר הזה התאמץ ברוח קדשו והודיע שסוד החכמה נעלמת מלב בני אדם, ושאיננה נודעת זולתי למאצילָהּ ית' שמו, ולא ימצאנה האדם בשכלו ובבינתו. וערך פרשה בפני עצמה על ענין זה. וראיתי לפרשה על דרך כלל, לא פרטי הכתובים. כי נכתבים בה ענינים שאינן צריכין להתבאר עתה. ורק יתבארו הכתובים שנזכר בהם לשון "חכמה". ואשלים מה שיעדנו עליו למעלה (חדר ח' חלון ה'):

ב׳אמר (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה". פירוש, למעלה ממנו אמר שכל הסגולות אשר מתחת לשמש אפשר שימצאם האדם. כי יש מקומות שהם נמצאים בהם ואם יעמול האדם ויטרח יוכל למצוא אותם כמו שאמר (כח, א-ב) "כי יש לכסף מוֹצָא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה". ואמר עוד שגם הסגולות שהן בבטן הארץ ובעומק ההרים, שלא יוכל האדם לבוא שם בשום תחבולה, ג"כ אפשר שתמצאנה בזמן מן הזמנים. אם יהפכו ההרים ברעש וכן כי תהפך הארץ,¹התפרצות הרי געש או רעידת אדמה ויתגלו הסגולות שהיו טמונים בעמקם. כמו שאמר (שם כח, ה-ז) "ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה וגו'. נתיב לא ידעו עיט" וגו'. לפי דעתי יגיד שבהתהפך הארץ, אז יראו כי אבניה מקום ספיר. וקודם זה היה נעלם שאפילו העיט ועין איה לא שזפתו הנתיב הנעלם הזה, ועתה נגלה לכל עובר. ואמר עוד (כח, ט-יא) "בחלמיש שלח ידו, הפך משורש הרים. בַּצּוּרוֹת יאורים בִּקֵעַ, וכל יקר ראתה עינו. מבכי נהרות חִבֵּשׁ ותעלומה יוציא אור". כלומר ג"כ בקע בכחו החלמיש, והפך ההרים משורשם. ומוציא יאורים מן הצורים והחלמיש הנבקעים. כי הוא ב"ה עושה כן לגלות מה שהוא בהעלם. כי כל היוקר הזה ראתה עינו ית' בעודו בהעלם, וכבוא זמן הגזור לפניו יתגלה חלק לבני אדם. וכן הנהרות ההולכים מן הים מתחת לארץ, ובוקעים היבשה ויוצאים לעיני השמש והיו לנחל גדול. והנה מה שהיה תעלומה יוציא לאור השמש. ואמר כל אלה ימצא האדם פתאום אעפ"י שקודם לכן היו תעלומות. ואין כן החכמה והבינה. שלא יִוָדְעוּ לעולם במופת החוש או במופתי השכל, וכדברי הכלל הט'. ועל זה אמר "החכמה מאין תמצא"? כלומר באיזו דרך תִּמָצֵא החכמה לאדם, כדרך (קהלת ח, יז) "וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא". ואינה דומה לשאר הסגולות כמו הגבורה העושר והיופי וכיוצא, שהן נודעות בלי ערעור וחולק. ומעלתן נודעת נגד הפחיתיות ההפוכות מהן, כמו המורך והעוני והכיעור וכיוצא. מה שאין כן דברי החכמים שלא יתבררו במופתים מדרכי הסּכלות; ולכן הכסילים מריבים תמיד על החכמה. וכן "איזה מקום בינה" לעבור שם יום יום ולראות אולי היא נמצאת עתה ונתגלה כבודה, כמו שנוכל לעשות בסגולות שתחת השמש; וכמבואר כי אין אנו יודעים אי זה מקומה. ואמר (איוב כח, יג) "לא ידע אנוש ערכה, ולא תִמָּצֵא בארץ החיים". כלומר אל תחשוב שלפי שערכה מִצְעָר,²מועט איננה יוצאת לאור כמו שאר הדברים היקרים. כי ערכה גדול מכל הנמצאים. והמקטין מעלת החכמה אות [היא] כי יצר הלב מושל בו וּמְדַמֶה לעיניו דרכי שוא, ודרך החכמה אוצר נעלם ממנו. ומלת "אנוש" תואר למי שיצרו מושל עליו, ואין כן מלת "איש" או "אדם" ובארנוהו במקומו. גם פרשנוה³יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 287 במשנת ר' לויטס איש יבנה (אבות, ד משנה ד). ולכן אמר "לא ידע אנוש ערכה". ואם היה יודע ערך החכמה היה יותר עמל וטורח עבורה, ממה שהוא עמל תחת השמש. ומי שהוא איש צדיק חכם, יודע ערכה שהיא עולה על כל הסגולות והיא נמצאת באנשים חכמים. כדרך (משלי ג, ד) "ומצא חן ושכל טוב". וכמו (דברים לד, ט) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה". אבל "אנוש" לא ידע ערכה. ואעפ"י שנושאי החכמה וכח החכמה נטועים בו [באנוש הזה], הוא מסכל ערך החכמה ואינו הולך בחכמה, וכן לענין הבינה והשכל כמבואר למעלה. ואחר שהזכיר האדם, אמר "ולא תִמָצֵא בארץ החיים", כלומר בשאר בעלי החיים כולם, החיה והבהמה, לא תמצא בהם חכמה. כי אין קשר לנפש בעלי החיים עם החכמה, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון א'). והנה הבדיל בכתוב זה בין נשמת האדם העליונה, ובין נפשות בעלי החיים שהן מן הארץ. וכן בעלי החיים אשר מתחת לארץ גם בהם אין חכמה. ועל זה אמר (איוב כח, יד) "תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי". והודיע שערך החכמה גדול מכל הנמצא תחת השמש. ואמר (כח, טו-טז) "לא יֻתַּן סגור תחתיה וגו' לא תְסֻלֶה בכתם אופיר". כלומר ראוי לנו לעמול ולטרוח ולבקש אותה ולראות אָנָה תִמָצֵא, בעבור כי ערכה גדול מכל אשר אנו מבקשים וטורחים עבורם.