גן נעול, בית שני י׳:כ׳Gan Naul, House II 10:20
א׳(איוב כח, כ) "והחכמה מאין תבוא, ואי זה מקום בינה?" פירוש, אחר שהזכיר שהיא יקרה מכל, חזר ותמה פעם שנית ואמר "מאין תבוא?" כמו (משלי ב, י) "כי תבא חכמה בלבך". ושאל מאין תבא? כי אין בכח האדם לחוקק חקים בחכמה בשכלו ובבינתו. ואי אפשר לו שיחכם זולתי כשיקבלנה ממרומים. וזה פלא איככה תבוא החכמה משמֵי קדם ללב האדם. שידע משפט כל דבר ודבר, ומנהג כל דבר ודבר, בקצב וביושר כפי החכמה? ואם תאמר שיקבלנה מפי חכמים? הנה יצר הלב מְנַגֵד לחֻקוֹתיה. ואם היינו יכולים לברר חֻקוֹתיה במופתי השכל והבינה, היינו מכריחים יושרה במופתים נאמנים. אבל אין זה בידינו. כי בינת האדם בעלת גבול, ואין קץ לחכמה ולא תוגבל בתוך בינת האדם כמבואר למעלה. ועל זה אמר "ואי זה מקום בינה?". מאין יבוא הבינה הגדולה שעל ידיה נבין דרכי החכמה? ואמר (איוב כח, כא) "ונעלמה מעיני כל חי וגו' כלומר זה נעלם מעין לב כל חי". אין מבין סוד החכמה זולתי השם ב"ה לבדו. ועל זה אמר (כח, כג) "אלהים הבין דרכה". כלומר הוא ב"ה הבין דרך החכמה כי עמו התבונה הבלתי בעל תכלית. ולכן הוא ב"ה לבדו מחוקק חֻקֵי החכמה. וגם הוא ידע את מקומה נגד "ואי זה מקום בינה". כלומר הוא ב"ה יודע מקומה כי הוא אדון החכמה והתבונה וכל דרך חכמה, וכל דְבַר-בינה נגלים לפניו באמת נשגב יותר מדבר המבורר לנו במופת, ועל פיהן הכין כל מעשה בראשית וביותר תחת השמים שיסד הכל בחכמה. כדרך (משלי ג, יט) "יי' בחכמה יסד ארץ" וכדברי הכלל הי"ג. ואמר על זה (איוב כח, כד-כה) "כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה. לעשות לרוח משקל" וגו'. ויתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים". ואמר (כח, כו) "אז ראה ויספרה הֱכִינָה וגם חֲקָרָה". הוא ראה הכל באמת. וספר הכל במספר, והכין המדה, וחקר המשקל, והכל בחכמה. ולנו כל הדברים תעלומה וסוד:
1
ב׳(איוב כח, כח) "ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה, וסור מרע בינה". כי אמר לאדם "אתה אין בכחך לחוקק חֻקֵי חכמה. גם אין בכח בינתך להבין דרכי חכמתי במופתי הדעת. אלא ירא את ה' וקבל דרכי חכמתי כאשר צויתיך. אין לך להרהר אחריהן, כי אני ה' אלהיך נורא ונשגב אדון החכמה והבינה. ואם תירא אותי, תלמד החכמה ותשמרנה בלבבך. כי יראת ה' [היא] יסוד החכמה". כמבואר בכלל הכ"ה. ומי שאינו ירא את ה' יבוז חכמה ומוסר. ומי שמפליא ביראת ה' ומבקש החכמה ככסף וכמטמונים, ימצא בקרבו רוח החכמה כדרך (משלי ב, ט) "אז תבין צדק ומשפט ומישרים". והכח העליון הזה יתן עוז בנפשו ותביא החכמה אל לבו, כי יגלו ציוריה בלב וכמו שבארנו פעמים רבות. כמו שאמר (משלי ב, י) "כי תבא חכמה בלבך", וכמו שבארנו פעמים רבות. והיא תשובה על שאלת "והחכמה מאין תבוא?". כי תבא באמצעות יראת ה' והדרישה בכבודו ובגדלו. והנה היראה תעיר כח החפץ לבקש החכמה ולדעתה. אבל ההליכה בדרכיה קשה, והוא המעשה. כי אעפ"י שיאהב דרך החכמה ויאמין שהיא הדרך הישרה, הנה יצר הלב המצייר רע, בשקוציו הוא חפץ, וצריך גבורה גדולה לכבוש היצר. כמו ששנינו (אבות, ד) "איזהו גבור? הכובש את יצרו". ומלת "רע" על דרך היצר כמבואר למעלה (חלון ה'). ולכן צריך בינה להבין ביראת ה'. כדרך (משלי ב, ח) "אז תבין יראת יי'". כי המבין ביראת ה' כבודו וגדלו, ונתבררו לו עוצם נפלאותיו, ידיו רב לו למשול על יצר התאוה ולהביא נפשו למוסר. כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים טז, ז) "אף לילות יסרוני כליותי". כלומר גם בעת משול היצר שמתי מוסר לנפשי. ומהו המוסר? (טז, ח) "שויתי יי' לנגדי תמיד" וגו'. כלומר בינותי בגדולת ה' ובמוראו ונשמרתי מכל רע, כמבואר למעלה (חדר ט' חלון ז'). וכן להיות סור מרע צריך האדם להתבונן במאוד בדברים שאפשר שיכשל בהן. ויעשה לעצמו סייגים ומשמרות שלא יגע ולא יקרב לאותו הדבר, כדרך שהודיע שלמה בספר משלי כשדבר על תאות המזמה, וכמו שפרשנו למעלה (חדר ד' חלון ב'). והעושה כן הוא בעל הבינה המבין ביראת ה' וכיוצא. וכנגד זה אמר "וסור מרע בינה", כלומר להיות סר מדרך הרע שהלב נוטה אליו, ולעשות הכל כפי החכמה, היא הבינה הגדולה שהאדם צריך אליה, והשם ב"ה נטע כח זה בלבבינו להבין ולהשכיל לשמור מצותיו וחֻקוֹתיו. ודי לנו בזה להציל נפשנו מִשַׁחַת ולֵאור באור החיים. ואין אנו צריכין לדעת דרכי החכמה במופתי הדעת לשקול בבינתינו יושר דבריו ומצותיו. כי צדיק ה' וכל דרכיו משפט, וכמו שבארנו פעמים רבות. וזהו מה שרצינו לבאר בחדר זה:
2