גן נעול, בית שני י״א:א׳Gan Naul, House II 11:1
א׳החדר הי"א ובו שמונה חלונות חמשה פסוקים נראין כסותרים את דעת המחבר, יוכיח שגם המה בעוזריו. יפרש פרשת התקועית (שמואל ב, פרק יד). ויונדב איש חכם מאד (שמואל ב יג, ג). ענין "חכמים המה להרע" (ירמיה ד, כב). "משיב חכמים אחור" (ישעיה מד, כה). "לוכד חכמים בערמם" (איוב ה, יג):
כפי מה שבארנו בעשרה חדרים הקודמים בהנחת שם דבר "חכמה", ושם התאר "חכם", והנחת כל בניניו, תשכיל כי לא הונחו שום לשון "חכמה" סתם, רק על הדברים הטובים והנאותים בעצמם. כי אמרנו בכלל י"ב, שנופל על המנהגים הישרים שהן עצם החכמה ואין טוב כמוהם. ואמרנו בכלל י"ג כל מעשה השם ב"ה אשר עשה בשמים ובארץ, נופל עליהן לשון "חכמה", והן כולם טובים כמו שאמר (בראשית א, לא) "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אמרנו בכלל ט"ז שנופל על כל החכמות הלמודיות כמו ההנדסה והמספר וכיוצא. כל אחת ואחת מהן טובה לענינה. ואמרנו בכלל הט"ו שנופל על כל מלאכת מעשה, והם כולם טובים ונאותים לתקון העולם. ויוצא מזה שלא יפול לשון ה"חכמה" על למוד דבר מגונה או על מעשה מגונה, גם אם אותו הלמוד או המעשה בנוי על המצאה גדולה בשכל ועל תחבולה נפלאה, עד שיפלא בעיני כל רואה ושומע, בכל זאת לא יתואר בלשון חכמה. וכן לא נתאר ממציאו ועושהו בתאר "חכם". על דרך משל המלסטם את הבריות בחבולות גדולות, ומתקן כלי לסטיות באופנים נפלאים, לא נתאר המלסטם בתאר "חכם" ולא מעשיו בלשון "חכמה". ולפי שאין במשמעות לשון "חכמה" שום ענין רע, לכן כשמפליגים הנביאים ערך החכמה בספריהם, או כשמספרים בכבוד החכם, לא יזכירו עם שם-דבר "חכמה" ותאר "חכם" שם לווי או כנוי, להורות שמדברים מחכמת צדק משפט ומישרים. אבל יזכירום סתם, לפי שאין לטעות כלל, אחר שאין במשמעות תיבה זו ענין אחר רק צדק משפט ומישרים. כמו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". (שם טו, טו) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ". בכל אלו ודומיהן לא נזכר אצלם מאיזו מין חכמה הם מדברים. וכן נהגו בשם התואר "חכם" כמו (קהלת י, ב) "לב חכם לימינו". (משלי ג, לח) "כבוד חכמים ינחלו". וכן כולם נזכרו סתם כי הלשון עצמו אינו סובל שום טעות, ותמיד עִנְיָנוֹ על הטוב, וזה מופת נאמן על דברנו. כי אם היה לשון "חכמה" נופל גם על הערמות והתחבולות הרעות, והיה בעל מעשה התחבולות מתואר בתאר "חכם", ומעשיו בשם "חכמה" לא היו הנביאים וכתבי הקדש סותמים מליצותיהם במקום שיש פתחון פה לטועים, לנלוזים, לעקשים, ל"חכמים בעיניהם" ולנבונים נגד פניהם, לאנשי דמים ומרמה בעלי התחבולות הרעות. כי יתברכו בלבבם כי עליהם נאמרו המקראות וההבטחות והטובות שנכתבו על החכמים. והיה להם1לנביאים כותבי הספרים, וכן בכתובים להבדיל בין המליצות הנכתבים על החכמים הצדיקים, ובין המליצות הנכתבים על חכמים בעלי התחבולות. על דרך משל שיבדילו ביניהן בשם לווי, ויתארו החכמה הנאמנה בתאר "חכמת אמת" או "חכמת צדק". והחכמה המגונה יזכרוה סתם. וכן החכם הצדיק יתארו בתאר "חכם אמת" או "חכם צדיק", והחכם הרע יזכירוהו סתם. או שיזכירו החכמה והחכם בעינן התחבולות בשם לווי כמו "חכמה רעה" או "חכמת שקר". "חכם רע" או "חכם בליעל" וכיוצא. אבל עתה שנתבאר שלא הונח לשון זה על ענין רע, וכולם על ענינים טובים, מעתה אין לטעות בדבר. וידענו שכל מקום שנכתב שם חכמה ותאר "חכם" סתם, הנחת כולן על ההנהגה בצדק במשפט ובמישרים.
כפי מה שבארנו בעשרה חדרים הקודמים בהנחת שם דבר "חכמה", ושם התאר "חכם", והנחת כל בניניו, תשכיל כי לא הונחו שום לשון "חכמה" סתם, רק על הדברים הטובים והנאותים בעצמם. כי אמרנו בכלל י"ב, שנופל על המנהגים הישרים שהן עצם החכמה ואין טוב כמוהם. ואמרנו בכלל י"ג כל מעשה השם ב"ה אשר עשה בשמים ובארץ, נופל עליהן לשון "חכמה", והן כולם טובים כמו שאמר (בראשית א, לא) "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אמרנו בכלל ט"ז שנופל על כל החכמות הלמודיות כמו ההנדסה והמספר וכיוצא. כל אחת ואחת מהן טובה לענינה. ואמרנו בכלל הט"ו שנופל על כל מלאכת מעשה, והם כולם טובים ונאותים לתקון העולם. ויוצא מזה שלא יפול לשון ה"חכמה" על למוד דבר מגונה או על מעשה מגונה, גם אם אותו הלמוד או המעשה בנוי על המצאה גדולה בשכל ועל תחבולה נפלאה, עד שיפלא בעיני כל רואה ושומע, בכל זאת לא יתואר בלשון חכמה. וכן לא נתאר ממציאו ועושהו בתאר "חכם". על דרך משל המלסטם את הבריות בחבולות גדולות, ומתקן כלי לסטיות באופנים נפלאים, לא נתאר המלסטם בתאר "חכם" ולא מעשיו בלשון "חכמה". ולפי שאין במשמעות לשון "חכמה" שום ענין רע, לכן כשמפליגים הנביאים ערך החכמה בספריהם, או כשמספרים בכבוד החכם, לא יזכירו עם שם-דבר "חכמה" ותאר "חכם" שם לווי או כנוי, להורות שמדברים מחכמת צדק משפט ומישרים. אבל יזכירום סתם, לפי שאין לטעות כלל, אחר שאין במשמעות תיבה זו ענין אחר רק צדק משפט ומישרים. כמו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". (שם טו, טו) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ". בכל אלו ודומיהן לא נזכר אצלם מאיזו מין חכמה הם מדברים. וכן נהגו בשם התואר "חכם" כמו (קהלת י, ב) "לב חכם לימינו". (משלי ג, לח) "כבוד חכמים ינחלו". וכן כולם נזכרו סתם כי הלשון עצמו אינו סובל שום טעות, ותמיד עִנְיָנוֹ על הטוב, וזה מופת נאמן על דברנו. כי אם היה לשון "חכמה" נופל גם על הערמות והתחבולות הרעות, והיה בעל מעשה התחבולות מתואר בתאר "חכם", ומעשיו בשם "חכמה" לא היו הנביאים וכתבי הקדש סותמים מליצותיהם במקום שיש פתחון פה לטועים, לנלוזים, לעקשים, ל"חכמים בעיניהם" ולנבונים נגד פניהם, לאנשי דמים ומרמה בעלי התחבולות הרעות. כי יתברכו בלבבם כי עליהם נאמרו המקראות וההבטחות והטובות שנכתבו על החכמים. והיה להם1לנביאים כותבי הספרים, וכן בכתובים להבדיל בין המליצות הנכתבים על החכמים הצדיקים, ובין המליצות הנכתבים על חכמים בעלי התחבולות. על דרך משל שיבדילו ביניהן בשם לווי, ויתארו החכמה הנאמנה בתאר "חכמת אמת" או "חכמת צדק". והחכמה המגונה יזכרוה סתם. וכן החכם הצדיק יתארו בתאר "חכם אמת" או "חכם צדיק", והחכם הרע יזכירוהו סתם. או שיזכירו החכמה והחכם בעינן התחבולות בשם לווי כמו "חכמה רעה" או "חכמת שקר". "חכם רע" או "חכם בליעל" וכיוצא. אבל עתה שנתבאר שלא הונח לשון זה על ענין רע, וכולם על ענינים טובים, מעתה אין לטעות בדבר. וידענו שכל מקום שנכתב שם חכמה ותאר "חכם" סתם, הנחת כולן על ההנהגה בצדק במשפט ובמישרים.
1
ב׳מה תוכל לומר עדיין? נוכל לטעות שנאמרו הדברים גם על החכם בחכמת למודיות, ובחכמת כל מלאכת מעשה? כי על אלו נופל ג"כ לשון "חכמה" ותאר "חכם" ואם הוא כסיל ובליעל במנהגיו וסר מדרך ה'? כבר אמרנו בכלל הט"ז שכל מקום שהונחו על בעל חכמת למודיות ומעשה וההתעסקות בהן שָׂמוּ כתבי הקדש הבדל אצלו ויכתבו במֶה חכמתו, להבדילו משם חכמה ומתואר חכם הנאמרים על חכמת ההנהגה. וכמו שיתבארו כולם בחדר י"ב בעז"ה. וזה תשובה על הרב רבינו משה בן מיימון ז"ל שהבאנו דבריו בבית הראשון (חדר א' חלון א') שאמר ששם "חכמה" ותואר "חכם" נופל על הערמה והתחבולה. כמו (שמות א, י) "הבה נתחכמה לו". (שמואל ב יד, ב) "ויקח משם אשה חֲכָמָה". ואין הדבר כן. כי האשה שבחר בה יואב היתה חֲכָמָה גדולה בדרכי החכמה. ולכן נכתב התואר "חכם", וכמו שאציע לפניך בחלון הסמוך. וראייתו מפסוק "הבה נתחכמה לו", ראיה לסתור היא. וכמו שיתבאר בחדר השלשה עשר. ועוד יפלא בעיני, הנה הרב ז"ל יודה שההולך אחר רוחו מתואר בתאר "כסיל". ואם כדבריו שיפול תאר "חכם" סתם על ההולך אחר רוחו, אם הוא מלסטם את הבריות בתחבולה ובערמה רעה. הנה יתואר איש אחד בעת אחד בשני תארים הפוכים זה מזה, "חכם וכסיל" יחד. "כסיל" בעבור מעשיו המגונים שהן כפי שרירות לבו הזונה. ו"חכם" בעבור אותו הדבר עצמו. והוא דבר לא תסבלהו הדעת כלל, כי שני ההפכים לא יקבצם סוג אחד וגדר אחד. ואם תשים לב על מה שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון י"ג) בענין הנחת התוארים שהם על הציורים המושלים בלב בשעור ידוע, אז תבין יושר דברינו זה.
2
ג׳ואחר ההקדמה הזאת, הנני בא לפרש הכתובים שנזכר בהן לשון "חכמה" שהן כפי העולה על המחשבה על הערמה והתחבולה; ואודיע שאינן סותרים הכללים שיסדנו בבית זה. ומיושר הפירושים יתבאר שגם הם הונחו על ההנהגה2אופני התנהגות כפי החכמה באמת. ואני מתחיל בפסוק שהביא רב ז"ל ראיה לדעתו:
3