גן נעול, בית שני י׳:ח׳Gan Naul, House II 10:8
א׳(משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה, ואדם יפיק תבונה". פירוש, אחר שהזכיר מן ההשען על כח הבינה ומהיות "חכם בעיניו", וצוה על הבטחון בה' בלב, ועל היראה וסור מרע; שב על הענין הראשון שהחל בו הוא ש"נוצֵר התורה" לא יעזבוהו חסד ואמת, ויהיה מכתב אלהים על לבו וימצא חן ושכל טוב, שהן הסגולות האחרונות שיזכה אליהן החכם. ואמר עתה "אשרי אדם מצא חכמה". והמליצה הזאת נשענת על הכלל הכ"ב. שהציורים הנכבדים תתעלמנה בסתר הנפש, ויוכל האדם להוציאם ברוחו, וכדברי הכלל הכ"ג. אבל עיקר צאתם אל הפועל הוא בעזר אלוהי כשיִלָוֶה לאדם רוח אלהים. אז יצטיירו ציורי החכמה הרבים לעיני הלב, וכדברי הכלל הכ"ז. ומי שזוכה לסגולה הזאת, מאושר בעולם הזה ובעולם הבא כי הוא שמח בחכמה ומושל על הסּכלות והולך בטח. ומלת "מצא" משל, כמי שמוצא דבר לא היה בידו מקדם. וכן המוצא ציורי החכמה פתאום בלבו לא הצטיירו בו קודם לכן. וכבר אמרנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה') שהעזר האלוהי הזה כולל סגולת השכל והבינה המסתופפים עמה, וכמו שאמר למעלה (ג, ד) "ומצא חן ושכל טוב". וכאשר תנוח על הנפש, אז יבין המליצות העמוקות ויכנס בסתרי החכמה להבין דבר מדבר. ובספר "מעין גנים" יתבאר שכל דבר אמת שיוציא האדם בבינתו מן החכמה והדעת נקרא "תבונה", ושם אפרש בעז"ה. ומלת "יפיק" כמו יוציא, כי ההפקה היא ההוצאה. ועל זה אמר "ואדם יפיק תבונה". כלומר אשרי האדם שזכה לרוח בינה להוציא דברי תבונות בבינתו; הן בעניני חכמה, הן בעינינ מדע. וכבר דברנו בפירוש פסוק זה למעלה (חדר ט' חלון ז'):
1
ב׳(משלי ג, יד) "כי טוב סחרה מסחר כסף, ומחרוץ תבואתה". פירוש, הזכיר כי טוב סחרה מסחר כסף נגד "ואדם יפיק תבונה". והזכיר ומחרוץ תבואתה, נגד "אשרי אדם מצא חכמה". ומלת "כסף" על המטבע היוצא במדינה. כמו (בראשית לז, כח) "בעשרים כסף". וזה דרך לשון עברי. ומלת חרוץ כמו גזור. כמו (מל"א כ, מ) "כן משפטך, אתה חרצת". ונפל על המחצבים הנגזרים מן הארץ. כמו הכסף והזהב והאבנים הטובות וכדומה. ומלת "סחרה" על משא ומתן קנייה ומכירה. ומלת "תבואה", על כל הבא לאדם ריוח ויתרון, כמו (ויקרא יט, כה) "להוסיף לכם תבואתו". וזה על פירות האילן. וכן הדגן התירוש והיצהר. והיקר שבכל התבואות הוא החרוץ. כי מי שיש באדמתו הרים שנחצבים מהם הזהב והכסף והאבנים טובות יביאו לבעליהן סגולת מלכים. והנה הקנייה והמכירה תמיד בכסף עם המטבע הנהוג במדינה. והוא שוה לכל ונלקח מכל אדם. ואין כן החרוץ שלא ישאו ויתנו בו אבל מן החרוץ יעשו המטבעות. ונמשלו עליהם החכמה והתבונה, כי ה"חכמה" כוללות כל הסגולות. כמו החרוץ הכולל כל המחצבים. אבל עניניה סתומים לא יבינום כל אדם. ואין כן דברי "תבונות" שהמבין המפיק אותן בבינתו, יבינם לזולתו, וכל אדם יקבלם כי יבינום. ולכן נמשלו לכסף היוצא במדינה. והנה יסוד התבונה ודברי בינות היא החכמה. כמו שהחרוץ יסוד המטבעות, בין כסף בין זהב. ועל זה אמר שהאיש אשר מצא חכמה ונפשו מלאה חכמה, הנה תביא לו דברים טובים מן החרוץ. וכן כשיסחר בה ויבין דבריה לאחרים, יקנה יותר טוב מאשר יוכל לקנות בכסף. כי החרוץ והכסף אין בהם טוב רק בדברים שתחת השמש, לאסוף סגולות מלכים ולקנות נחלת שדה וכרם כלים ובגדים ובתים ומעדנים וממתקים וכיוצא. והחכמה והתבונה מלבד שתביא כל אלה, עוד תביא הסגולות שהן ממעל לשמש, כמו שיתבאר. וגם בענין זה דברנו למעלה (חדר ט' חלון י"ב).
2