גן נעול, בית שני י״א:ו׳Gan Naul, House II 11:6
א׳(שמואל ב יג, ג) "ויונדב איש חכם מאד". הפסוק הזה זר ונראה כיוצא מן הכלל. כי לפי הפשט היה יועץ בליעל במעשה אמנון ולִמְדוֹ תחבולה רעה איך תבוא תמר אחותו אלו. ואיככה תארו הכתוב בתאר "חכם מאד"? ואני תמה על הרמב"ם ז"ל. מדוע לא נסתייע ממקרא זה שיפול תאר "חכם" על בעל התחבולות במדות ובמעשים מגונים? וראיתי כי קדמונינו ז"ל גם הם תמהו על מליצת הכתוב הזה, ואמרו בסנהדרין (כא, א) "'ויונדב איש חכם מאד'. מאי חכם? אמר רב יהודה חכם להרע". פירוש איך שייך תאר 'חכם' על יונדב שהיה יועץ רע? ותירץ רב יהודה שהכונה חכם להרע. כדרך (ירמיה ד, כב) "חכמים המה להרע", ויתבאר בחלון הסמוך. ומדבריהם אתה למד כי הם ידעו יסודות הלשון, והיה ברור להם שלא יפול לשון "חכמה" ותאר "חכם", רק על הנוהג בחֻקֵי התורה האלהיים, וכמו שבארנו בבית זה. שאם כדברי ר' משה [רמב"ם] ז"ל שנופל לשון "חכמה" ו"חכם" גם על בעל התחבולות במעשים מגונים, מה תמהו [חז"ל] לומר "מאי חכם?". ויפה יתואר כן, בעבור היותו יועץ בעל התחבולות הרעות. אין זה אלא שידעו כי לא יצדק להניח תאר "חכם" על ענין רע. והטיבו לשאול. היתה תשובתם שהיה חכם להרע. אמנם דרך התשובה הזאת נפלאת ממני כמו שיתבאר (בחלון הסמוך). ומלבד זה נפלא בעיני לדעת לאיזו ענין הזכיר דבר זה כלל. ואם לא היה נכתב "ויונדב איש חכם מאד", ג"כ ידענו שהיה יועץ ובעל תחבולה. כי התחבולה שהמציא, תעיד עליו שהיה חכם בעל תחבולות. ומה לִמְדָנוּ הכתוב מן ההודעה הזאת? וכן יקשה בעיני אם זה האיש היה יועץ רע ובעל תחבולות הרעות, איך שָׂמָהוּ דוד המלך בתוך אנשי ביתו ומיועציו הנאמנים? כי כבוא השמועה שמתו כל בני המלך, היה יונדב עם דוד ודבר על לבו דברי תנחומים, והוא עצמו אמר בספר תהלים (תהלים קא, ו) "לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". ואין תרמית יותר גדולה מעצת יונדב, גם אין נלוזה מדרך אמת יותר מזה. ורחוק לומר שלא הבין דוד תכונת יונדב ותחבולותיו הרעים. הלא נאמר עליו (שמואל א טו, יח) "ונבון דבר ואיש תאר ויי' עמו".
1
ב׳ולכן חשבתי למשפט שהיה יונדב איש טוב וחכם גדול מאד, מאנשי התורה ההולכים בדרך ה'. ועל כן תארו הכתוב בתאר "חכם" סתם. ודוד ידע זה. ולכן שָׂמָהוּ בין יועציו ואנשי ביתו. גם היה רֵעַ אמנון בנו הגדול יורש הכתר, רבו ומלמדו חכמה. ואולם העצה שנתן לאמנון על דבר תמר, לא בזדון ובתחבולת רֶשע דברָה, אבל היתה כשגגה היוצאת מלפני השליט. ולא תמצא בדברי יונדב דבר בליעל, כי לא אמר לאמנון שכבוא תמר אליו יפתנה לזנונים ושיוציא כל איש מעליו. ואם לא תאבה לשמוע, יחזק ממנה ויענה. מכל זה לא הזכיר יונדב מאומה בדבריו, גם לא עלה על דעתו שיעשה אמנון הנבָלה הגדולה הזאת, לשכב את בת המלך במשכב זנונים, ואין צריך לומר שלא יתפשנה בחזקה ויענה. וכן תמר הצנועה בבית אביה, לא תעשה כזאת לחלל כבודה. וכמו שקרה שהיא לא אבה שמוע לו. ומעשה שהיה כך היה. אמנון היה חולה באהבת תמר, ולא ידע מה יעשה. ועל זה מעיד הכתוב שנאמר (שמואל ב יג, ב) "ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה". כלומר היה נפלא ודבר נמנע בעיני לב אמנון לבוא אליה ולעשות לה מאומה כי היתה תמר בתולה וצנועה ויושבת בבית אביה המלך. ויונדב שהיה רֵעַ אמנון אוהבו ורבו, כשראה פני אמנון רעים יום יום והוא הולך ודל, שָׁאֲלוֹ על סבת דלותו. ואמר לו אמנון (יג, ד) "את תמר אחות אבשלום אחי אני אוהב". וגם זה אות שהיה יונדב חכם וצדיק, כי אם היה איש רע ובליעל, לא היה אמנון בוש ממנו ולא היה מסתיר בלבו צרתו יום יום. אבל בהיות יונדב שר וגדול נכלם אמנון מפניו. ולא הודיעו דבר עד שנגעה הצרה אל לבו ועד ששאלו יונדב על אודות הדבר. ויונדב כשמעו את הדבר נכמרו רחמיו על אמנון, כי ידע שחולי האהבה קשה. ואם לא תקל מחלתו תוכל להורידו שאולה. ועל כן נתן לו עצה שיתחל, ועל ידי כן תבוא תמר אליו. וחשב יהונדב שכבואה אליו וידבר עמה תקל מחלת האהבה, או תשא חן בעיניו וידבר עמה לקחתה לו לאשה. כמו שאמרה תמר (יג, יג) "דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך" כי היתה פנויה ומותרת לו וכדברי קדמונינו ז"ל (סנהדרין כא, א). ואולי היה אמנון מטעה גם את יונדב רבו. ואמר לו כי חפץ לקחתה לאשה, והעלים ממנו זדונו ורוע לבבו. וכאשר באה אל חדרו, אז העיז אמנון ועשה מה שעשה. והנה היה יונדב סבה לכל הרעה הזאת, לא בזדון, אבל בשגגה ובסּכלות. ודוד ידע כל זה ולכן לא האשים את יונדב על עצתו שנתן לאמנון. ומטעם שאברר עוד.
2
ג׳דע שקרה דבר זה למכשול לדוד על עון בת שבע. כמו שאמר לו הנביא (שם יב, יא) "הנני מקים עליך רעה מביתך". והוא מעשה אמנון ותמר שהיה מתוך ביתו של דוד. והריגת אמנון ומרידת אבשלום באביו וששכב עם נשיו לעיני השמש, ושנהרג גם אבשלום, הכל למלאות המשפט שחרץ דוד לעצמו. כשאמר (יב, ו) "ואת הכבשה ישלם ארבעתים" וכן היה לו. נענש הילד. וְעִנָּה אמנון את תמר. ונהרג אמנון. ומרד אבשלום ונהרג. והנה נשפכו דם ארבעה בנים בבית דוד תחת מות אוריה. כי הילד מת בעון זה. ותמר נעשתה כזונה, ועריות הוקשו לשפיכת דמים. כמו שכתוב (דברים כב, כו) "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצָחו נפש כן הדבר הזה". ואמנון נהרג. ונהרג אבשלום. גם היה במקרים האלו מתלוים גנות דבר ערוה, והוא מעשה אמנון ותמר ומעשה אבשלום עם נשי אביו. וכן היה ראוי שיהיה הסבה ומקור הרעות האלו יוצא מבית דוד, למלאות דבר ה' שאמר "מביתך". והנך רואה שסבת כל הרעות היתה עצת יונדב כי בעצתו פתח פתח לאמנון לענות את אחותו. ומזה נסתבב שנהרג אמנון ושמרד אבשלום ונהרג כמפורש בכתוב. והיה יונדב מבית דוד כי היה בן אחיו. שנאמר (שמואל ב יג, ג) "ולאמנון רֵעַ ושמו יונדב בן שמעי אחי דוד". ולולי עצת יונדב לא היה אמנון בא לאותו המעשה, כמו שאמרנו מעדות הכתוב "ויפלא בעיני אמנון". ולולי שהיה דוד ראוי לעונש זה בגזרת השם ב"ה, לא היה יונדב בא להיות יוצאת שגגה גדולה כזאת מתחת ידו. כי אעפ"י שלא בזדון דִבֶּר הנה להיותו חכם מאד לא היה ראוי שיאונה לידו מכשול כזה. כי השם ב"ה מנהיג את החכמים, ורגלי חסידיו ישמור שלא יכשלו בלשונם ולא יבושו במענם. ועתה כי ראה ראינו שנסתבבה הרעה הגדולה הזאת מעצת החכם שבחכמים כמו יונדב, נשכיל כי מאת ה' יצא דבר למלאות חפץ אמנון הרעה, למען הביא על דוד את אשר גזר עליו בעונו. כדרך (ישעיה מד, כה) ,משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", וכמו שיתבאר (חלון ח'). ואלולי העיד הכתוב על יונדב שהיה חכם מאד. היו בני אדם חושבים שבדרך הטבע קרה הכל. כי בן מלך נתן עינו באשה יפה, והיה לו יועץ בליעל ויעץ לו מה יעשה. ואחיה קנא על אחותו והרג השוכב עמה. והמלך קנא על בנו הנרצח ורדף את בנו הרוצח. וע"י כן גדלה שנאת האב בלב הבן, ומרד בו והתנשא למלוך. וגבר עליו, ונהרג הבן ביום מלחמה. וכזה וכזה תקראנה תחת השמש. ולמען הודיע כי ה' פעל כל זאת בארח משפטו, הקדים לכל המעשים האלה עצת יונדב. והודיע שלא היה יועץ בליעל. אבל היה האיש חכם מאד צדיק וישר, ושאין עליו אשמה כלל. כי הוא ב"ה אמר ויהי. ועתה למדנו שקרה כל זה בהשגחה עליונה, ודוד שהיה נבון דבר הבין דרך ה', ולכן לא הסיר את יונדב מעל פניו. וזה פירוש נפלא. ונכון הכל. ודע כי ראיתי לרבותינו ז"ל במדרשם במכילתא1אמר המעתיק: עיין מכילתא, יתרו, פרשה א, הלשון "אפילו לקרבו לתורה". אפשר שרבינו הבין כי התחבר יונדב לאמנון כדי לקרבו לתורה שאמרו שהיה יונדב חכם בתורה ורבו של אמנון. ושמחתי מאד בדבריהם. סוף דבר אין תאר "חכם" הנזכר בכתוב זה יוצא מן הכללים שיסדנו בענין הנחתו והוראתו. והבן.
3
ד׳[אמר המעתיק: עיין להלן סוף חלון ז', פירוש אחר של רנה"ו לחכמתו של יונדב. ושבעים פנים לתורה].
4