גן נעול, בית שני י״ב:א׳Gan Naul, House II 12:1
א׳החדר הי"ב ובו י"ז חלונות יתבאר בו לשונות של "חכמה" הנכתבים על החכמות הלמודיות וחכמת כל מלאכת מעשה. קצתם נכתב אצלם מין חכמתם במה היא. קצתם נלמדים מענינן. [כן הביא] כל לשונות של "חכמה" הבאים בכנוייהם לרעה, הכתובים על ה"חכמים בעיניהם":
בבית הראשון (חדר ב' חלון ט"ו) בארנו שכל מקום שהונח שם "חכמה" ותאר "חכם" על בעל חכמות למודיות, וחכמת כל מלאכת מעשה וההתעסקות בהן, שָׂמוּ כתבי הקדש הבדל אצלו להבדילו משם "חכמה" ומתואר "חכם" הנאמר על חכמת ההנהגה. כי נכתב אצלו באיזו ענין הוא מדבר. או שיזכירוהו בכנוי, המורה שאינו חכם באמת. והוא הענין שאנו מכַונים לבאר בחדר זה, להציג כל הכתובים המזכירים תאר "חכם" או אחד מבניניו או שם דבר חכמה שהן על אחת מאלה החכמות שאינן תחת סוג החכמה הנזכרת סתם הכוללת לבד המנהגים והתורות. ותראה מכל הכתובים שיתבארו בחדר זה, שאין גם אחד מהן נזכר סתם. על דרך משל לא ידבר הכתוב מבעל חכמה למודיות או מבעל חכמה מלאכת מעשה ויתארנו "חכם" סתם בלי כנוי, או מבלי הצטרף עמו זכרון חכמתו במה היא. או שידבר מאחד החכמות הנזכרות ויקראנה "חכמה" סתם, מבלי הזכיר מלפניה או לאחריה מאיזו ענין שהוא מדבר; כמו שנוהגם הכתובים כשהן מדברים מבעל המנהגים הישרים שיזכירו התאר סתם. כמו (מל"א ה, כא) "אשר נתן לדוד בן חכם". (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות". (ירמיה יח, יח) "ועצה מחכם". (שמואל ב כ, טו) "ותקרא אשה חכמה". (משלי כד, טז) "גבר חכם בעוז". (משלי טז, יד) "ואיש חכם יכפרנה". וכן בשם דבר כמו (משלי טז, טו) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ". (משלי כח, כו) "והולך בחכמה הוא ימלט". (שם ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". וכדומה להם רבים שבארנום כולם בחדרים הראשונים, שלא נזכר מלפניהם או מאחריהם דבר המורה מאיזו מין חכם, ומאיזו מין חכמה הם מדברים. לפי שהכלל אמת שכל הנזכרים סתם, כולם על חכמת המנהגים. אבל חכמי למודיות ומלאכת מעשה וכן כלל החכמות הללו, יודיע הכתוב תמיד מאיזו ענין הוא מדבר. ועל אופנים רבים הם נזכרים בכתבי הקדש. קצתם היו חכמים במנהגים, אנשים ישרי לבב וגם היו בעלי חכמות למודיות ומלאכת מעשה, ונזכרו בכתובים בעבור ידיעתם בחכמות הללו. וארמוז עליהן בחדר זה אע"פ שכבר בארנום בחדרים הראשונים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה. ולא נדע ולא נזכר אם היו חכמים ג"כ במנהגים, או מִכַּת הרשעים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה, ובעניני המנהגים היו רשעים גמורים מִכַּת "החכמים בעיניהם". אלא שנזכרו בעבור שהיו יודעים בחכמות הללו. וקצתן מִכַּת זו הוזכרו בעבור היותן מִכַּת ה"חכמים בעיניהם" תמיד מפורש אצלן מאיזו ענין חכמה הוא מדבר. או שנזכר בכנוי. להורות שהיו "חכמים בעיניהם" או בעיני רשעים ואנשי נבל כמותם, לא שהיו חכמים צדיקים. וקצתן נזכרים על צד הלעג וכפי דמיון החושב, שהיה מחזיק עצמו לחכם, והנביא מלעיג עליו. ואז אין צורך להזכיר אצל התאר באיזו מין חכם מדבר או שיזכרנו בכנוי. כי מדברי הלעג שמלעיג עליו, נבין שהיה זה האיש חכם כפי דמיונו ולא חכם באמת. ואחרי ההצעה הזאת אזכיר כל הכתובים שהן ממינים הללו. וטרם אחל אציע עוד הצעה פשוטה נודעת מספרי דברי הימים למלכי הארץ. והוא שקודם מתן תורה וגם אחרי כן היה העולם משומם בתכלית ההשחתות. כי מיום שנפלו בני האדם ממעלתן, גם אחר המבול כשהחלו בני אדם להתפשט בעולם, היו כולם שוכחי אלהים; לא ידעו את ה' ואת דרכיו, השחיתו התעיבו עלילה. כמו שנזכר מענין נמרוד שהיה הבוגד הראשון אשר קם במלכות אשור. ובאה הממלכה למצרים. והיו כולם עובדים לפסילים ולצלמים ולמלאכת השמים. וכן מלכות אשור שהיה ראש ממלכתם נינוה. והמלכים שקמו בה עד סנחריב, וכן מלכות בבל הגדולה, ואחריה פרס ומדי, ואחריהם מלכות רומי. כולם מלכיהם שריהם וכהניהם היו בתכלית ההשחתות; לא זרח עליהם נגה האמת. והלכו כל עם ועם כפי החקים אשר בדו חכמיהם וגבוריהם מלבם. וכן כל שאר הממלכות בעתים ההם, כמו ממשלת צור, ממשלת קרטיגינה החזקה, ממשלת שפרטא וכיוצא בהם. הלא הם כתובים על דברי הימים מה מנהגיהם ומה מעשיהם. ואיך יסדו חקים לא טובים וכל התועבות אשר שנא ה'. והיו ביניהן חכמים רבים בלמודיות, בטבעיות, בעניני המלחמות ובכל חכמת מלאכת מעשה. וגבה לבם עד להֶשְׁחֵת. ועל הקוטב הזה סובבים רוב הכתובים שיבואו בחדר הזה.
בבית הראשון (חדר ב' חלון ט"ו) בארנו שכל מקום שהונח שם "חכמה" ותאר "חכם" על בעל חכמות למודיות, וחכמת כל מלאכת מעשה וההתעסקות בהן, שָׂמוּ כתבי הקדש הבדל אצלו להבדילו משם "חכמה" ומתואר "חכם" הנאמר על חכמת ההנהגה. כי נכתב אצלו באיזו ענין הוא מדבר. או שיזכירוהו בכנוי, המורה שאינו חכם באמת. והוא הענין שאנו מכַונים לבאר בחדר זה, להציג כל הכתובים המזכירים תאר "חכם" או אחד מבניניו או שם דבר חכמה שהן על אחת מאלה החכמות שאינן תחת סוג החכמה הנזכרת סתם הכוללת לבד המנהגים והתורות. ותראה מכל הכתובים שיתבארו בחדר זה, שאין גם אחד מהן נזכר סתם. על דרך משל לא ידבר הכתוב מבעל חכמה למודיות או מבעל חכמה מלאכת מעשה ויתארנו "חכם" סתם בלי כנוי, או מבלי הצטרף עמו זכרון חכמתו במה היא. או שידבר מאחד החכמות הנזכרות ויקראנה "חכמה" סתם, מבלי הזכיר מלפניה או לאחריה מאיזו ענין שהוא מדבר; כמו שנוהגם הכתובים כשהן מדברים מבעל המנהגים הישרים שיזכירו התאר סתם. כמו (מל"א ה, כא) "אשר נתן לדוד בן חכם". (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות". (ירמיה יח, יח) "ועצה מחכם". (שמואל ב כ, טו) "ותקרא אשה חכמה". (משלי כד, טז) "גבר חכם בעוז". (משלי טז, יד) "ואיש חכם יכפרנה". וכן בשם דבר כמו (משלי טז, טו) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ". (משלי כח, כו) "והולך בחכמה הוא ימלט". (שם ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". וכדומה להם רבים שבארנום כולם בחדרים הראשונים, שלא נזכר מלפניהם או מאחריהם דבר המורה מאיזו מין חכם, ומאיזו מין חכמה הם מדברים. לפי שהכלל אמת שכל הנזכרים סתם, כולם על חכמת המנהגים. אבל חכמי למודיות ומלאכת מעשה וכן כלל החכמות הללו, יודיע הכתוב תמיד מאיזו ענין הוא מדבר. ועל אופנים רבים הם נזכרים בכתבי הקדש. קצתם היו חכמים במנהגים, אנשים ישרי לבב וגם היו בעלי חכמות למודיות ומלאכת מעשה, ונזכרו בכתובים בעבור ידיעתם בחכמות הללו. וארמוז עליהן בחדר זה אע"פ שכבר בארנום בחדרים הראשונים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה. ולא נדע ולא נזכר אם היו חכמים ג"כ במנהגים, או מִכַּת הרשעים. וקצתם היו חכמים בלמודיות ובמלאכת מעשה, ובעניני המנהגים היו רשעים גמורים מִכַּת "החכמים בעיניהם". אלא שנזכרו בעבור שהיו יודעים בחכמות הללו. וקצתן מִכַּת זו הוזכרו בעבור היותן מִכַּת ה"חכמים בעיניהם" תמיד מפורש אצלן מאיזו ענין חכמה הוא מדבר. או שנזכר בכנוי. להורות שהיו "חכמים בעיניהם" או בעיני רשעים ואנשי נבל כמותם, לא שהיו חכמים צדיקים. וקצתן נזכרים על צד הלעג וכפי דמיון החושב, שהיה מחזיק עצמו לחכם, והנביא מלעיג עליו. ואז אין צורך להזכיר אצל התאר באיזו מין חכם מדבר או שיזכרנו בכנוי. כי מדברי הלעג שמלעיג עליו, נבין שהיה זה האיש חכם כפי דמיונו ולא חכם באמת. ואחרי ההצעה הזאת אזכיר כל הכתובים שהן ממינים הללו. וטרם אחל אציע עוד הצעה פשוטה נודעת מספרי דברי הימים למלכי הארץ. והוא שקודם מתן תורה וגם אחרי כן היה העולם משומם בתכלית ההשחתות. כי מיום שנפלו בני האדם ממעלתן, גם אחר המבול כשהחלו בני אדם להתפשט בעולם, היו כולם שוכחי אלהים; לא ידעו את ה' ואת דרכיו, השחיתו התעיבו עלילה. כמו שנזכר מענין נמרוד שהיה הבוגד הראשון אשר קם במלכות אשור. ובאה הממלכה למצרים. והיו כולם עובדים לפסילים ולצלמים ולמלאכת השמים. וכן מלכות אשור שהיה ראש ממלכתם נינוה. והמלכים שקמו בה עד סנחריב, וכן מלכות בבל הגדולה, ואחריה פרס ומדי, ואחריהם מלכות רומי. כולם מלכיהם שריהם וכהניהם היו בתכלית ההשחתות; לא זרח עליהם נגה האמת. והלכו כל עם ועם כפי החקים אשר בדו חכמיהם וגבוריהם מלבם. וכן כל שאר הממלכות בעתים ההם, כמו ממשלת צור, ממשלת קרטיגינה החזקה, ממשלת שפרטא וכיוצא בהם. הלא הם כתובים על דברי הימים מה מנהגיהם ומה מעשיהם. ואיך יסדו חקים לא טובים וכל התועבות אשר שנא ה'. והיו ביניהן חכמים רבים בלמודיות, בטבעיות, בעניני המלחמות ובכל חכמת מלאכת מעשה. וגבה לבם עד להֶשְׁחֵת. ועל הקוטב הזה סובבים רוב הכתובים שיבואו בחדר הזה.
1