גן נעול, בית שני י״ב:י״אGan Naul, House II 12:11
א׳(יחזקאל כח, ו) "והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך". פירוש, אני ה' אביא עליך עריצי גוים ולא ייראו ממך. והם יריקו חרבותם מתערותם לכלות יפי חכמתך שאתה מתפאר בה, והם מחנותיך ושרי צבאיך שהם תקוני חכמתך. ויחללו יפעתך וזהרך, כי אתה מזהיר בזהרך על פני כל העמים השומעים מעשיך; ונחשבתָּ בעיניהם למלך נבדל מכל המלכים בחכמה ובגבורה וכבוד. ועתה שיריקו הגוים חרבותם עליך, יחללו הזוהר הזה. ויֵדעו כל העמים כי נפלת חלל ללכת אחרי הנבלים, וחולית כמוהם. כמו שאמר (כח, ח) "לשחת יורידוך וָמַתָּה, ממותי חלל בלב ימים". ואמר עוד (כח, ט) "הֶאָמוֹר תאמר 'אלהים אני' לפני הורגיך? ואתה אדם ולא אֵל ביד מחלליך". כלומר אז יתברר לכל שאין בך ענין אלוהי. ושחכמתך ותבונתך אינן כלום:
1
ב׳(יחזקאל כח, יב) "אתה חותם תכנית, מלא חכמה וכליל יופי". פסוק זה כתוב בקינה שהתקונן הנביא על צור ועל מלכה. ואמר על המלך, אתה כמו חותם תכנית. כמו כלי מתוקן ומהודר בתבנית יפה. ופירש הנמשל "מלא חכמה וכליל יופי" כלומר דמיתיך לכלי מלאכת מעשה בחכמת מעשה, וביופי זהב וכסף ומשובץ באבנים טובות. כן אתה מלא כל חכמת מלאכת מעשה, ומלא כליל יופי העושר הזהב והכסף ואבני יקר:
2
ג׳(יחזקאל כח, יז) "גבה לבך ביפיך, שִׁחַתָּ חכמתך על יפעתך". פירוש, בעבור כי אתה רואה עצמך בכליל יופי בעושר ובכבוד, גבה לבבך עד להֶשְׁחֵת. וכן בעבור שאתה רואה יפעתך וזהרך מזהיר על פני העמים השומעים מעשיך בכל מלאכת מעשה, שחתה חכמתך. ואמרת בלבבך 'לב אלהים לבך', מלא חכמה ותבונה. לכן הים ישטוף יפיך העושר והכבוד, והאש תאכל חכמתך הבנינים והמבצרים. ואתה תענש בחרב ובאש ובמים. כי האויב יהרגוך. והאש תשרפך לאפר, והים ישטוף אפרך בלב ימים. כמבואר מענין הפרשה. כך נראה לי. ואילו לא גבה לבו, לא היתה חכמתו משוחתת, כמבואר למעלה (חלון י"א):
3