גן נעול, בית שני י״ב:י״זGan Naul, House II 12:17
א׳והנזכרים בלשון תרגום בספר דניאל גם הם הולכין על הסדר הזה. ואלו הן:
1
ב׳(דניאל ב, יב) "להובדה לכל חכימי בבל". כמו (ירמיה נ, לה) "ואל יושבי בבל ואל שריה ואל חכמיה". וכן הפסוק זה שהיו חכמים בעיני בבל, לא חכמים באמת. גם נלמד מענינו שמדבר על חכמי כשפים ומלאכת השמים ומשפטי הכוכבים. כי עליהם קצף המלך בעבור שלא הודיעו לו מה שחלם. ונאמר בראש הענין (דניאל ב, ב) "לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים":
2
ג׳(דניאל ב, יג) "וחכמיא מתקטלין", גם זה למד מענינו שהם החרטומים והאשפים והכשדים וחבריהם הנזכרים בפרשה. גם אם היה דת המלך יוצא לפועל, היו החכמים במנהגים ישרים ג"כ מתקטלין. כמו שנאמר (שם) "ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה":
3
ד׳(דניאל ב, יד) "לקטלה לחכימי בבל". גם זה למד מענינו. ודומה לפסוק להובדה לכל חכימי בבל:
4
ה׳(דניאל ב, יח) "עם שאר חכימי בבל". גם זה כמוהו ונכתב באותו ענין:
5
ו׳(דניאל ב, כד) "לחכימי בבל אל תהובד". גם זה מתפרש ככל חבריו:
6
ז׳(דניאל ב, כז) "לא חכימין אשפן חרטֻמין גזרין יכלין להחויה". הדבר למד מענינו שמדבר על חכמים בטבע ובמלאכת השמים. כי דבר על הגדת חלום ופתרונו, ואין זה מעשה החכם במנהגים. גם כלל דניאל וחבריו שהיו צדיקים, כי גם הם לא יכלו להגיד זה בחכמה, אלא בנבואה:
7
ח׳(דניאל ב, מח) "ורב סגנין על כל חכימי בבל". גם זה מבואר מענינו:
8
ט׳(דניאל ד, ג) "להנעלה קדמי לכל חכימי בבל". למד מענינו שמדבר מחכמים במלאכת השמים ובכשפים. כי בקש מהם פתרון חלום האילן שראה. ומפורש אצלו (ד, ד) "באדין עללין חרטומיא אשפיא כשדאי וגזריא". למדנו כי את אלו קרא, לא יועצים וחכמים במנהגים:
9
י׳(דניאל ד, טו) "די כל חכימי מלכותי". גם זה למד מענינו. כי נכתב באותו ענין:
10
י״א(דניאל ה' ח') "אדין עלין כל חכימי מלכא". נכתב בכנוי שהיו חכמים בעיני המלך בלטשאצר הרשע. לא חכמים באמת. ואם היה אומר "עלין כל חכמיא", היה אפשר לטעות שמדבר מחכמים במנהגים בעלי שכל ובינה ישרה. כי קראם לקרוא הכתב שעל הכותל שהיה חידה סתומה ולפותרו. לכן נכתב "חכימי מלכא" שהיו חכמים בעיניו:
11
י״ב(דניאל ה, ז) "ואמר לחכימי בבל". שהיו חכמים בעיני אנשי בבל הרשעים, לא חכמים ישרים, ומבואר למעלה:
12
י״ג(דניאל ה, טו) "וכען הֻעַלּוּ קדמי חכימיא אשפיא". כבר אמר בענין "עלין כל חכימי מלכא" ולמדנו כי תאר "חכימיא" על חכמי המלך במזלות ובחכמת הטבע וכיוצא, לא בעלי חכמה נאמנה.
13
י״דהתבארו עתה בחדר זה כל המקראות שנזכרו בהן תאר "חכם" "חכמים" ו"חכמות" ובניניהן ושמושיהן בעניני החכמות שאינן בדרכי המנהגים. והראינו בראיות נכונות כי הבדילו בהם המדברים ברוח הקודש מלשון "חכמה" שהוא על המנהגים. כי לא נזכרו סתם זולתי נלמדין תמיד מעניניהן או נכתבו בכנוייהן. וכל הנזכרים סתם הן על חכמת המנהגים. וכבר בארנום כולם למעלה. ונאמן הכלל ויציב פתרונו:
14