גן נעול, בית שני י״ב:ח׳Gan Naul, House II 12:8
א׳ושתים מצאנו מבניני השורש הזה מונחים על מלאכת מעשה ואם [אמנם] הם סמוכים לענין המורה עליהן שהן על מלאכת מעשה, ולא על ההנהגה בחכמה. ואלו הן:
1
ב׳(קהלת ב, יט) "שעמלתי ושחכמתי תחת השמש". כבר בארנו למעלה (חדר ג' חלון א') שאין דברי הפסוק הזה דומים לדברי הפסוק הנאמר לפניו (ב, טו) "ולמה חכמתי אני אז יותר?" כי הראב"ע ז"ל השוה ביניהם. ולא כן הדבר. כי פסוק זה מדבר על מה שעשה שלמה כפי חכמתו בלמודיות ובמלאכת מעשה. כי שלמה בנה בנינים רבים בחכמה, נטע גנות ופרדסים ועשה ברֵכות מים ושאר מעשים נפלאים כפי גודל חכמתו בכל מלאכת מעשה. כמבואר בפרשה ובספר מלכים ודברי הימים. והכתוב הראשון מדבר על התנהגו בחכמה בצדק משפט ומישרים. ולכן נזכר הבנין סתם "ולמה חכמתי?". כדרך הכלל שכל שם "חכמה" ותאר "חכם" ובניניהן המונחים על חכמת ההנהגה נזכרים סתם. אבל בפסוק זה שמדבר על חכמת מעשה, אמר "ושחכמתי תחת השמש". לא היה צריך לומר "תחת השמש". כי ידענו שהיה חי תחת השמש. ונכתב ללמד על מלת "ושחכמתי", שאינו מדבר על חכמת המנהגים העליונים שהן ממעל לשמש, אלא על חכמת למודיות ומעשה שאינן רק תחת השמש, כמו שבארנו. ולכן אצל "ולמה חכמתי" לא אמר "תחת השמש". גם מלת "שעמלתי" הנזכר לפניו מלמד על מלת "ושחכמתי" שאין הנחתה על חכמת המנהגים. כי לא יפול עליהן בכתב הקודש תאר "עמל", אבל יתכן על התעסקות בבנינם ובנטיעות וכיוצא שמלאכתן ומעשיהן עמל וטורח, כמו להסיע האבנים ולהביא רפסודות וכדומה לזה, ותאריהן ותכונתן "חכמה". ויפה אמר "שעמלתי ושחכמתי תחת השמש". ומה מאד נכבדים דברי קהלת וכתובים על הסדר הישר. כי אחר שהחליט ואמר שאין ראוי לחכם להצטער על מה שנהג כל ימיו בחכמה ובמוסר, והשתמר מכל תאוה, בעבור שיקרנו תחת השמש כמקרה הכסיל. כי יפרדו איש מעל אחיו עם המות. והחכם יאיר באור החיים, והכסיל בחשך הולך. כמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון א') שב לדבר על עמל החכם וחכמתו בדברים שהן תחת השמש. כמו חכמות למודיות ומלאכת מעשה. כי לפי שאינן לטובת הנפש, כי לא יקבל עליהן שכר, כבר יאמר האדם שראוי לחכם למאס בכל עמלו וחכמתו בענינים הללו. ועל זה אמר (קהלת ב, יז) "ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח". כלומר כשבחנתי כי החכמה העליונה לבדה אמת ועומדת לעד, והמעשים בחכמה שהן תחת השמש אין יתרון בהם, שנאתי את החיים הדבקים בעניני העולם וכל מעשיהם תחת השמש. והנה הכל הבל ורעות רוח. ולכן שנאתי אותם. ואחר כן אמר (קהלת ב, יח-יט) "ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל, וישלוט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל". כלומר כמו כן שנאתי גם את עמלי וחכמתי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש בענינים כאלו במעשה הבנינים והעיירות וכיוצא. ואעפ"י שלבי נוהג בחכמה ובמנהגים ישרים, והרשות בידי לעמול גם תחת השמש, ולפי שעה לבי שמח מכל עמלי. ולמה אצטער על דבר זה ויש בו קורת רוח בהיתר? הנה דואג אני כי סופי למות, ואניח כל העמל ומעשה החכמה הזאת ליורש. ומי יגיד לי אם היורש עֲמַל-חָכְמָתִי יהיה חכם ונוהג בצדק ובמישרים כמוני? ויהיה ראוי לכל העמל הנפלא שהנחתי לו, כי יעבוד את ה' בשמחה ובטוב לב מרוב כל, או יהיה סכל וישתקע בתענוגות בני אדם; וישתמש בכל העמל ומעשה החכמה להכעיס את השם במעשה ידי. וגם זה הבל ורעות רוח. כי אנכי הסיבותי בכל הרעה. הנך רואה שכל הענין מדבר מחכמת מעשה שיניח האדם לבאים אחריו. לא כן מנהגֵי החכמה וכשרון המעשים שאינן ירושה לבאים אחריו, והם כתובים במרום בספר הזכרון ליראי ה' ולחושבי שמו.1מלאכי ג, טז ויתר דברי הפרשה מבוארים למעלה בבית הראשון (שם חלון ב' ג').
2
ג׳(זכריה ט, ב) "צוֹר וצידון כי חכמה מאד". פירוש, "חכמה" שב על צור, כמו שמפורש בספר יחזקאל ויתבאר עוד בחדר זה. וענין "חכמה" על חכמת למודיות ומלאכת מעשה. כי צור התעסקה בחכמה לעשות בנינים ומבצרים עד להפלא, והיתה בוטחת על חכמתה ועשרה. והדבר למד מענינו שסמך ואמר (ט, ג) "וַתִּבֶן צור מצור לה ותצבר כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות". כלומר שהיתה חכמה בכל מלאכת מעשה. ובחכמתה בנתה מצור לה. שלא יוכל האויב להשחיתו. גם היו בה אומנים וחרשים וצורפים ועושי כל מלאכת מעשה. והיתה מסחרת עם המדינות הקרובות והרחוקות ותצבור עושר גדול כסף וחרוץ, וגם זה מפורש בספר יחזקאל. וחשבה כי חכמתה ועשרה תעמודנה לה ושאין לה לירוא משום דבר. ואמר הנביא שאַל תתהלל בחכמתה ובעשרה, כי לא יצילוה ביום אף ה'. ועל זה אמר (ט, ד) "הנה אדני יורישנה והכה בים חילה והיא באש תֵּאָכֵל". כלומר השם ב"ה שליט על כל, ויביא עליה את הים וישטוף חילה ועשרה אז תִּוָרֵשׁ. גם מבצריה ובניניה יאכלו באש. כדרך (עובדיה א, ח) "והאבדתי חכמים מאדום", ומבואר למעלה (חלון ג'). גם בפסוק "אל יתהלל חכם בחכמתו", בארנו זה (בחלון ז'):
3
ד׳ואל תשאל אם יונח ענין השרש הזה על המתעסק בפעולות מלאכת מעשה כשהוא למד מענינו כמו "כי חכמה מאד" למה אמר אצל שלמה (מל"א ה, י) "וַתֶּרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים", ולא אמר "ויחכם שלמה מחכמי בני קדם ומחכמי מצרים" כמו שאמר אח"כ "ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי" וגו'. שהרי לא היינו טועים שמדבר הכתוב הראשון בחכמת המנהגים, כי הוא למד מענינו שנזכר אצל בני קדם ומצרים. דע כי בתבונה גדולה נזכר השם [עצם] ולא הזכיר הבנין.2הפועל "ויחכם" ואינו דומה לשאר המקראות שנזכר בהם הבנין על ההתעסקות בשאר החכמות. כי פסוק "ושחכמתי תחת השמש" דבר כפי האמת כי שלמה התעסק במעשה הבנינים. כמו שמפורש בפרשה (קהלת ב, ד) "הגדלתי מעשַי, בניתי לי בתים" וגו'. וכן "צור וצידון כי חכמה מאד" דִבֶּר כפי האמת, כי צור התעסקה בכל אלה כמו שמפורש "וַתִּבֶן צור מצור לה". אבל המקרא הנאמר בשלמה שהיתה חכמתו רבה מחכמת כל בני קדם, והוא חכמת המזלות להגיד עתידות במחזה הכוכבים, וכן חכמת מצרים חכמת הכשפים והחרטומים מעשה לט ולהט, אעפ"י שהיה שלמה יודע כל אלו החכמות חלילה חלילה מֵחֲשׁוֹב שהיה נוהג בהן ועושה מעשים כפי דרכי החכמות האלו? כי מעשיהן תועֵבות כפי דרכי החכמה העליונה ואסרתן התורה. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (פסחים קיג, ב) "מנין שאין שואלין בכלדיים? שנאמר (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם יי' אלהיך". והכלדיים הם מגידים עתידות בכוכבים (כן כתב שם רש"י בפסחים). וכל שכן שאסור לעשות כמו אלה.3כוונת רבינו, אם יש איסור לשאול באחרים, ואפילו נכרים החוזים בכוכבים, כל שכן אסור לאדם עצמו לעסוק בכך. ועל הכשפים עם כל פרטיהן אמרה (דברים יח, י) "לא ימצא בך וגו' מעונן ומנחש". ואיך יאמר "ויחכם שלמה מחכמי כל בני קדם" המורה שהיה מתעסק לעשות מעשה חוזים בכוכבים ומכשפים מעוננים ומנחשים? על כן נכתב "ותרב חכמת שלמה". כלומר שלא ראה הרבה חכמה בכל הענינים הללו יותר מלב כל מצרים ובני קדם. כי הידיעה בהן מותרת וטובה. כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ראש השנה כד, ב) "'לא תלמד לעשות', אבל אתה למד להבין ולהורות". ומלבד זה גם בחכמות למודיות ומעשיות שמותר לעשותן, אין תפארת לחכם האהוב לאלהיו שיתעסק בהן תמיד. כדרך ששנינו (אבות, א) "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. וכן הוי ממעט בעסק ועֲסוֹק בתורה". וכדרך (קהלת ב, יח) "ושנאתי אני את כל עמלי" המבואר למעלה. ולכן בספר קהלת שספר את המאורע כי עסק במלאכות האלו, הוצרך לומר (ב, יט) "ושחכמתי תחת השמש". אבל בספר מלכים שסִפֵּר תפארת שלמה וחכמתו, איך יתכן שיאמר "ויחכם שלמה מכל חכמי בני קדם ומחכמי מצרים" והם עושים כל מעשיהם תחת השמש, וכל התעסקותם רק בחכמות הללו. והיה משמע כי שלמה התעסק בהם יותר מכולם. ואין גנאי גדול מזה לשלמה שהיה מפנה רוב עתותיו לתורה ולחכמה. ולכן נכתב "חכמת" שלמה. אבל בפסוק שלאחריו המדבר על חכמת המנהגים נכתב "ויחכם". ללמד שהיה נוהג מאד בחכמה ובכשרון מעשים יותר מאיתן והימן הצדיקים החכמים שבדור. הבן מאד. וכבר דברנו על זה למעלה (חדר ה' חלון ב') ופה השלמנו הדבר:
4