גן נעול, בית שני י״ג:ז׳Gan Naul, House II 13:7
א׳הפעם השני נזכר בדברי דוד המלך אביו ע"ה. אמר (תהלים נח, ה-ו) "כמו פתן חרש יאטם אזנו. אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מְחֻכָּם". פירש רש"י ז"ל "הנחש כשהוא מזקין נעשה חרש באזנו אחת. ואוטם אזן השניה בעפר שלא ישמע את הלחש שהחבר משביעו שלא יזיק". ע"כ. והנה החובר חבר חכם במלאכת הכשפים, כי הוא מין ממיני הכשפים כמפורסם בתורה. ועל זה נופל לשון "חכמה" כשהוא למד מענינו, כמבואר למעלה (חדר י"ב). ופתן חרש חכם ממנו. כי הוא עושה במנהגיו דבר שלא יוכל לו החבר. אבל לא בחכמתו עושה כן, כי אין בבעלי חיים ענין של חכמה. אבל השם ב"ה הטביע בו המנהג הזה שיאטם אזנו השניה שלא יגיע לאזנו לחש החבר. ולפי שהוא נוהג כן בהכרח כדרך ארבעה קטני ארץ שהזכרנו, לכן נכתב אצלו "מחוכם" מן הפּוּעָל המורה על ההכרח. וזהו שכתוב בדברי המתרגם ספר תהלים "וּמִן רָטְנֵי רְטָן הוּא חַכִּים". פירוש הפתן חכם יותר מן החובר חבר. ומי שרוצה לפרש מלת "מחוכם" תאר לחבר, אולי יתכן להיות שהוא עושה מעשה שדים, וכשפוגעים בו יכפוהו לעשות המעשה הזה, ומעשהו בהכרח, ונופל על זה תאר "מחוכם" בעבור מלאכתו בכשפים בהכרח ובאונס. וגם זה לא יזיק ליסודנו בהנחת תאר "חכם". אבל האמת שֶׁשָׁב על הפתן כדרך "חכמים מְחֻכָּמִים", וכדעת המתרגם. וממה שפרשנו תבין יופי המליצות הנאמנות הכתובות בספרי הקדש. והשלמנו לבאר מה שיעדנו לבארו בבית הראשון [חדר ג' חלון א']:
1