גן נעול, בית שני ג׳:ה׳Gan Naul, House II 3:5

א׳[קהלת ח, יז] "וראיתי את כל מעשה האלהים וגו' וגם אם יאמר הֶחָכָם לדעת לא יוכל למצוא". פירוש "החכם", שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג כן, וכדברי הכלל הי"ב. והודיע שגם אם ישתונן החכם כליותיו, ויתן מועצות רבות בלבבו להבין בחכמתו סוד דרכי השם ב"ה ואיך נוהג עולמו, לא יוכל למצוא טעם ועיקר הדברים בדרך ברור. לפי שסוד ההנהגה העליונה נשגבת מדעת האדם ומבינתו, וכמו שבארנו בכלל ל"ב, וכענין שפרשנו בפסוק (קהלת ז, ז) "כי העושק יהולל חכם" וגו'. והנה בלב החכם נגלים ציורי החכמה ועל ידי ההִגָלוֹת הזה יוכל להשתמש בבינתו להבין כדמות הציורים הללו בסוד דרכי החכמה העליונה, וכדרך שבארנו (חדר ב' חלון יו"ד), בפסוק (הושע יד, י) "מי חכם ויבן אלה" וגו' ובכל זאת לא יבין פרטי הדברים, מטעמים שבארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון א'). וכל שכן מי שאיננו חכם, אעפ"י שהוא משכיל ומבין בטבע נפשו, לא יבין ולא ימצא דבר. ולכן אחר שהזכיר כלל בני האדם והודיע שבכל אשר יעמול האדם למצוא לא ישיג חפצו, הודיע שאפילו החכם שבחכמים לא יוכל למצוא, ועל כן נכתב "החכם" בה"א הידיעה.

ב׳[קהלת ט, א] "אשר הצדיקים וְהַחֲכָמִים ועבדיהם ביד האלהים, גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם". פירוש "והחכמים", שאספו חֻקֵי החכמה אל לבם ונוהגים כן, וכדברי הכלל הי"ב. והודיע שנתן כל הדברים אל לבו ולברר הכל, והוא כי אין ספק שהצדיקים והחכמים, וכן מעבדיהן שהן פעולותיהן, הכל ביד האלהים. כי השם ב"ה אוהב צדיקים וחכמים, ופעולתם שמורה לפניו. ועם כל זה אין בני האדם יודעים מאומה, אעפ"י שהכל לפניהם שהן רואים בעיניהם את כל המקרים הבאים לעולם על הצדיקים ועל הרשעים, על החכמים ועל הכסילים, אינן יודעין להבחין מי טוב ומי רע. וכל כך נעלם הדבר הזה מהבחנתם שאפילו בין אהבה לשנאה שהן שני הפכים ושני קצוות היותר רחוקות זו מזו אין האדם יודע, כי אין להם ברור מתוך המקרים שתקראנה לצדיקים ולרשעים, מי משתי הכתות אהוב לשמים, ומי מהן שנוא? ופירש בפסוק שלאחריו טעם הדבר למה אינן יודעין להבחין מאומה? לפי שהן רואין שמקרה אחד לכל, וכמו שאמר (ט, כ) "הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרע לטוב ולטהור" וגו'. ולפי שלפעמים יקרה לצדיק כמקרה הרשע, ויקרה לרשע כמקרה הצדיק, אינן יכולין לדעת אפילו אהבה או שנאה, וכל שכן שאר ההבדלים שאינן רחוקים כ"כ כמרחק האהבה מן השנאה. ויתר הענין יתבאר בחדר השביעי (חלון ט') בעז"ה.

ג׳[קהלת ט, יא] "וגם לא לַחֲכָמִים לחם". פירוש "לחכמים", שאספו חֻקֵי החכמה אל לבם ונוהגים כן, וכדברי הכלל הי"ב. כי אחרי שהודיע שמקרה אחד לכל בענין הגזרות והמקרים הבאים מן השמים, כמו המלחמות והתחלואים דֶבֶר ודם ורעב וכיוצא, וכן בענין הטובות, הודיע עוד שגם בענינים הנמשכים בטבע ממעשה בני אדם ומכחות נפשם הנטועות בם, רָאָה תחת השמש שלפעמים ימנע מבעלי המדות והכחות האלו הפעולות הראויות להמשך מהן. ועל זה אמר (ט, יא) "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ". ואם בטבע נמשכת המרוצה מקלות הרגלים והגויה, לפעמים תמנע מהם המרוצה. "ולא לגבורים המלחמה", ואם בטבע הגבור להתחזק ולהלחם, לפעמים ירך לבו מן החלושים ממנו. "וגם לא לחכמים לחם", ואם מטבע החכמה להעשיר את בעליה, כי לפירוש זה מלת "חכמים" הנכתב בפסוק זה כולל החכמים במנהגים ישרים, ובלימודיות וכל מלאכת-מעשה, כדרך (שמות לו, ד) "ויבואו כל החכמים" הנכתב אצל מלאכת המשכן, וכמו שבארנו (חדר ב' חלון י"ב). ומטבע כל אלה להמציא מחיה ולחם לבעליהן, הנה לפעמים אין לחם ואין שמלה בבית החכמים. ולא פרשתי "ולא לחכמים לחם" אעפ"י שנוהגים בחכמה, והיה ראוי שתדבק בם השגחת השם ב"ה, וכדרך (תהלים קיא, ה) "טרף נתן ליראיו", לפעמים ירעבו ויצמאו, כי כבר דבר על ענין זה בפרשה שלפניה, באמרוֹ (קהלת ט, ב) "מקרה אחד לצדיק ולרשע" וגו' וכמו שבארנו בפסוק (ט, א) "אשר הצדיקים והחכמים" וגו'. ועכשיו מדבר על דברים הנמשכים בטבע מן המדות והמעלות של בעליהן. "ולא לנבונים עושר", מלת נבונים יתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה, והם הממציאים חדשות בכל חכמה למודית ובכל מלאכת מעשה ובחכמות הטבעיות. ואלו ההמצאות מעשירות לבעליהן, כמפורסם לכל וידוע בכל חכמה, הממציא ענין נאות וטוב ירויח בו, כמו הרופא הנבון כשימציא תחבושת ומזור חדש לרפאות בו המומין המסוכנים, ירויח ברפואותיו כמו שירצה. וכן הבנאי וכל האומנים, ומתקני הכלים במלאכת ההנדסה והאסטראנאמיא,¹חכמת ידיעת מהלך הכוכבים שיעשירו בהמצאותיה. ולפעמים יקרה שיהיו הנבונים מדַלי העם. "וגם לא ליודעים חן". מלת "יודעים" יתבאר בדברינו על שרש "ידע" בעז"ה והן בעלי הדעת השלמה שנגלו בם ציורי המדעות הרבה, וכמו שרמזנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ד') וכל דבריהם חן ושכל טוב, והשומע דבריהם יט לבבו אחריהם, ויעשה כעצתם, וימלא רצונם כאשר יחפצו. ולפעמים יקרה שיהיו לצחוק וללעג בעיני השומעים, לא תטיב עצתם בעיניהם ולא יעשו כדבריהם, לפי שֶׁ"עֵת ופגע יקרה את כולם" (ט, יא). והכל בארח חכמה, כי השם ב"ה מנהיג עולמו בחכמה עליונה ונשגבת מדעתינו.

ד׳ויש עתים הרבה למנוע מאלו החשובים הנזכרים הענינים הראוים להמשך ממדותיהם הנכבדות, ויפגע בם מדת הדין, וימנע מהם פרי מועצותיהם. וכדרך (ישעיה מד, כה) "משיב חכמים אחור" וגו', (איוב יב, כ) "מסיר שפה לנאמנים" וגו', ויתבאר בחדר י"א בעז"ה. ועוד יש בדברי קהלת משל ומליצה, להודיע שלא בלבד שמקרה אחד לצדיק ולרשע תחת השמש לטוב ולרע, אבל גם בענין הצדק והכשרון יקרה לפעמים שלא יהיה ביכלת הצדיק או החכם או בעל הכשרון המעשים לעשות כצדקתו וכחכמתו, ועל זה אמר (ט, יא) "לא לקלים המרוץ". כמו ששנינו במסכת אבות (פרק ג, משנה יב) "ר' ישמעאל אומר הוי קל לראש", ופרשנוה יפה,²יין לבנון, מהד' תשס"ג, עמ' 221-222 ופה ארמוז ברמז קצר. לפי ששנה ר' עקיבא (אבות, ג משנה יג) "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה", שנה ר' ישמעאל הוי קל לראש. לפי שקלות ראש הוא הרגל המחשבות בעניני שחוק וזמה, וזה היפך כבד ראש, וכדרך (משלי י, כג) "כשחוק לכסיל עשות זמה". ומיד שיראה או ישמע ענין מגונה, תרבינה מחשבותיו עליהן ורוחו מלא מהן, כי הוא קל במחשבתו ומורגל לחשוב מחשבות כאלה, וזה מרגיל לעבור על העריות. ונגד זה החכם המורגל לחשוב מחשבות טהורות ביראת ה' ובחכמה, מיד שישמע או יראה דבר חכמה, תרבינה מחשבות לבבו וימלא יראה וכבוד. ולא כן הכסיל, שראשו כבד בשמעו דברי יראה וחכמה, לפי שאין לו הרגל בהן.

ה׳ועל זה שנינו שם (אבות, ה) "בן תימא אמר הוי קל כנשר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים", כלומר יהיה נקל לך להגביה מחשבות לבבך ביראת ה' וחכמה עד לשמים, כנשר יעוף השמים, לא שתהיה קל הראש בעברות ובדברים מגונים. ובעבור כן חתם משנתו "לעשות רצון אביך שבשמים". ואפשר בדרך רמז לפרש מלת "לראש" שבדברי ר' ישמעאל שהוא ראשי תיבות: לעשות רצון אביך שבשמים, וכדרך ששנה בן תימא. וכן רץ כצבי, הוא ג"כ קלות המרוץ. אלא קל כנשר הוא על מחשבות הלב, ורץ כצבי לענין העבודה ומעשה המצווֹת. ועל שתיהן אמר קהלת (ט, יא) "כי לא לקלים המרוץ", שלפעמים יקרה שהקלים לראש, בעלי המחשבות הטהורות והקלים ברגליהם לרוץ בדרך המצוה והתורה, תכבדנה עליהם מחשבותיהם ורגליהם, ולא יכלו לחשוב ולרוץ לטוב כמנהגם, וכדרך שאמר המשורר (תהלים קיט, לב) "דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי". ופירוש נחמד יש במקרא זה, אלא שאין כאן מקומו. ואמר עוד "ולא לגבורים המלחמה", וכנגד זה שנינו וגבור כארי, וזה על כבישת יצר הלב, שהוא המלחמה הגדולה.³חובות הלבבות, שער יחוד המעשה, פרק ה וצריך גבורה ואומץ להתגבר במלחמה הקשה הזאת, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ג'). וכמו ששנינו (אבות, ד) "איזהו גבור? הכובש את יצרו". ויקרה לפעמים שהגבורים אשר מעולם אנשי שם, הצדיקים הגמורים שנצחו את יצר הלב, לא תעמוד להם גבורתם, וילכדו לפי שעה ברשת היצר. ואמר עוד "וגם לא לחכמים לחם", וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ו'), שהנביאים וכתבי הקדש המשילו דרכי החכמה ללחם ולכל תנובה. ויקרה לפעמים שהחכם הגדול שאסף השמועות הרבות לנפשו, שישאלו ממנו משפט ההלכה, ויתעלם ממנו הדרך הנכון ולא ידע להשיב, או שיטעה בהלכה. ואמר עוד "ולא לנבונים עושר", ומלת עושר משל לרוב ההמצאות והדברים היקרים שיגיד הנבון המקובץ התבונות, וכמו שיתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ויקרה לפעמים שיאטמו הנבונים שפתותיהם ולא יוכלו לפרש דָבָר בהתעלם מהם לפי שעה דרכי תבונתם. ואמר עוד "וגם לא ליודעים חן". וכבר בארנו פירוש "יודעים", ובכלל זה בעלי "דעת אלהים" וכדרך "ודעת אלהים תמצא", שהוא המעלה הנפלאה העליונה,⁴כמו שביאר רבינו ב"ספר המדות", סוף חלק ג אנשי הרוח העומדים בסוד ה'. וכשישתדלו בעבור דבר, ימצאו דבריהם חן, הן כשיתפללו לשמים, הן כשיבקשו דבר ממלך ושרים, וכדרך (משלי ג, ד) "וּמְצָא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם". ויקרה לפעמים שלא ימצאו חן לא בעיני המקום ברוך הוא ולא ימלא שאלתם, ולא בעיני אדם שלא יעשה כחפצם. ואמר הטעם לפי ש"עת ופגע יקרה את כולם" (קהלת ט, יא). גם אחד מהם לא ינצל שלא יפגע בו מדת הדין לפי שעה. והכל בסוד חכמתו העליונה הנשגבת משקול דעתינו. ויש לכל אלה הדברים יסודות נאמנים וראיות רבות בתורה ובספרי הנביאים, כמו אדוננו משה במעשה שטים נעלמה ממנו הלכה, ופנחס ע"ה ראה מעשה ונזכר הלכה⁵סנהדרין פב, א "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו". וזהו "לא לחכמים לחם". וכן לא מצא איש האלהים חן בתפלתו שהתפלל ליכנס לארץ, וזהו "ולא ליודעים חן". וכן כל כיוצא בזה. אבל לא באתי להאריך במדרשים, כי עיקר הכונה לפרש תאר "חכמים" הנזכר בכתוב, והבן.