גן נעול, בית שני ג׳:ז׳Gan Naul, House II 3:7
א׳[קהלת ט, יז] "דברי חֲכָמִים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים". פירוש "חכמים" בעלי החכמה הנוהגים בצדק ובמישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ודע כי קהלת שבח את החכמה בפרשה זו, והודיע מעלתה על כל הדברים. ואמר תחילה שהחכמה טובה מגבורה, כי ראה ראינו שנמלטה העיר בחכמה, אלא שההמון לא ישמעו לדברי חכמים אם הם עניים, וכמו שמבואר בחלון ששי. ועתה הודיע מעלה שניה לחכמה מה רב כחה, כי בה מלכים ימלוכו, שאנו רואים יראי אלהים המבקשים חכמה, ישמעו דברי החכמים המחוקקים חקים כפי החכמה האסופה בנפשם, ויעשו כמצותם. ומורא רבם עליהם, אעפ"י שהחכמים מדברים בנחת לחכמים, וזה אות כי החכמה ערבה ומתוקה לנפש טובה ועל אזן שומעת. ולא תמצא כן בשאר הדברים, כי הכסילים הנלוזים מן החכמה והולכים בשרירות לבם, לא ישמעו למצות המושל עליהם, הַמְצַוֶה אותם חקים ומשפטים כפי שכלו ובינתו. ואעפ"י שהוא מלכם והם עבדיו, גם יצעק בקול רם ויגזים עליהם, בכל זאת חפצם לעבור על מצותיו וחֻקוֹתיו, לפי שאין במצות בני אדם וחֻקוֹתיהם חן ושכל טוב שיערבו לנפש השומע ולכן יחשבו כל עת למרוד ולעבור. וזה אות כי החכמה לבדה טובה בעצם ויש בה ענין אלהי. ואם היא בזויה אצל הכסילים, היא בעבור שלא ידעו ערכה ומעלתה, והתגברו בנפשם התאוה והסּכלות. והנה אדוננו משה ע"ה כשהחל להוכיח את ישראל, פתח (דברים לב, ב) "יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב". ויפה פירש ראב"ע ז"ל "התפלל משה שיהיו דבריו כטל וכמטר שלא ישובו ריקם כי אם הרוו את הארץ, כי כן כתוב (ישעיה נה, י). והטעם שיכנסו דבריו בלבות השומעים, כמעשה הגשם על הארץ להולידה ולהצמיחה" ע"כ. כי בעבור שהחכמה מאת האלהים עליונה ונאמנה, תרוה נפש השומע, ויקבל חֻקוֹתיה וילך בדרכיה, ואין זה אלא חכמת ההנהגה, שהיא תצוה עשה כן, ואל תעשה כן. וכנגד זה זעקת המושל בכסילים הַמְצַוֵם לעשות דבר או להמנע מדבר. והדברים היוצאים מפי חכם שאיננו מושל, ומדבר בלי הרמת קול וזעקה, נשמעים יותר לחפצים בחכמה, מזעקת המושל בכסילים ואעפ"י שהוא מלכם. וראב"ע ז"ל פירש ש"אינו מדבר על עת אחת. ואם חכמת המסכן בזויה, יש עת שישמעו דבריו יותר מדברי המלך" ע"כ. ודבריו נכונים ועל דרך שפרשנו.
1
ב׳[קהלת ז, ה] "טוב לשמוע גערת חָכָם מאיש שומע שיר כסילים". פירוש "חכם" שלמד חכמה ונוהג כן וכדברי הכלל הי"ב. וכך הפירוש. במלת "טוב" שָׂם בעל הטעמים נגינה מפסקת, וכן על מלת "מאיש", ולא נכתב "משמוע שיר כסילים". והכונה טוב האיש המטה אזן לשמוע ולהבין גערת החכם הגוער בו על ענין-מן הענינים לדעת טעם הגערה, מאיש שומע ומבין שיר הכסילים. ואעפ"י שהשיר כולל כונות רבות במליצות קצרות ובמשָׁלים צחים, וכדרכי השירים הידועים. והמבין עניניהם אות שהוא בעל בינה בטבע. והגערה תבהל הנפש, ושומע הגערה יצריך להתבונן טיבה וטעמה, אות שאין בו כל כך בינה רחבה. בכל זאת טוב זה מזה, לפי שהמתבונן בגערת החכם, אות שנפשו חפצה בחכמה שהיא עליונה, והגערה תציל נפשו משחת ומאבדון. ושירי הכסילים תוכם רצוף כסל רֶשע והוללות המשחיתים את הנפש. וכבר בארנו פעמים רבות שאין הנחת מלת "כסיל" על הפתי והטפש, אבל הונח גם על בעל הבינה והשכל, אם הוא נלוז מדרך החכמה. ויש בכח הכסיל לשיר בשירים הצחים כונות עמוקות, אלא שיסודתן הבל והוללות. ובפסוק שלאחריו באר דבריו ואמר (ז, ו) "כי קול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל, גם זה הבל". פירש, המשיל שירי הכסילים לקול הסירים שתחת סיר הבשר. והסירים הם קוצים פחותים ואם יבערו באש נותנים קול, וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (רש"י שם בשם המדרש). והנה כמו שאלו הסירים נותנים קול, ובאותו העת עצמו נשחתים באש, ונתינת קולם תחת סיר הבשר שבעבור בשול הבשר הם נשרפים לדשן; כדוגמא הזאת הן הכסילים הנותנים קול בשיריהם, ובאותו העת עצמו משחיתים נפשותם בשיריהם, כי הם מלאים רֶשע והוללות, וכדרכי שירי עגבים העשוים על הזמה ועל שתות היין. וכל ענינם על השחוק, כי (קהלת י, יט) "לשחוק עושים לחם" ומשתה היין. וכטוב לבם ביין1מליצה ע"פ אסתר א, י בוער בם היצר וממלאים פיהם בשירי נבלה כוללים תועבות והוללות. וגם זה הבל, כמו כל הדברים שתחת השמש שאין יתרון בם, והבן.
2