גן נעול, בית שני ג׳:ח׳Gan Naul, House II 3:8
א׳[קהלת ח, ה] "שומר מצוה לא ידע דבר רע, ועת ומשפט ידע לב חכם". פירוש "חכם" שאסף חֻקֵי החכמה העליונה ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. ו"לב חכם" הוא האיש המופלא שבחכמים שזכה בצדקתו לעזר האלהי ממרומים, וכדברי הכלל הכ"ז. והודיע קהלת שאין דבר רע נמשך משמירת המצווֹת. והשמירה היא בלב ואחריה העשייה, כדרך (תהלים קג, יח) "ולזוכרי פקודיו לעשותם". שע"י השמירה הגמורה דבק במצוה ההיא ולא יעבור עליה בשום זמן, וכמו (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם". והנה הנזהר כן לא תגיענו רע ע"י המצוה, כי השגחת השם ב"ה דבקה בשומרי המצוה. על דרך משל ששומר מצות שבת בלבו לקיימה, לא תגיענו רע ע"י שמירת השבת, אעפ"י שיצוה עליו השלטון לעשות בו מלאכתו. כשיגמור בלבו לקיים המצוה, יהפוך השם ב"ה מחשבת השלטון לטובה עליו ולא יחר אפו בו, וכן בכל דבר. ואם תראה לפעמים שומר המצוה יכשל, דע כי לא עשה המצוה כהוגן, כי אין די בעשיית המצוה, אבל צריך העושה לעשותה בעתה וכמשפטה. על דרך משל ששומר מצות הלוית המת ובאותו העת שהלך ללות המת, ראה אדם טובע בנהר, ולא הצילו בעבור שהלך לדרכו לעשות מצוה הלויה, יוכל להיות שיכשל. וכן אם עושה המצוה שלא במשפט החכמה. על דרך משל שמקיים מצות צדקה, ויש בידו מאה סלעים לתתם לעניים, ונתן הכל לעני אחד לקנות בו שלחן וכסא ומנורה, והיו שם עניים רבים עטופים ברעב ובצמא ערומים ויחפים. אעפ"י שעשה מצוה, היתה שלא כמשפט החכמה. וכמו שבארנו בכלל הכ' שהחכמה חוקקת חֻקוֹתיה על כלל הכחות הנפשיות, ותורֶה הדרך איך ישתמש בהן. ואולם לעשות כל דבר בעתו וכמשפטו אינו ביד כל אדם, כי צריך לזה חכמת-לב ועזר אלהי ממרומים, וכמו שבארנו. ומי שאינו יודע עת ומשפט, ישאל לחכם-לב ויגיד לו את משפט המעשה, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ג'). ועל זה אמר ו"עת ומשפט ידע לב חכם". הוא יודע לתת עת ומשפט לכל דבר. אבל הפחות ממנו אפשר שנעלם ממנו עת ומשפט, ולכן נכשל בקיום המצוה.
1
ב׳ואמר בפסוק שלאחריו (קהלת ח, ו) "כי לכל חפץ יש עת ומשפט". ומלת "חפץ" על חֻקֵי החכמה העליונה, כמו (שם יב, י) "בקש קהלת למצוא דברי חפץ". ושם פירש ראב"ע ז"ל "דברי חפץ, היא החכמה העליונה" ע"כ. וכן יתפרש במקום זה לכל חק מחֻקוֹת החכמה יש עת ידוע, ומשפט ידוע קצוב בחכמה. ומי שנעלם זה ממנו, לא יעשה המצוה כהלכתה ואז אפשר שיכשל. ואמר עוד (שם ח, ו) "כי רעת האדם רבה עליו", כלומר יצר לב האדם רע מאד, ולכן רעת האדם רבה. וכדרך (בראשית ו, ה) "וירא יי' כי רבה רעת האדם וגו' וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". ולכן אם ראית שומר מצוה נכשל, אפשר שבלבו היה חושב רע ודבר בליעל, והכל הולך אחרי מחשבות הלב. וכדרך שאמרו בתלמוד (קידושין לט, ב) על מי שאמר לו אביו 'עֲלֵה והבא לי גוזלות' ונפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה? אלא "למען יאריכון ימיך" לעולם שכלו ארוך. ושאלו ודלמא מהרהר בע"ז הוי? דכתיב "למען תפוש את בית ישראל בלבם" [ע"כ]. וכנגד זה אמר קהלת אל תתמה על הדבר שאמרתי (קהלת ח, ה) "שומר מצוה לא ידע דבר רע", ואנו רואין לפעמים יקרה רע לשומר מצוה. לפי שדעת האדם ויצר מחשבות לבו רע, ואפשר שמחשבות לבו מקולקלים. ואמר עוד (קהלת ח, ז) "כי איננו יודע מה שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו?". אפשר לסמכו אל הענין, כלומר עוד אפשר שלכן נכשל שומר המצוה כדי לקבל רב טוב הצפון לעולם שכולו ארוך, וכדברי רבותינו ז"ל בסוגיא שהזכרנו, וכמו שבארנו בדברי טעם בבית הראשון (חדר שמיני חלון א'). וגם זה בחכמה, ומי יודע מה יהיה אחרי המות ולעולם שכולו טוב. ואפילו ידע על דרך כלל, מי יגיד לו1אפשר שחסרות כאן המלים: איך יהיה כאשר יהיה פרטי הדברים. ואם כל זה היסוד אמת ששומר מצוה לא ידע דבר רע בעצם, כי טובה חכמה מכל חפצים. ואולי מקרא "כי איננו יודע", נמשך לענין שלאחריו, ויתבאר במקום אחר בעז"ה. כך נראה לי, ולא פרשו כן מפרשי המקרא זצ"ל.
2
ג׳[קהלת ח, א] "מי כְּהֶחָכָם ומי יודע פשר דבר. חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישנא". פירש "כהחכם" שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בצדק ובחכמה. ובעבור שהוסיף ה"א הידיעה, רומז על המופלג שבחכמים, חכם לב, חכם שזכה לאור הנאצל ממרומים וכדברי הכלל הכ"ז. וכך הענין, הזכיר תחלה מה יקר למצוא איש ישר נוהג בחכמה! וכמו שאמר (שם ז, כח) "אדם אחד מאלף מצאתי". אחר כך אמר (ז, כט) "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". וכבר אמרנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') שמלת "ישר" הניחו על הבינה. והנה השם ב"ה תקן נפש האדם ונטע בה כח בינה וְהַשְׂכֵּל ללכת בהן במישרים, אלא שהכחות הנטועות בנפש בהיותם מצטיירים בטבעם בדרך רע וכדברי הכלל הי"ז. לכן בהיותם מושלים בנפש, יעוררו עמהם כחות הבינה והשכל להשלים חפץ רעתם, וכדברי הכלל הי"ח; ואז יעותו אנשי החיל השכל והבינה וילכו ארחות עקלקלות. ולכן יסוד הכל ללכת בחכמה, ולהכריח תחלה הכחות הנפשיות שיצטיירו בחכמה, וכדברי הכלל הכ'. ואם יעשה כן, אז יוכל להשתמש בכח בינתו ושכלו במישרים, יבין על פי החכמה, ישכיל בדרכי החכמה, הכל צדק משפט ומישרים. אלא לפי שקשה על בני האדם לכבוש יצרם ולצייר הכחות בדרך חכמה, וכדברי הכלל הכ"א, לכן בני עלייה מעטים, וכמאמר קהלת "אדם אדם מאלף מצאתי". ונגד זה אמר שמצא בתבונתו כי השם ב"ה עשה את האדם ישר, כי הבינה והשכל הנטועים בנפשו ישרים בעצמותן ומשיגים האמת כפי כחם, אלא שבני אדם לפי שנוטים אחר יצר לבם הזונה, בקשו חשבונות רבים בכל דבר. כי בנטותם מן החכמה החקוקה מאדון הכל יתברך, השיגום הספקות והמבוכות בכל מנהג ומנהג2כלומר בכל התנהגות ובכל ענין וענין. ו"בקשו חשבונות רבים", זה אומר כה וזה אומר כה, תורת כל אחד בידו, וככל העולה על רוח איש קובע לדרך של חכמה. והמון הכסילים יתווכחו אלו עם אלו בעניני החכמה, והכל עקלקלות, כי אין בכח בינת האדם לחוקק חֻקֵי חכמה, וכדברי הכלל הט'. וכל זה קרא "חשבונות רבים", שהן מחשבות בני אדם למצוא דעת וחשבון. ואולם גם המתגבר על יצרו ונוהג בחכמה, הנה בתחלתו טרם יזכה לחכמת לב ולאור הנאצל ממרומים, גם הוא לא יבין הדרך הישר שבכל דבר ודבר, וכדרך שבארנו בחלון זה על "עת ומשפט ידע לב חכם". כי המופלא שבחכמים לבדו והוא חכם הלבב, הוא יודע לפשר הדברים, ויבין מתי ינהג האדם כך ומתי כך, ובאיזו מדה ומשקל ישתמש בכל כח וכח. ועל זה אמר "מי כהחכם?", כלומר מי זה דומה לאיש המופלא שבחכמים, ומי יודע כמוהו פשר דבר? ואמר הטעם למה החכם המופלא לבדו יודע זה, ולא אמר הנוהג בחכמה והוא בטבעו בעל בינה ושכל? לפי שצריך תחלה שתהיה החכמה בלב, וכמו טבע שני שהלב נוהג בטבעו בחכמה, שהוא ענין "חכם הלב", וכדברי הכלל הכ"ז. ואז נקראת חכמת אדם, לפי שבטבעו נוהג בחכמה, ואינו צריך עוד להתאמץ נגד טבעו. ומי שהוא על מצב זה, הנה חכמתו תאיר פניו,3קהלת ח, א כלומר כבר יש בו אור הנאצל המאיר פני נפשו, כי מלת "פניו" על פני הנפש, וכמו שבארנו על נכון בבית הראשון (חדר ו' חלון ח'; וחדר ח' חלון ט') וע"י כן יוכל לפשר כל דבר בבינתו ושכלו. וכן "עוז פניו" אומץ הכחות הנטועות הנפש, המתאוים בטבעיהם לענינים רעים ועקלקלים, באוֹר שזכה אליו ישנא העוז הזה ולא יתגבר עליו עוד. כי בעוז שזכה אליו יתגבר על הכל, כי המאור שבנפשו יכסה על החשך, וענן היצר ולא יפעל פעולה רעה. כי אם האדם עשה את שלו ה' יגמור בעדו, וכדברי הכלל הנזכר וכלל כ"ח. ולפי שמעטים הם הזוכים למתנה הנפלאה הזאת, על כן "אדם אחד מאלף מצאתי", והבן.
3