גן נעול, בית שני ג׳:ט׳Gan Naul, House II 3:9
א׳[קהלת ז, ד] "לב חֲכָמִים בבית אבל, ולב כסילים בבית משתה". פירוש "חכמים" שאספו חֻקֵי החכמה, ונוהגים בצדק ובחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והמקרא הזה נמשך לענין שלפניו. ויראה לי שתחלת הענין הוא (שם ו, ט) "טוב מראה עינים מהלך נפש, גם זה הבל ורעות רוח". ולא אזכיר דברי מפרשי המקרא זצ"ל שפירש כל אחד כדרכו. ועתה שמע ענין חדש! פסוק זה הם דברי הכסיל, וכדרך (קהלת ז, ז) "כי העשק יהולל חכם" שהן ג"כ דברי כסילים, וכמו שבארנו בחלון ד'. כי המלך שלמה הזכיר טענות הכסילים ותשובתו על דבריהם. והנה הכסיל הוא הדבק בעניני העולם והולך אחר תאות לבו הרע. וכל אלה הדברים הם למראה העין ונרגשים בחושים, כאילו תאמר הזוללות והסביאה והזנות ויתר תענוגות בני אדם, וכדרך (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ומבואר בחלון ראשון. והחכם דבק בחכמה וביראת ה', ולבו משכיל ומבין ומתענג על ה'. ואלו הדברים אינן למראה העין, אבל הם תהלוכות הנפש במחשבותיה, וכדרך (זכריה ג, ז) "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", וכמו (בראשית ה, כב) "ויתהלך חנוך את האלהים", (שם כד, ט) "אשר התהלכתי לפניו". והכסיל איננו משיג הטובה הזאת, ולא יאמין שיש בכמו אלה ענג נפלא ושמחה לאין שיעור, [יותר] מן הענג הנמשך מדברי העולם ותענוגותיו. ולכן טוען הכסיל (קהלת ו, ט) "טוב מראה עינים מהלך נפש". ואמר המלך שלמה גם זה הבל ואין בדבריו כלום. ואמר הטעם [לזה] (ו, י) "מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו". פירוש ידוע כי האדם מורכב מגוף ונפש, והוא לבדו נברא כן, והגוף הוא התָּר אחר מראה העינים, כמו כל הבהמות והחיות שאין בהן הנשמה העליונה, שגם הן נהנין לבד מדברים שהן למראה עין. והנשמה היא בעלת התהלוכות במחשבותיה מתבוננת ומשכלת בדברים שאין להם הקשר עם התחתונים. ואם נאמר כי "טוב מראה העינים מהלך הנפש" יהיה הגוף עיקר והנשמה טפל לה, וזה שקר. כי עיקר שם "אדם" אינו רק בעבור הנשמה המחוברת עם אדמת עפר, כמו כל הדברים שנבראו שהונח להם שם כפי הצורה הפנימית המבדלת בין מין למין. וזה השם הוא העיקר ומטעם זה נזכר במעשה בראשית (בראשית ב, יט-כ) "וייצר יי' אלהים וגו' ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וגו', ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה". הרי כי לכל נברא ונברא נקרא שם פרטי, והשם כולל סגולת צורתו הפנימית וטבעו. והנה אצל בריאת האדם נאמר (א, כו) "ויאמר אלהים נעשה אדם" וזה נפלא, כי עדיין לא נברא ואיך קְרָאוֹ בשם? וכך היה ראוי להכתב "נעשה נפש חיה בצלמנו כדמותינו" וגו'. ואחר כך יאמר "ויקרא שמו אדם". ואולם נשמת חיים אשר באפו היא הנקראת "אדם". וזאת הנשמה כבר היתה עשויה, ועליה אומר "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו", כלומר שתנתן צורת האדם בגוף, ויותן בו כח הממשלה כדמותינו, וכדרך שפרשנו בבית הראשון (חדר י' חלון י"ח). ועל זה אמר "מה שהיה כבר נקרא שמו". הנה מה שהיה אח"כ בפועל, כבר נקרא שמו קודם היותו, ונודע מזה "אשר הוא אדם", שהנשמה קרויה "אדם", לא הגוף.
1
ב׳וכן ראינו כי שָׂם השם ב"ה את האדם מושל בעולם התחתון, וכמו שנאמר (בראשית א, כו) "ויִרדו בדגת הים ובעוף השמים". ואם הגוף עיקר מדוע המשילו על כל הנבראים שהם גופים כמוהו? אבל אין זה אלא בעבור נשמת חיים אשר בקרבו. ובנוהג שבעולם מי ידון עם שתקיף ממנו לומר אני גדול ממך? כמו כן אין דרך לומר שהאדם והבהמה שוין, וששניהן נבראו בעבור הדברים שהן למראה עין, ועל זה אמר ומי יוכל לדון עם שהתקיף ממנו. ואם כן הבל הדבר שאמרו "טוב מראה עינים מהלך נפש". אבל העיקר תהלוכות הנשמה בשכל בבינה ובדעת ולהתגבר על יצרו לעבוד את ה', שבעבור כן נקרא "אדם", ובעבור זה המשילו1לשון ממשלה הבורא ית' על שאר ברואי מטה.
2
ג׳ואמר עוד טענה שלישית (קהלת ו, יב) "כי יש דברים הרבה מרבים הבל, מה יותר לאדם?" כלומר איך יעלה על הדעת שטוב מראה עינים מהלך נפש? ודברים הרבה תחת השמש המרבים הבל, ואין בם מועיל להשתמש בהן, כמו כל עניני העולם ותענוגותיו. ואם זה העיקר, מה יתרון יש לאדם במה שהוא אדם, הלא להבל דמה? ועוד טענה אחרת (שם) "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים, מספר ימי חיי הבלו, ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש?". כלומר גם אם נודע שמראה העינים טוב, הגד נא מי יוכל לדעת מה הדבר הטוב לאדם מכל מראה עיניו שיצליח על ידו תחת השמש, במספר ימי חיי הבלו שצריך לעשותם כצל עובר? כי אין יודע מדת ימיו מה היא, ואולי היום "שחוט והרוג צאן", ומחר לקבר יובל. ופעמים רבות שאנו רואין כסיל בוחר באחד הדברים שהן תחת השמש וחושב שהיא לטובתו, ואחריתו לרע לו, כדרך (משלי יד, יב) "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרך מות". ושמא תאמר אעשר או אקנה נכסים לבאים אחרי, הנה מי יגיד לך מה יקרה תחת השמש אחר מותך, ומה הנאה יש לך מזה? מכל זה נתברר שאין לידת האדם בעבור מראה עינים כלדת הבהמה, אלא נולד בעבור הלך נפש שיתהלך את האלהים בחכמה ובכשרון מעשים. ולפי שהדבר כן הוא, אין יקר מחכמה ומכבוד. ואשרי איש ירא את יי' במצותיו חפץ מאד! שע"י כן לא ימות עם הכסיל, כי יפדה אלהים נפשו מיד שאול, לֵאור באור החיים.
3
ד׳ונגד זה אמר קהלת (קהלת ז, א) "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו". מלת "שם" כמו (שמואל ב ה, יג) "ויעש דוד שם", (בראשית יב, ב) "ואגדלה שמך והיה ברכה". כי השם הוא סימן על מפעלות הנשמה החכמה, וכמו שפרשנו בפסוק "כבר נקרא שמו", והוא טוב יותר מן השמן הטוב המובחר שבכל הדברים שהן למראה עין. "ויום המות" טוב מיום הולדו של חכם, כי במותו תאיר נפשו באור החיים, וכמבואר ברחבה בחלון א' מחדר זה. וְחִזֵק דבריו באמרו (קהלת ז, ב) "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו", כלומר אחר שנתברר שעיקר הכל החכמה וכשרון מעשים, ועל ידיהן יאושר האדם בעולם הבא, הנה טוב לאדם ללכת אל בית אבל שמתאבלין בו על המת, מלכת אל בית משתה היין שעושין בו סעודה על לידת הבן. לפי שהמות הוא סוף כל האדם, ויתן החי אל לבו שלא נברא האדם בעבור מראה העינים, בראותו שהכל הבל, ופתאום ימות ואיננו, וע"י כן ישוב מאולתו וידבק בחכמה וביראת ה'. ואמר עוד (קהלת ז, ג) "טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב", כלומר וכן טוב לאדם שישא עול, ויקרנו תחת השמש צרות, שיכעס בנפשו ויתמרמר על צרותיו, ממה שיהיה שרוי בשלוה ויבלה ימיו בשחוק הכסיל ובהוללות. לפי שעל ידי רוע פנים, פירש בהיות פני הנפש ברעה ובצער מפני כובד הצרה, ייטב לב, יגיע הלב להיות טוב, כי מלת "לב" על הממשלה והבחירה, כמבואר בחלון ג' מחדר זה. ועל ידי הצרות ישוב האדם מחטאיו, ויעשה לו לב חדש ורוח חדשה, כמפורש במקומות רבים מספרי הנבואה, וכדרך (תהלים צ, ג) "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". וחתם דבריו (ז, ד) "לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה". פירוש "החכמים" המביאים צוארם תחת עול החכמה לשמור את כל מצוות ה', וכובשים בחזקה את יצרם, כי יודעים שאין טוב לאדם רק בלכתו בדרך ה', לא לאכול מנֹפת התאוה ש"אחריתה מרה כלענה" (משלי ה, ד). הנה יעמוד לבם בבית אבל, כשרואין אבל על מת יתחזק לבם בממשלתו הטובה, כי מראה העין יעיר הלב, ויזכרו כי אדם להבל דמה, וש"טוב יום המות מיום הולדו". והכסילים להיפך, כשיראו אבל על מת יחרד לבם וְיַתֵּר ממקומו, בראותם כי ימי אדם כצל עובר, ושסופו ימות ולא ירד אחריו כבודו. אבל בבית שמחה יעמוד לבם, בעבור שהם נוטים אחר תאותיהם, וכשמשיגים תאוה תחזק לבם ויאמן שזאת היא הדרך הטובה, ושבעבור כן נברא האדם תחת השמש. הנה פרשנו הענין כולו בקצרה להוכיח יושר הנחתינו בפירוש מלת "חכמים", והבן.
4
ה׳[קהלת ו, ח] "כי מה יותר לֶחָכָם מן הכסיל מה לעני יודע להלוך נגד החיים". פירוש "לחכם", שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והנה קהלת הזכיר שתים רעות אשר תקראנה לכסילים, השָׂמִים חלקם לבד בחיי הגוף. האחד, לפעמים יקבץ הכסיל הון ועושר ונכסים, ולא ישליטנו האלהים על נכסיו לאכול ולהנות מהן, כי איש נכרי יאכלנו, ועל זה נאמר (ו, א-ב) "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש וגו' איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו' ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו", וכל הענין הנאמר שם.
5
ו׳והרעה השניה היא, הכסיל האוכל ושותה ונהנה מנכסיו, אבל נפשו לא תשבע מן הטובה, וכל עת נבהל לאסוף יותר, ואינו שמח במה שבידו והנה הוא בעמל תמידי, ונפשו אינה שבעה. ועל זה אמר (ו, ז) "כל עמל האדם לפיהו, וגם הנפש לא תמלא", כלומר כל עמל האדם בעבור פיהו לאכול ולשתות ולהתענג, והנפש לא תמלא מכל אלה, גם אם ישיג כל חפצו. והטעם בארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ה') לפי שכל הפעולות הטבעיות מוגבלות. כי יש גבול לכל הדברים תחת השמש, והכח הפנימי אין לו קץ, לפי שנאצל ממרומים ממעל לשמש, כי נשמת האדם עליונה, ולכן הנפש לא תמלא מהן לעולם. ואין כן החכם הנוהג בחכמה, ובחכמתו הגביל כחותיו, הנה ימצא שובע שמחות לנפשו, וכמו שאמרנו שם (שם חלון ו') שהמעתיק נפשו מן הדברים התחתונים, ונדבק בחכמה ובכשרון מעשים, שמחתו תמידית. גם במעט אשר השיגה ידו לקחת מן הדברים התחתונים ימצא שמחה. ולולי ההבדל הזה המבדיל בין החכמה לסּכלות, לא היה יתרון לחכם בחכמתו מן הסכל בסּכלותו, בהיות שניהן בעמל תמידי ולא תשבענה נפשותם. אבל האמת שיש יתרון לזה מזה. וכנגד זה אמר (ו, ח) "כי מה יותר לחכם מן הכסיל", כלומר לולי שהנפש לא תמלא מכל עניני העולם, ורק תשבע מחכמה ומצדק, מה יתרון לחכם הכובש יצרו ונוהג בחכמה, מן הכסיל הדבק בתאותיו, אם נפש שניהן ברעה הזאת? ויותר מזה התימה (ו, ח) "מה לעני יודע להלוך נגד החיים?" איך אפשר שיהיה איש עני ונפשו ריקה מכל טוב העולם, ועם זה הוא איש יודע "דעת אלהים" מלא חכמה ותבונה, והולך נגד החיים, כלומר הולך בעצתו ובמחשבות-לבו נגד החיים תחת השמש, כמו (קהלת ב, יז) "ושנאתי את החיים" המבואר בחלון שני. ומה לו לצרה הזאת להיות בעוני ובריש, ולא יעשה כמעשה שאר החיים הכסילים הרודפים אחר ההון, כדי למלאות המית נפשם ותאותם? אין זה אלא שבנפש החכמים תנוח השמחה וההשקט, ואפילו בְּעָנְיָם ישמחו ולא יתאוו לרדוף אחר ההון. ולכן זה העני היודע מואס במעשה החיים, והולך כנגדם במחשבותיו, כי ברור לו שגם אם ימצא כפלים ממה שמצאו החיים, לא יועיל לנפשו זולתי מחכמה ודעת לבד, והבן.
6